מלאכת מחשבת הוא שם כולל למספר תְּנָאִים בהם ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם אסורים להיעשות מדאורייתא בשבת ויום טוב. הכלל "מלאכת מחשבת אסרה תורה" הוא אחד הכללים המרכזיים והבולטים ביותר בכל מושגי מלאכות שבת, וממנו נלמדים עקרונות רבים.
בשל סמיכות פרשיות ציווי המשכן ומצוות השבת הנמצאות בסוף ספר שמות[1] למדו התנאים, כי המלאכות האסורות בשבת מן התורה, הן אותן המלאכות שנעשו בבניין המשכן. מלאכות אלו כונו בתורה "מלאכת מחשבת"[2]. משום כך, לא כל פעולה של הכנת סעודה או סידור הבית, תחשב למלאכה אסורה. לדוגמה, חיתוך ירק לסעודה, שטיפת ככלי במים, הצעת המיטה, ועשיית ערימה של פירות בבית, אינן נחשבות למלאכה שאסורה בשבת, מכיוון שאינן דומות למלאכות שנעשו במשכן[3]. דבר נוסף שנלמד מהדמיון למלאכת המשכן הוא שכדי להאסר צריכה להיות "מלאכת מחשבת", כלומר מלאכה מתוכננת[4]. מכאן למדים שרק מלאכות הנעשות במחשבה כשם שנעשו בבניית במשכן, אסורות בשבת מדאורייתא.
תנאי מלאכת מחשבת
לגבי הציווי לא לעשות כל מלאכה בשבת, לומדים מסמיכות הצווי למשכן שתנאי האיסור הם שהמלאכה תהיה "מלאכת מחשבת". לולי סמיכות זו, היה מובן שכל מה שאפשר לתאר בשם מלאכה היה אסור. נמצא שהכלל מלאכת מחשבת אסרה תורה, פעמים בא להתיר מה שאינו מלאכה, ופעמים בא לאסור מלאכה שאינה נעשית באופן ישיר, משום שגם פעולות שנעשות על ידי כוחות הטבע כמו מלאכת זורה הן תוצאה של פעולה מושכלת, מלאכת מחשבת.
כדי שהמלאכה תהיה אסורה מן התורה יש כמה תנאים:
כוונה - כדי להתחייב באיסור שבת ישנה חשיבות להתכוון למעשה שעושה, "שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה"[5]. מלאכה הנעשית בכוונה (אם באופן ישיר ואם כאשר המלאכה היא תוצר לוואי הכרחי ורצוי). למשל, מלאכה שנעשית בטעות בדרך של התעסקות סתמית, מכונה בשם מתעסק ואין חייבים על מלאכה שנעשתה בדרך זו מכיוון שאינה מלאכת מחשבת. לדוגמה, אדם שהתכוון לחתוך ירק שכבר תלוש ואינו מחובר לאדמה, אך מתוך חוסר שימת לב חתך ירק שמחובר לאדמה. אף על פי שהפעולה שעשה היא מלאכת קוצר, בכל זאת אינו חייב על פעולה זו, כיוון שאינה מלאכת מחשבת. היא נעשתה בחוסר כוונה לעשייתה[6]. יש לשים לב שעשיית דבר שאינו מתכוון אינה מותרת בגלל דין מלאכת מחשבת אלא מטעם אחר, מכיוון שדין זה הוא דין בכל מצוות התורה ולא רק בשבת.
מתקן - מלאכה שיש בה תכלית לאדם, להוציא ממקלקל אשר מלאכתו איננה מלאכת מחשבת מהתורה.
כדרכה - מלאכה הנעשית בדרך שרגילים לעשותה ולא בשינוי. עשיית המלאכה באופן שאינו דרך המלאכה נקרא "כלאחר יד" ואינו אסור מהתורה[8].
מתקיים - מלאכה אשר תוצאותיה צפויות להתקיים פרק זמן סביר.
המלאכה כולה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה רק אם יחיד ביצעה לבדו, להוציא מקרה של שניים שעשאוה, שפטורים[9].
הדינים האלו מורכבים וסבוכים, וכוללים המון פרטים.
"והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו, דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה - ובאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת, כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה"
חכמים תקנו לאסור משום גזירה אופנים נוספים של עשיית מלאכה, אשר מצויים בסטטוס פטור אבל אסור (פטור מן התורה אך נאסר על ידי חז"ל) ואשר מרחיבים את האיסורים בשבת ויום טוב:
אינו מתקיים - מלאכה שתוצאותיה לא יתקיימו פרק זמן סביר.
חצי מלאכה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה מדרבנן גם אם שנים ביצעוה.
העונש
אדם שעשה מלאכת מחשבת בשבת במזיד, כלומר ידע שהמלאכה אסורה וידע שאותו הזמן הוא שבת - עונשו כרת. אם המלאכה נעשה לעיניהם של שני עדים אשר התרו בו - חייב סקילה. אם עשה את המלאכה בשוגג - חייב חטאת.
אם עבר על איסור דרבנן במזיד והתראה - מכים אותו מכת מרדות, ובשוגג - פטור מעונש[10].
הבדלי דאורייתא ודרבנן
להבחנה בין מלאכות האסורות מדאורייתא לאלו האסורות מדרבנן ישנן כמה נפקא מינוֹת:
חומרת העונש.
בכללי הספקות נאמר כי בספק דאורייתא נוקטים לחומרא ואילו בספק דרבנן לקולא, ועל כן סיווג נכון של האיסור הצפוי הוא בעל משמעות הלכה למעשה.
אמירה לגוי, באיסורים שתוקפם דרבנן בלבד ניתן להקל כך שגוי יעשה את המלאכה עבור היהודי, במקום בו יש חשש להפסד כלכלי מרובה או לצורך קיום מצווה אחרת.
פסיק רישא דלא ניחא ליה, (באופן שאינו מתכוון למלאכה ולא נוח לו מתוצאתה)- באיסורי דרבנן ישנם פוסקים שמתירים.
נוסף על הגרעין הפנימי של איסורי מלאכת מחשבת, בכמה מקומות גזרו חכמים איסורים שנועדו להרחיק את האדם מלעבור על איסורים אלה. גזירות אלו מכונות "שבות" וקיימים ארבעה טיפוסים לאיסורים אלה:
מלאכות בעלות דמיון למלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל: מאחר שמלאכת דש אוסרת רק סחיטת זיתים וענבים מדאורייתא, יצרו חכמים איסור נוסף לסחוט גם פירות שאינם זית וגפן).
מלאכות שביצוען מוליד חשש שמא תוביל המלאכה לעשיית מלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל, איסור על שימוש ברפואה בשבת מחשש שיבוא לשחוק סממני רפואה ויעבור בכך על מלאכת טוחן ומלאכות נוספות).
מלאכה אשר איננה מתאימה לאווירת השבת (כגון איסור הכנה משבת לחול, דיבור בענייני חולין).
מלאכות שנאסרו משום מראית עין (תליית כביסה לייבוש שמא יחשבו אנשים שכיבס בשבת).
לקריאה נוספת
הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, סיון תשנ"ט (1999).
^מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ - פסוק י- לא תעשה כל מלאכה יכול לא יקנב את הירק (=יחתוך ירק לסעודתו) ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות תלמוד לומר מלאכה נאמרה כאן מלאכה ונאמרה מלאכה במשכן (שמ' לה כא) מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה בשבת מלאכה שיש עמה מחשבה וכו' דוגמה נוספת קיימת במסכת ביצה דף יג עמוד ב: מלאכה של העמדת ערימה מגדולים חקלאים אחר שהביאו אותם הביתה (קיבוץ הגידולים למקום אחד בשדה עצמו לפני שהביאו את הגידולים הביתה נחשב למלאכת מעמר) לדוגמה בבצלים, אחרי שאספו את הבצלים מהשדה והביאו אותם הביתה, מעמידים מהם ערימה. העמדת הערימה נחשבת גמר מלאכה לעניין חיוב תרומות ומעשרות אך לעניין שבת אינה נחשבת מלאכה. זאת משום שלומדים מלאכות השבת מהמשכן, והעמדת ערימה לא הייתה מלאכה חשובה בעשיית המשכן רש"י מסכת ביצה דף יג עמוד ב: "ושלא פקסו משיעמיד ערמה - כלומר ואם עד שלא פקסו העמיד ערמה מהן, כמין כרי - הוקבעו, אלמא: העמדת ערמה הויא גמר מלאכה למעשר, ולעניין שבת, משהביא בצלים לביתו - אין העמדת ערמה מלאכה.. אלא מאי אית לך למימר - אף על גב דלמעשר הויא מלאכה, לשבת - מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות, אסרה תורה, שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל, והתם מלאכת מחשבת כתיב".
^ראה מסכת שבת דף עג עמוד א: "נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור"
^לדעת רש"י על שבת דף צד עמוד א ד"ה ור"ש פוטר, דעת רבי שמעון לפטור על מלאכה שאינה צריכה לגופה, משום שאינה "מלאכת מחשבת". לדעת תוס' מסכת שבת דף צד עמוד א ד"ה ור"ש פוטר, הפטור הוא מחמת כל המלאכות היו צריכות לגופן.
