|
מוראבה
 ערך זה עוסק בנהר שזורם באוסטריה, סלובקיה וצ'כיה. אם התכוונתם לנהר שזורם בסרביה, ראו מוראבה (סרביה). מוראבה
Morava
March | | נהר מוראבה בין אוסטריה לסלובקיה, ביישובים הוהנאו אן דר מארך ומורבסקי סווטי יאן | |
מידע כללי |
|---|
|
אורך |
388 קילומטרים |
|---|
|
ספיקה ממוצעת |
109 מ"ק לשנייה  |
|---|
|
אגן ניקוז |
26,600 קמ"ר |
|---|
|
מוצא |
קרליצקי סנייז'ניק, Source of the Morava River |
|---|
|
גובה מוצא הנהר |
1,380 מ' |
|---|
|
יובלים |
Krupá, Stará Morava, Vlčí struha, Mlýnský potok, Dražský potok, Panenský potok, Častava, Široký potok, Bušínský potok, Poniklec, Dubový potok, Chromečský náhon, Kamenný potok, Mlýnský náhon, Kudlovický potok, Týnečka, Benkovský potok, Kamenitý potok, Bohdíkovský potok, Rohelnice, Rakovec, Mlýnský potok, Loučka, Postřelmovský potok, Ratíškovický potok, Zlechovský potok, Krumpašský potok, Nivka, Dolní Kotojedka, Nemilanka, Wolfův splávek, Zacharka, Počátecký potok, Průpich, Stará Olšava, Kamenecký potok, Bobrovec, Komňátecký potok, Splavská, Zámecká Morava, Hrabenovský potok, Hamerský náhon, Hostický potok, Kopřivná, Třídvorka, Odrážka, Újezdka, Olšička, Járek, Novodvorský potok, Slavoňovský potok, Věžecký potok, Moravská Sázava, Mírovka, Myjava, Velička, Svodnice, Třebůvka, Romže, Blata, Syrovinka, Haná, Thaya, Okluky, Březnice, Oskava, Trusovický potok, Desná, Branná, Olšava, Bystřice, Moštěnka, Bečva, Dřevnice, Rusava, Mojena, Zaya, Malá Morava, Kotojedka, Pohořelický potok, Okluky, Mlýnský potok, Mlýnský Stream, Cholinka, Vysoký potok, Raškovský potok, Vrbka, Zlatý potok, Radějovka, Weidenbach, Hluboký potok, Rudava, Dlouhá řeka, Salaška, Kopřivák, Malina River, Chvojnica (river), Baťa Canal, Zelený potok, Morávka-náhon, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
|---|
|
שפך |
דנובה |
|---|
|
מדינות באגן הניקוז |
צ'כיה, סלובקיה, אוסטריה |
|---|
![]() |   |
מוראבה (בצ'כית: Morava, בגרמנית: March, בהונגרית: Morva, בפולנית: Morawa) הוא נהר במרכז אירופה, יובל שמאלי של הדנובה. הוא הנהר העיקרי של חבל מורביה ששמו נגזר ממנו.
מוצא המוראבה הוא הרי הסודטים המזרחיים בגובה 1390 מ', על יד הכפר דולני מוראבה, בנפת אוסטי נאד אורליצי, בצפון-מזרח המחוז פרדוביצה, על המדרון הדרומי של ההר קראליצקי סנייז'ניק, קרוב לגבול בין הרפובליקה הצ'כית לפולין. משם הוא פונה דרום-מזרחה, בעיקר בין הרמה הבוהמית-מורבית (במערב) לקרפטים המערביים (במזרח). בעיר אוטרוקוביצה פונה דרומית-מערבית, בגובה 135 מ' מעל מפלס הים.
החלק העילי והאמצעי של המוראבה זורם בשטח צ'כיה, בחבל מורביה, בעוד שהחלק התחתי שלו מהווה גבול בין צ'כיה לסלובקיה ואחר כך יוצר את הגבול בין סלובקיה לאוסטריה.
אורך הנהר הוא 388 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו - 26,600 קמ"ר. הספיקה הממוצעת שלו היא 109–115 מ"ק לשנייה.
הנהר עביר לשיט ב-130 ק"מ האחרונים החל מן העיר הודונין. הוא נשפך לדנובה על יד היישוב הסלובקי דווין עם טירת דווין, כיום חלק מברטיסלבה. יובליו החשובים ביותר הם: בצ'ווה (משמאל), דיה או טאיה (מימין), האנה, מיאבה ורודאבה
מי המוראבה משמשים להשקיה ומפעילים תנחת כוח הידרו-חמשלית.
לאורך המוראבה שוכנות הערים אולומואוץ, הודונין, אוהרסקה הרדישטיה, קרומיירז'יז', הוליץ', הוהנאו אן דר מארך, מארכג, ברטיסלבה (דווין)
השם
ייתכן כי שמו הגרמני של הנהר March (מארך) מתייחס ל"מארק" (מארקה) כלומר "גבול, אזור ספר", אבל מקור יותר סביר של השם "מוראבה" הוא המילה פרוטו-הודו-אירופית "מורי" שמשמעותה "מים" (כמו mare=ים, הלטינית). שם הנהר תועד לראשונה כ"מאראהה" Maraha בשנת 892.
השם מוראבה הוא במקור של השם מוראביה הגדולה, מדינה סלאבית חזקה שהתפשטה בימי הביניים במזרח גרמניה של היום, פולין, צ'כיה וסלובקיה של ימינו ובצפון סרביה.
בהמשך השם אומץ על ידי חבל מוראביה.
היסטוריה
על גדות המוראבה התיישבו בני אדם עוד בתקופה הפרהיסטורית. מעריכים שהכפר שטילפריד בחלק האוסטרי של הנהר יושב כבר לפני 30,000 שנים.
עבודות חקלאות בעמק מוראבה התחילו כבר לפני כ-7000 שנה והיישובים המבוצרים הראשונים נבנו בתקופה הנאוליתית.
החלק התחתי של הנהר, למטה מההתמזגות עם טאיה ביישוב הוהנאו אן דר מארך ועד השפך בדנובה, בלט בקושי לחצות אותו. מבצרי הרומאים, כמו קרנונטום (פטרונל קרנונטום) נבנו רק בגדה הדרומית של דנובה.
לכל המאוחר אחרי התחלת המאה השביעית הסלאבים שבאו מכיוון דנובה, נעו צפונה לאורך המוראבה והתיישבו בסביבתה. כך הנהר מוראבה הפך למרכז החבל מוראביה, שנקרא לפי שמו. לא ברור אם ממלכת סאמו השטרעה לאורך המוראבה בסביבות 623. במאה התשיעית על החלק התחתי של המוראבה קמו מקומות כמו טירת מוראבה במיקולצ'יצה ווליגרד (כיום סטארה מייסטו או אוהרסקהו הראדישטה) שהיו מרכזים של מוראביה הגדולה. ב-1063 באולומואוץ על המוראבה העליונה הוקמה דיוקסיית מוראבה.
מוראבה היווה אחד הגבולות ה"לאומיים" העתיקים ביותר ביבשת אירופה. בסביבות שנת 800 בקטע האוסטרי-סלובקי של המוראבה סימן את הגבול המזרחי של האימפריה הקרולינגית עם החאנות האווארית והחל מהמאה ה-10 ציין את גבולה של המרקה המזרחית (marcha orientalis) או המרקיזות האוסטרית, לימים דוכסות אוסטריה, חלק מהאימפריה הרומית הקדושה עם ממלכת הונגריה. החל מ-1526 (השתלטות ההבסבורגים על חלק מהונגריה) ועד 1918, שנת פירוקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, המוראבה היוותה גבול פנימי של הקיסרות ההבסבורגית. עד 1806 הייתה גם גבול חיצוני של האימפריה הרומית קדושה.
בנוסף לגשר מאבן שנבנה ב-1771, במרחק שני קילומטר משם החל מ-1848 גשר חדש עם מסילת ברזל איפשר חציית המוראבה מווינה ועד לברטיסלבה.
משם התחילה בניית פסי הברזל בכל סלובקיה.
בשנים 1918–1939 קטע מהמוראבה היווה גבול בין צ'כוסלובקיה לאוסטריה ובשנים 1939–1945 גבול בין מדינת הלוייין של סלובקיה לגרמניה הנאצית. בשנים 1945–1989 הוא היה חלק ממסך הברזל. הקומוניסטים הצ'כוסלובקים פוצצו את גשר האבן ב-1947. מי שהניסה אחר כך להימלט מצ'כוסלובקיה לאוסטריה דרך המוראבה לקח על עצמו סיכון להיהרג מירי שומרי הגבול הצ'כוסלובקים.
אחרי הסרת המסך הברזל ב-1989 באופוריה ההתחלתית נבנו הרבה גשרים זמניים מעל המוראבה. בשלהי שנות ה-1990 הופעלה מעבורת בין אנגרן לזהורסקה וס.
ביולי 1997 אגן המוראבה (במיוחד בצפון-מזרח) הוכה בגשמי זלעפות שנמשכו ימים רבים וגרמו לשיטפונות קטסטרופליים במרכז אירופה, לרבות באגן האודר בפולין ובגרמניה. ברפובליקה הצ'כית 49 בני אדם קיפחו את חייהם, מעל 250 כפרים היו צריכים להפתנות והנזק הכללי למדינה נמדד ב-63 מיליארד כתרים צ'כיים.
בסוף דצמבר 2007 כתוצאה מהסכם שנגן בוטלו בקורות הגבולות בין סלובקיה לאוסטריה במפגש בין המוראבה לדנובה.
ב-25 בספטמבר 2011 נחנך גשר להולכי רגל ולרוכבי אופניים מעל מוראבה בין טירת הוף לדווינסקה נובה וס. הגשר נועד לעודד את תיירות האופניים משני צדי הנהר, נפתח לתחבורה ב-9 באוגוסט 2012. בספטמבר
2012 נפתח תחת השם "גשר החירות" לאופניים. הוא נבנה במקום הגשר של מריה תרזיה שנבנה ב-1771 ושנהרס כעבור מאה שנה על ידי גושי קרח.
ב-2019 הכפר הצ'כי מיקולצ'יצה חובר בגשר להולכי רגל מעל מוראבה עם הכפר הסלובקי השכן קולצ'אני.
מסלול הנהר
מקורות הנהר
מוצא הנהר בהרי קראליצקי סנז'ניק בצפון-מערב מורביה, לא רחוק מהגבול עם פולין.
הנהר יוצר אזור שפלה הכולל את העמק העליון של מוראבה או הגאי המורבי העליון (Hornomoravský úval), אחר כך העמק התחתון של מוראבה או הגיא המורבי התחתון (Dolnomoravský úval') בחבל מורביה, "השדה של מוראבה" או מארכפלד באוסטריה תחתית ושפלת זהוריה (Záhorská nížina) בסלובקיה. שלושת האזורים האחרונים הם רצף של אגן גדול, המהווה את חלק הארי מאגן וינה.
ברפובליקה הצ'כית שוכנות על גדות המוראבה העיר אולומואוץ והעיירות קרומז'יז', אוטרוקוביצה, אוהרסקה הרדישטה והודונין.
העיר ברנו, העיר השנייה בגודלה של צ'כיה שוכנת באגן הנהר. האזור הנמצא באגן הניקוז של מוראבה מאוכלס ב-3,5 מיליון תושבים.
למטה מהודונין, הנהר זורם לאורך אזור גבול מיוער, עם מעט תושבים עד לשפיכתו לדנובה, ממש מתחת טירת דווין בפרברי בירת סלובקיה, ברטיסלבה.
אחרי מסלול באורך 352 ק"מ מוראבה נשפכת לדנובה עם ספיקה ממוצעת של 110 מטר מעוקב בשנייה, כשהיא קולטת מים מאגן ניקוז בשטח של 26,658 מ"ר.
בשטח אוסטריה עוברת מ וראבה בעירות הוהנאו, דירנקרוט, אנגרן אן דר מארך ומארכג.
היובל הארוך ביותר של מוראבה הוא טאיה (Thaya בגרמנית) או דיה (Dyje בצ'כית) הזורם בצומת משולש בין אוסטריה, צ'כיה וסלובקיה. נקודת המפגש בין טאיה ומוראבה מהווה את הנקודה הדרומית והנמוכה ביותר שלחבל מורביה.. היובל הגדול ביותר מצד שמאל הוא בצ'ווה.
מוראבה היא נהר של שפלה עם אגן הכולל 51% מישורים, רק 7% הרים ו-35% רמה. השיפוע הממוצע של הנהר הוא 1.8‰ ובשפך4‰. מיטת הסלע של הנהר היא ברובה גבישית או מ"פליש".
נהר המוראבה הוא יוצא דופן בכך שהוא נהר אירופי של מים שחורים, זאת בגלל הכמות הגדולה של ברזל שביובל טאיה.
-
מקור המוראבה בהר קרליצקי סנז'ניק
-
שפך המוראבה בדנובה
-
מוראבה באולומואוץ. הכנסייה האוונגלית של האחים הצ'כים
-
המפגש טאיה-מוראבה, צומת שלושת הגבולות - האוסטרי, הצ'כי והסלובקי
טחנות רוח
- טחנת הברמן בבלודוב, נפת שומפרק
הנצחה בחלל
עמק בכוכב הלכת מאדים הניקרא Morava Valles והממוקם ברביע הסינוס המרגריטיפרי, כונה לפי נהר מוראבה.[1]
העורות שוליים
לקריאה נוספת
Klement Tockner, Urs Uehlinger, Christopher T. Robinson - Rivers of Europe. Academic Press 2009. pp. 86–88. ISBN 9780080919089
קישורים חיצוניים
|
|
.JPG)
