המוזיאון נוסד אחרי הפיכת תוניסיה למדינת חסותצרפתית, ובעת פתיחתו ב־1888 היה המוזיאון הראשון בעולם הערבי ובאפריקה. הוא מוקם בארמון שראשיתו במאה ה־15, בימי השושלת החפצית (الحفصيون; 1229–1574) ועיקרו נבנה באמצע המאה ה־19. הארמון שימש כמשכן שליטי תוניסיה בני השושלת החוסיינית (الحسينيون; 1701–1956) בתקופה העות'מאנית ובתקופת החסות הצרפתית אחריה, עד מהפכת בורגיבה ביוני 1957.[2]
שמו הראשון היה "המוזיאון העַלַוִי" (المتحف العلوي),[3] והוא שוּנָה רשמית לשמו הנוכחי אחרי הכרזת העצמאות ב־1956. במתחם ארמון בארדו שוכן הפרלמנט של תוניסיה (אנ').
אוספי מוזיאון בארדו כוללים אלפי פריטים, שרובם עלו בחקירות הארכאולוגיות בתוניסיה מאז שלהי המאה ה־19 ויש בהם כדי לשקף את תולדותיה.[4] התצוגות ערוכות בסדר התרבויות, החל בממצאים מאתרים פרהיסטוריים וכלה במוצגים אתנוגרפיים מהדורות האחרונים.
הפריטים הייחודיים מהתקופה הפונית מקורם באתרים הלובי־פיניקים, בעיקר מקרתחדשת ומאוטיקה,[5] בהם מצבות אבן נושאות כתובות, מסכות פולחניות, פסלי חרס, והם ממחישים את הקשרים עם ציוויליזציות אחרות באגן הים התיכון.
חפצים המיוחסים ליוון העתיקה נמצאו בחפירות הימיות של הספינה הטרופה במהדיה (אנ'). הממצאים – פסלי ברונזה ושיש, חלקים אדריכליים ורהיטים, מתוארכים לאמצע המאה ה־2 לפנה"ס עד לרבע הראשון של המאה ה־1 לפנה"ס.
תהילתו של מוזיאון בארדו היא על האוסף העשיר של פסיפסים שמקורם באפריקה הרומית.[6] לוחות הפסיפס ממלאים אולמות מרכזיים במוזיאון ומוצגים בהם דמויות ומחזות מיתולוגיים ואלגוריים בצד תמונות מחיי היום־יום – הצגות תיאטרון, משחקי קרקס, מרוצי מרכבות, משתאות, תיאורי ספינות, מראות בניינים ומחזות ציד ודיג. מלבד הפסיפסים כולל המוזיאון אוסף פסלי שיש של אלים וקיסרים רומים, מצבות וסרקופגים. במוזיאון הוקדש אולם לחפצי אמנות נוצרית מהתקופה הביזנטית שנמצאו בתוניסיה. עם הפריטים הבולטים נמנים רצפת פסיפס מקרתחדשת שבה עוצבו ראשי שבעה מרטירים וכן אגן הטבילה מקֶבּיליָה (צר'), המכוסה סמלים נוצריים וכתובות הקדשה ומתוארך למחצית השנייה של המאה ה־6.
המחלקה האסלאמית מחולקת לשניים: אמנות אסלאמית ואמנות עממית מסורתית. היא כוללת כתבי יד, מטבעות, תכשיטים, רהיטים וכלי נגינה, אריגים רקומים ממצרים הפאטמית ועצים מגולפים מהמסגד הגדול בקירואן, כלי קירמיקה מהמגרבּ ומאסיה הקטנה, אצטרולבים, שעוני שמש ומצפנים מהמאות ה־16 עד ה־20.
הפריט הבולט באוסף האסלאמי הוא קובץ דפים מתוך הקוראן הכחול מקירואן המתוארך לראשית המאה ה־10.
אחד החדרים במוזיאון בארדו הוקצה לפריטים יהודיים, בהם ספרי תורה.
בתוניסיה מוזיאונים ארכאולוגיים לא מעטים, בהם המוזיאונים באל־ג'ם, בקרתגו (אנ'), מהדיה (אם כי רוב מטענהּ של הספינה הטרופה אצוּר במוזיאון בארדו), קרקואן, גאפסה, סוסה, לַמטָה (אנ'), סלקטה (אנ') וספַֿקס. מוזיאון לאומי לאמנות אסלאמית מצוי ברקאדה הסמוכה לקירואן.[7]