א-נאסר נאסר א-דין אבו אל-מעאלי מוחמד בן קלאוון (בערבית: الناصر ناصر الدين ابو المعالي محمد بن قلاوون) היה הסולטאן הממלוכי התשיעי. א-נאסר נולד בשנת 1285 בקהיר ונפטר בשנת 1340. הוא מלך שלוש פעמים: בראשונה בין דצמבר 1293 לדצמבר 1294, בשנית בין 1299 ל-1309 וכעבור הפסקה קצרה בת מספר חודשים, בשלישית עד למותו בשנת 1340. א-נאסר היה בן הזקונים של קלאוון ואחיו של הסולטאן אל-אשרף ח'ליל, ונולד לאם מונגולית במצודת קהיר. במהלך כהונתו הודח פעמיים, אך הושב לשלטון לאחר מכן.
שלטונו הראשון 1293-1294
לאחר ההתנקשות באחיו אל-אשרף ח'ליל בדצמבר 1293 הותקן א-נאסר בן ה-9 כסולטאן תחת עוצרותו של זין א-דין כתבוע'א (אנ') והאמיר א-שֻג'ַעי כווזיר הראשי. בתקופה זו היה א-נאסר סולטאן בשם בלבד והשלטון הלכה למעשה היה בידי שני אפוטרופוסיו. כתבוע'א וא-שג'אעי היו יריבים וביחסים מתוחים ורעים זה עם זה. א-שג'אעי זמם לעצור את כתבוע'א בסיועם של ממלוכים בורג'ים ולהתנקש באמירים ששרתו תחתיו, אך לכתבוע'א נודע הדבר בעוד מועד והוא הטיל מצור על המצודה.המאבק הוכרע כשא-שג'אעי נרצח והממלוכים הבורג'ים הורחקו מן המצודה.
כאשר האמיר חסאם א-דין לאג'ין אשר נמלט לאחר הרצחו של אל-אשרף ח'ליל הופיע בקהיר, הממלוכים הבורג'ים של אשרף ח'ליל אשר הורחקו ממקום מושבם במצודה מרדו והחלו להתפרע ברחבי קהיר משום שלאג'ין לא נעצר ונענש על מעורבותו ברצח של מיטיבם הסולטאן אל-אשרף ח'ליל. הממלוכים הובסו ורבים מהם נהרגו או הוצאו להורג. לאג'ין שכנע את כתבוע'א להדיח את א-נאסר ולמנות אותו כסולטאן תחתיו לאחר שהזהיר אותו שהממלוכים של אשרף ח'ליל, שכונו ה"אשרפיה", ולאחר מכן א-נאסר כשיגדל, יבקשו לנקום בו על הרצח של ח'ליל שבו כתבוע'א היה כאמור מעורב. כתבוע'א הדיח את א-נאסר שהיה עתה בן 9 ומינה את עצמו כסולטאן ואת לאג'ין כסגנו. א-נאסר ואימו הוגלו לאגף אחר של הארמון עד שגורשו לגלות באל-כרכ שבירדן. בזה תם שלטונו הראשון של א-נאסר בן קלאוון.
שלטונו השני 1299-1309
בשנת 1296 כתבוע'א הודח על ידי לאג'ין ונמלט לסוריה, שם מת בשנת 1297 באיישו את משרת המושל בחמת. לאג'ין שלט כסולטאן עד להירצחו יחד עם סגנו מַנְגוֻ תימור בשנת 1299 בידי קבוצת אמירים בראשותו של סיף א-דין כירג'י. האמירים התכנסו והחליטו לבחור בא-נאסר כסולטאן ולקרוא לו לשוב מגלותו באל-כרכ על מנת לאייש את לסולטנות כשסגנו האמיר תע'ג'י ימשול לצידו. מימוש ההחלטה התעכב משום שכירג'י וה"אשרפיה" התעקשו למנות דווקא את תע'ג'י כסולטאן ובכירג'י כסגנו. לבסוף, א-נאסר בן ה-14 שב לקהיר לקול תרועות המוני העם ומונה בשנית לסולטנות עם סיף אל-אסלאם סלאר כסגנו וביברס אל-ג'שנכיר כמחנכו. שוב, היו אלה שהחזיקו בכוח האמיתי ולא הוא עצמו.
הממלוכים הבורג'ים התחזקו בתקופת שלטונו השנייה של א-נאסר והם החלו להטיל מיסי "פרוטקשן", אשר כונו חימאיה (בערבית: حماية, מס שמירה), על אנשים ברחבי קהיר. יריביהם של הממלוכים הבורג'ים היו ממלוכים מבית אל-צאלח ואל-מנצור בהנהגת סלאר וממלוכי "אשרפיה" בהנהגת אל-ג'שנכיר.
שלטונו השלישי 1309-1340
בייברס אל-ג'שנקיר שלט במצרים 10 חדשים ו-24 ימים. תקופת שלטונו התאפיינה באי שקט אזרחי חמור ביותר ובמהלכו התרבו מאוד הקריאות לחזרתו של הסולטאן המודח מכרכ. בשתי התקופות הקדומות של שלטון מוחמד בפועל שלטו העוצרים ביברס אל-ג'שנקיר וסלר. כעת בגיל 24 הוא היה נחוש לשלוט בעצמו בצורה פעילה. זמן קצר לאחר חזרתו ביברס הוצא להורג וסלר נאלץ להתפטר. במקומם לסגן הסולטאן מונה בקטמר, אך לאחר שב-1310 הוא נטל חלק פעיל בקשר להדחתו של הסולטאן מוחמד, בקטמר נעצר, ולאחר זמן הוצא להורג. א-נצר מוחמד כבר היה בקיא בכל תככי הארמון וידע איך להסתדר עם כל האמירים הממלוכיים. לסגן הסולטאן מונה בייברס אל-דוודר. בהמשך הוא החליף את רוב האמירים וביטל את תפקיד סגן הסולטאן. הוא חיזק את מערכת המשפט במדינה ואסר להוציא להורג בלי אישורו. האזרחים גם יכלו להתלונן על תעלולי פקידי השלטון לפניו ולפני בית הדין שהוא הקים וישב בראשו כל יום שני.
תקופת שלטונו הארוכה והפוריה ביותר מבחינת בנייה בארץ ישראל, בשנת 1314 בנה את מינרט המסגד הגדול ברמלה, וארבע שנים אחרי כן, ב-1318, בנה את מינרט המסגד הלבן שם. תחת חסותו, בנה בירושלים האמיר הסורי סיף א-דין תנכז מבנים רבים. בימיו אף שופצה כיפתה של כיפת הסלע.
בשנת 1330 שיגר אליו מלך צרפת פיליפ ה-6 משלחת של 120 איש בבקשה לקבל את השליטה בירושלים. מוחמד הביע זלזול עמוק בהם ובמלכם וציווה עליהם לעזוב במהירות את מצרים, ולא - יוצאו להורג.[1]
משפחתו של מוחמד בן קלאוון
בניו ששימשו כסולטאנים 20 שנה לאחר מותו
נכדיו של מוחמד סולטאנים מ-1363 על 1382
מקורות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אל מקריזי, כרך 3 עמוד 12
