מוסריות לגליסטית הוא מונח המתייחס לעמדה הטוענת שיש לעשות שימוש בחקיקה על מנת להטמיע ערכים מוסריים.[1]
חקיקה מטבעה שואפת להתאים בין חוקים לערכים המוסריים המקובלים בחברה, ולכן השימוש במונח מוסריות לגליסטית מתייחס לחקיקה שאוסרת פעילות שלא עוברת על עקרון הנזק, כלומר פעילות שנעשית בין אדם לעצמו, או בין אדם לחברו בהסכמה. חוקים האוסרים על הומוסקסואליות, או על פעילויות מיניות מסוימות אשר נעשות בהסכמה, נחשבים כמוסריות לגליסטית. דוגמה נוספת היא צנזורה על תכנים פורנוגרפיים או אלימים במיוחד. העיקרון המנחה את הצנזורים בנושאים אלו הוא לרוב עקרון מוסרי (ולא עקרון ביטחוני כמו בצנזורה צבאית): התנהגות אלימה או פרונוגרפיה היא לא ראויה לצפייה, עד גיל מסוים, או בכלל.
במדינות המערב, הוויכוח[דרוש מקור] בנוגע לחוקים שנחשבים כנגועים במוסריות לגליסטית מתרכז בשאלת הנזק שמביאה הפעילות האסורה. המצדדים בלגליזציה של מריחואנה יטענו כי שימוש במריחואנה לא גורם נזק למשתמש או לזולתו, וכי עצם האיסור נובע מעיקרון מוסרי האוסר שימוש בסמים לצורכי הנאה. לעומתם, מצדדי החוק יטענו כי השימוש מביא נזק למשתמש ומשפיע לרעה על זולתו ולכן הוא מוצדק.
מוסריות לגליסטית נבדלת[דרוש מקור] מסוגים שונים של חקיקה פטרנליסטית, בכך שחקיקת החוק נובעת מעקרון מוסרי כלשהו, ולא מתוך סיבות תועלתניות אחרות.
הערות שוליים
- ^ Mill John Stuart, On Liberty, London: Longman, Roberts & Green, 1869
