בסוף המאה ה-15, דיווח ליאו אפריקנוס על "נווה מדבר בארץ ברדואה", בו ביקר נווד שהגיע מאווג'ילה (ער'). ייתכן שמדובר על א־גָ'ווף או תאזרבו. נווה המדבר המתואר צוין בשם 'ברדואה' במפות המודרניות הראשונות.
היסטוריה
מקובל שמקור השם "כופרה" במונח הערבי 'כאפר' – כופר, בו התייחסו הערבים לתֻּבו (ער')(אנ')(צר') – שוכניו מקדם. רק בסביבות 1840 השתלטו על האזור בני שבט בדואי – א-זוַּיה, ובשנת 1931, בסיום מרד סנוסי (איט')(ער') נגד השלטון האיטלקי בלוב, כבש הגנרל רודולפו גרציאני את כופרה באמצעות כ־3,000 חיילי חי"ר וארטילריה, ובסיוע עשרים מפציצים.
מחוז כופרה הוא חלק מקירנאיקה, האזור הגדול בלוב שרובו צחיח למחצה. באזור יורדים גשמים שנתיים של 130 מילימטרים בממוצע. אין בו נחלי איתן, אך הוא משופע במי תהום שנאגרו באקוויפר בעידנים קדומים ("מים פוסיליים").[2]
הטופגרפיה של המחוז: בעיקר מישור ומעט גלי, הגובה ממוצע סביב 423 מטרים. כ-91% מהאדמה מכוסה במדבר, 8.8% אדמות חקלאיות ו-0.1% מיוער. באזור ישנו אקלים מדברי. סופות אבק שנמשכות ארבעה עד שמונה ימים שכיחות למדי במהלך האביב.[3][4]
דמוגרפיה
אל-כופרה בין השנים 2001 ל-2007
לפי המפקד מ-2012, האוכלוסייה באזור מונה 157,747 שמתוכם 150,353 לובים. גודלו הממוצע של משק הבית היה 6.9 נפשות, ואילו גודל משק הבית הממוצע של הלא-לובים היה 3.7 נפשות. במחוז היו 22,713 משקי בית, מתוכם 20,907 משקי בית לוביים. צפיפות האוכלוסייה ברובע הייתה 1.86 נפשות לקמ"ר. לפי מפקד 2006, היו במחוז 13,313 אנשים פעילים כלכלית. 6,295 עובדי ממשלה, 2,178 מעסיקים, 6,454 עובדים בדרגה א. 85 עובדים במינהל המדינה, 85 בחקלאות, גידול בעלי חיים וייעור, 2,445 בחקלאות ובציד, 2,029 בחינוך, 1,558 במפעלים פרטיים, 584 בעבודה בתחום הבריאות והסוציאלי, 85 בייצור, 2,214 בעבודה טכנית ו-354 בשירותים. נרשמו לבתי ספר 17,364 תלמידים[5] על פי הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי (WHO), היו מרפאה אחת למחלות מידבקות, מרפאת שיניים אחת, מרפאות כלליות, שלוש מרפאות חוץ, חמש בתי מרקחת, 16 מרכזי בריאות ראשוניים, ומרפאות כפריות.[6]
מינהל מקומי
במהלך שנת 2007 הועבר החלק הצפוני של מחוז כופרה למחוז אל-וואחאת שנוצר ב-1998. מלבד קבוצת נווה המדבר העיקרית של אגן כופרה, שייכים לאזור עוד ארבעה נאות, הנמצאים מצפון-מערב לאגן כופרה: רביאנה, בוזמא, ואדי זיגן ותאזרבו. נווה המדבר-העמקים של ג'בל Arkanu ואת ג'בל עווינאת שנמצא דרומית מזרחית באגן.[7] לוב הפכה עצמאית מהאימפריה הקולוניאלית בשנת 1951 והייתה עשירה במשאבי נפט.[8] בשנת 2012, המדינה פוצלה מנהלית ל-13 אזורים מ-25 העיריות המקוריות, אשר חולקו עוד ל-1,500 קומונות. נכון לשנת 2016 היו בלוב 22 חטיבות מנהליות בצורת מחוזות.[3]
