מוקצה ביום טוב

מוקצה הוא מושג הלכתי, שמשמעותו היא: דבר שאדם מקצה מדעתו את השימוש בו, כלומר הוא מוקצה (=מורחק לקצה) מתודעת האדם. חכמים גזרו שדברים מסוימים שהעיסוק בהם פוגע במנוחת השבת והחג, וממילא אדם אינו אמור לעשות בהם שימוש בזמנים אלו, ייחשבו למוקצים מדעתו של אדם, ואסור יהיה לטלטלם בשבת וביום טוב. הפגיעה במנוחת השבת והחג מתבטאת בשתי בחינות: א. עיסוק מרובה בדברים שאינם מאפשרים מנוחה, כגון סידור חפצי הבית והמחסן. ב. עיסוק בדברים שעלולים להביא לביטול השביתה ממלאכה בשבת ויום טוב, למשל טלטול כלים שבאמצעותם נעשות מלאכות בימות החול, כגון עפרונות ועטים, מספריים וכדומה, שההתעסקות עמם עלולה להביא בלי משֹים לשימוש בהם לשם עשיית איסור, או לטלטול ברשות הרבים.

הבדלי המוקצה בין שבת ליום טוב

בשלושה תחומים ישנו שוני בין הלכות מוקצה בשבת להלכות מוקצה ביום טוב:

א. בשבת נאסר טלטול מאכלים שאינם כשירים לאכילה ללא בישול או אפייה, שהרי בישולם או אפייתם נאסרו בשבת. ואילו ביום טוב הכשרתם לאכילה מותרת (מלאכת אוכל נפש), וממילא גם טלטולם לשם כך. למשל טלטול בשר חי או תפוח אדמה חי אסור בשבת, אך מותר ביום טוב. ואף טלטול בעל חיים הכשר לאכילה מותר ביום טוב, מאחר שאפשר לשחוט אותו ביום טוב ולאכול מבשרו.

ב. טלטול מוקצה בשבת אסור גם אם המטרה היא לצורך אוכל נפש. אולם ביום טוב, שמלאכת אוכל נפש הותרה, גם טלטול מוקצה לשם מטרת אוכל נפש הותרה. אמנם היתר הזה הוא רק לטלטל מוקצה כדי להגיע לצורכי אוכל נפש, אבל אסור לאכול או להשתמש בדברים שהם עצמם מוקצים. למשל, פירות שגוי קטף בחג – אסורים באכילה, וכן דגים ועופות שגוי צד בחג – אסורים באכילה, שכן הוקצו מדעתו של ישראל, הואיל ואסור ליהודי לקטוף ולצוד בחג^[1]. וכן גזרי עצים יקרים שנועדו לבנייה, אסור להבעיר בהם אש לצורך מאכלי החג, הואיל והם מוקצה מחמת חסרון כיס^[2].

ג. מאחר שבשביתת יום טוב ישנן קולות שונות על פני שביתת השבת, החמירו חכמים בכמה דברים בהלכות שביתת יום טוב, כדי שלא יבואו לזלזל בשביתה בו. אחד הדברים שהחמירו בהם הוא טלטול נולד (שהוא סוג של מוקצה), כגון טלטול עצמות שנותרו לאחר אכילת הבשר.

מקור הדין

מקור הסוגיה בתלמוד הבבלי במסכת ביצה^[3], הגמרא מביאה את חידוש הדין לפיו סתם משנה ביום טוב, הלכה כרבי יהודה, שאוסר מוקצה.

'גבי יום טוב, דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן: ^א"אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב", מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה'.

לפי דברי הגמרא, הטעם שבית הלל אוסרים, ומחמירים באיסור מוקצה ביום טוב יותר מאשר בשבת, משום שחששו שמא מתוך שמותר לעשות ביום טוב מלאכות לצורך אוכל נפש, יבואו להקל במלאכות שאסורות בחג, וכשיראו שמחמירים במוקצה יותר, יזהרו לברר בכל דין מה מותר ביום טוב ומה אסור, ולכך איסור סילוק קליפות ועצמות מעל השולחן ביום טוב חמור יותר מאשר בשבת

חומרת מוקצה ביום טוב

בדברים מסוימים בדיני מוקצה החמירו חכמים ביום טוב יותר מאשר בשבת, משום שחששו שמא מתוך שמותר לעשות ביום טוב מלאכות לצורך אוכל נפש, יבואו להקל במלאכות שאסורות בחג, וכשיראו שמחמירים במוקצה יותר, יזהרו לברר בכל דין מה מותר ביום טוב ומה אסור.

נולד

ישנה דעה לפיה מוקצה של 'נולד' חמור יותר ביום טוב. כלומר, כאשר הדבר נולד לגמרי, כמו אפר שנוצר מעצים שנשרפו בשבת, גם בשבת הוא מוקצה^[4]. אבל כאשר ה'נולד' אינו חדש לגמרי, כמו למשל עצמות שנותרו לאחר אכילת הבשר, הואיל והן ראויות עדיין למאכל בעלי חיים, אינן מוקצה בשבת. אבל ביום טוב הן מוקצה, מפני שיש בהן בחינה מסוימת של 'נולד', שבתחילה הבשר היה מוכן לאכילת אדם והעצמות היו בלועות בו וטפלות אליו, ואילו לאחר האכילה נולד דבר חדש – עצמות שראויות למאכל בעלי חיים^[5]. לפיכך, מותר לטלטל בשבת את העצמות שנותרו לאחר האכילה, וכן נוהגים רבים לטלטל עצמות אלה כדי להביאן לכלבים וחתולים. אבל ביום טוב העצמות הללו מוקצה, וממילא אסור לטלטל אותן ולהביאן לבעלי חיים. אמנם מותר להסירן מהשולחן כפי שמותר להסיר קליפות וכל דבר שמפריע לאדם^[6].

מחלוקת הראשונים עד כמה מחמירים

נחלקו הראשונים עד כמה מחמירים יותר ביום טוב. יש אומרים שרק במוקצה של 'נולד' מחמירים^[7]. ויש אומרים שחומרת יום טוב כוללת את כל הדברים שמצד אחד האדם לא דחה לגמרי מדעתו, ומאידך לא חשב להשתמש בהם. בשבת הם אינם מוקצה, כיוון שלא דחה אותם מדעתו. אבל ביום טוב שמחמירים בו יותר, הם מוקצה, כיוון שלא חשב עליהם במפורש^[8].

דעה נוספת היא דעתו של בעל המאור לפיה בכל הדברים שמותרים בטלטול בשבת (כמו הדוגמה המובאת בתלמוד של תמרים המיועדים למסחר), יום טוב אינו חמור משבת, ורק בדברים שבלאו הכי טלטולם בשבת אסור (כמו עוף המיועד להטלת ביצים שבשבת הוא מוקצה משום שהשחיטה נאסרה) קיימת ההחמרה ביום טוב^[9]. בכל עונה בעל המאור על השאלה וכי ייתכן שיהיה דבר שמותר בשבת ואסור ביום טוב.

דוגמאות למעשה

למשל, מי שיש לו פרה שנועדה לחלב או תרנגולת שנועדה לביצים, וביום טוב חזר בו ורצה לשוחטן. לדעת המקילים, אינן מוקצה, מפני שלא דחה אותן במפורש ממחשבתו. ולדעת המחמירים, הן מוקצה, כיוון שלא חשב במפורש לפני יום טוב שהן מיועדות לשחיטה^[10]. ואם הפרה נעשתה חולה מסוכנת, ואם לא ישחטו אותה תמות ויפסיד את בשרה, כיוון שזו שעת הדחק, גם הנוהגים להחמיר רשאים לסמוך על דעת המקילים ולשוחטה ביום טוב^[11].

קישורים חיצוניים

הרב אליעזר מלמד, אתר פניני הלכה (מועדים), מוקצה (ביום טוב).

הערות שוליים

1. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקט"ו, סעיף א', משנה ברורה, סימן תקט"ו, סעיף קטן ה'
2. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ב, סעיף ג'
3. ב,א
4. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ח, סעיף ט"ו; משנה ברורה, סימן תצ"ח, סעיף קטן ע"ז
5. משנה ברורה, סימן תצ"ה, סעיף קטן ז'
6. מדין גרף של רעי כיוון שכבר מפנים אותן מותר להוציאן אל בעלי החיים. אלא שאם מעורבים עם העצמות עוד סוגים של פסולת, אסור לאחוז בהן כדי להפרידן, אלא צריך להניח את הכל בפח, או את הכל בחצר.
7. רבנו תם, רמ"א
8. רי"ף, רמב"ם, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ה, סעיף ד'
9. בעל המאור למסכת ביצה דף ב.
10. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ט, עמוד ב'; משנה ברורה, סימן תצ"ה, סעיף קטן ט"ו
11. חזון עובדיה עמוד יט