מדעי הרוח הדיגיטליים

מדעי הרוח הדיגיטליים (באנגלית: Digital Humanities) הם שדה מחקר, הוראה ויצירה, המצוי בממשק שבין מחשוב לבין תחומי מדעי הרוח השונים. מטרתם של מדעי הרוח הדיגיטליים היא להרחיב ואף להגדיר מחדש את המחקר המסורתי במדעי הרוח, על ידי שימוש בשיטות ובכלים דיגיטליים. בין השאר, היקפו של המידע הזמין דרך המחשב, המאפשר לגשת אל כמויות מידע גדולות בהרבה מאלה שהיו זמינות לאדם היחיד לפני המהפכה הדיגיטלית, וכן מאפייני הפורמט הדיגיטלי, מזמינים שימוש בשיטות חדשות של ניתוח, עיבוד והצגה, וכל זאת במהירות חסרת תקדים. הידע המאוחסן במדיום הדיגיטלי יכול לכלול מוזיקה, תמונות, ציורים, שיחות והרצאות מוקלטות וכן טקסטים מסוגות ובשפות שונות[1]. מדעי הרוח הדיגיטליים הם ניסיון לקחת חלק יצירתי, רפלקטיבי וביקורתי בתהליך זה.

היסטוריה של מדעי הרוח הדיגיטליים

רוברטו בוסה (אנ'), כומר ישועי איטלקי, נחשב לחלוץ המחשוב במדעי הרוח. בוסה ביקש ליצור כלי לחיפוש מילים בהקשר בתוך הקורפוס העצום של כתבי תומאס מאקווינס. בשנת 1949 נפגש עם תומאס ווטסון, מייסד IBM, והפגישה הובילה ליצירת האינדקס, תחילה במהדורה מודפסת, באמצעות מחשב וכרטיסי ניקוב[2]. במהלך העשורים הבאים התפתח התחום, בדרך כלל תחת הכותרת "מחשוב במדעי הרוח" (humanities computing או computation in the humanitie). מספר גדל והולך של חוקרים עושים שימוש בשיטות חישוביות לניתוח של צבירי נתונים גדולים מתחום התרבות.

המיזם הישראלי הראשון (ומן הראשונים בעולם כולו) לעבד טקסט באמצעות מחשב הוא מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, שמטרתו להעמיד מילון מדעי ללשון העברית על כל רבדיה ההיסטוריים. המפעל שואף להתבסס על כל הטקסטים העבריים שהגיעו לידינו מן העת העתיקה וראשית ימי הביניים, ועל מבחר גדול של חיבורים מן המאה ה־11 ואילך. הטקסטים מוזנים למסד נתונים ממוחשב על פי עדי הנוסח הטובים ביותר שלהם, וכל מילה בהם מתויגת לערכה המילוני המתאים. כך מתקבלת קונקורדנצייה של כל המקורות הנכללים במסד הנתונים, וזו מאפשרת להשוות בין מופעיו של כל ערך מילוני מבוקש ולנסח באופן מדויק את גלגוליו. כבר בשנת 1958 הציע עורכו הראשון של המילון, פרופ' זאב בן־חיים, להשתית את עבודת ההכנה על "השיטה האוטומאטית" (כלומר על מחשבים), וזאת בהשראת עבודתו של בוסה.[3] בשנת 1961 החל העיבוד הממוחשב הראשון באמצעות "מכונות אוטומאטיות" של חברת IBM. לניסיון נבחר החיבור התנאי הקצר ברייתא דמלאכת המשכן.[4] בשנת 1988 החל מפעל המילון לפתוח בהדרגה את מסד הנתונים לציבור הרחב – תחילה באמצעות דפי זיעור, אחר כך על גבי תקליטור ולבסוף דרך האתר המקוון "מאגרים". נכון לשנת 2018 כולל "מאגרים" אלפי חיבורים, ובהם למעלה מ־16 מיליוני מילים המתויגות ליותר מ־55,000 ערכים מילוניים שונים.

פרויקט ישראלי חלוצי נוסף בתחום זה הוא פרויקט השו"ת, שאותו הגה פרופ' אביעזרי פרנקל ממכון ויצמן למדע בשנת 1963, כמענה לשאלה במה יוכל לתרום המחשב ליהדות, שנשאל במהלך ביקור בארצות הברית. פרנקל החל להכניס למחשב שאלות ותשובות מספרות השו"ת באופן שיאפשר חיפוש בכל הטקסט כדי למצוא תשובות בהן נמצאות מילים מבוקשות. הקמת פרויקט השו"ת הייתה שינוי כיוון ממגמת השימוש במפתחות נושאיים מפורטים שהיה נהוג עד אז, והיו שפקפקו במעשיות של הרעיון בגלל ההיקף המוגבל של זיכרון המחשב באותה תקופה[5]. היו גם שחששו שהשימוש בפרויקט יגרום ללימוד בישיבות להיות קל מדי, ללא היגיעה הנדרשת. חשש אחר היה שהפרויקט ינגיש את הספרות היהודית לאנשים שאינם בעלי רקע נדרש והם ישתמשו במקורות שנכתבו במקור עבור רבנים באופן לא נכון. למרות החששות הפרויקט זכה לתמיכה, בין השאר של פרופ' סיני דויטש, פרופ' מנחם צבי קדרי, פרופ' אהרן הראל-פיש והשופט יעקב בזק. גם הפוסק הרב משה פיינשטיין שחשש בתחילה ממחשוב כתביו, נתן לבסוף את ברכתו לעניין ושמח בהכללת כתביו בפרויקט. בשנות ה-70 של המאה ה-20 נעשה חיפוש בפרויקט על ידי העברת שאלות לצוות של הפרויקט אשר הזינו אותן למחשב ולרוב לקח כמה ימים עד שהתשובה נתקבלה. החל משנת 1979 התאפשרה גישה למאגר השו"ת באמצעות תקשורת מחשבים למחשב המרכזי של אוניברסיטת בר-אילן, שבו אוחסן המאגר. עם התפתחות טכנולוגיית המחשוב נשמרה תכולת המאגר על CD-ROM ומשנת 1990 החלו למכור את המאגר לציבור הרחב לשימוש עצמי במחשב אישי. בסוף 2006 נפתח אתר אינטרנט המאפשר גישה למאגר דרך האינטרנט תמורת תשלום. בשנת 2007 כלל המאגר התורני של הפרויקט יותר מ-170 מיליון מילים ו-80 אלף שו"ת שונות.

עם התפתחות האינטרנט לקראת סוף המאה ה-20, ועם הופעתם של דפדפנים המאפשרים גם תצוגה גרפית, החל להתרחש שינוי משמעותי באופן שבו אנו ניגשים למידע. האינטרנט איפשר שיתוף פעולה ביצירה ובמחקר, באופן שלא היה אפשרי קודם לכן, ובנוסף לכך, עם מעבר המידע לרשת, עבר חלק משמעותי מן השיח על אודותיו אל מרחבי הרשת. כך, כאשר נטבע ב-2004 השם מדעי הרוח הדיגיטליים (Digital Humanities) על ידי מחברי המדריך למדעי הרוח הדיגיטליים[6] הוא כבר סימן תחום נרחב ביותר של מחקר ועשייה.

מספר פרויקטים עלו לתודעה הציבורית בזכותה של התחרות האמריקאית "Humanities High Performance Computing", שמומנה על ידי המשרד למדעי הרוח הדיגיטליים בארצות הברית ב-2008,[7] וכן על ידי התחרות השנתית "Digging Into Data"[8]. כיום פועלים ברחבי העולם עשרות רבות של מרכזים, ארגונים, פרויקטים ותוכניות לימוד למדעי הרוח הדיגיטליים, ומרביתם מאורגנים במסגרת קהילה בינלאומית. שתי מסגרות בולטות ביותר הן התאגדות ארגוני מדעי הרוח הדיגיטליים (ADHO: Alliance of Digital Humanities Organizations) המארגנת מאז 1990 את הכנס השנתי הגדול ביותר בתחום, והרשת הבינלאומית למרכזים למדעי הרוח הדיגיטליים Centernet. הנושא נמצא גם במוקד העניין של גופי מימון אקדמיים, בעיקר בארה”ב ובאירופה[9].

מאפיינים

מדעי הרוח הדיגיטליים נוגעים במגוון נושאים וכוללים סוגי פעילות שונים, החל באצירה של אוספים מקוונים, בההדרה ועריכה של מהדורות דיגיטליות, וכלה בכרייה וניתוח של צבירי נתונים גדולים. אפשר למנות שני סוגי 'חומרי גלם' בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים - בין אם מדובר בטקסט, בתמונות, או בנתוני שמע; אלו שנוצרו בפורמט לא-דיגיטלי ועברו המרה לפורמט דיגיטלי (דיגיטציה), ואלו שנוצרו כדיגיטליים במקור. התחום משלב שיטות מתוך המקצועות ההומניים המסורתיים (כגון : היסטוריה, פילוסופיה, בלשנות, ספרות, אמנות, ארכאולוגיה, מוזיקה ולימודי תרבות) וממדעי החברה עם כלים המגיעים מתחום המחשבים (כמו : החזיית מידע, אחזור מידע, כריית נתונים, סטטיסטיקה, כריית טקסט (Text mining) ופרסום דיגיטלי), ופעמים רבות חוצה ומטשטש את הגבולות הבין תחומיים, הן אלה שבתוך מדעי הרוח השונים, הן אלה שבינם ובין שאר המדעים.

חוקרים בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים משתמשים בשיטות מחקר מתחום המחשבים כדי לענות על שאלות מחקר קיימות, וכדי לאתגר פרדיגמות תאורטיות קיימות, וכך לייצר שאלות מחקר חדשות וליזום גישות חדשות. אחת המטרות היא לשלב טכנולוגיות מחשב בפעילותם של חוקרי מדעי הרוח, כמקובל במחקר האמפירי העכשווי במדעי החברה. פעילות מבוססת-טכנולוגיה כזו יכולה לכלול: שילוב טכניקות של ניתוח-טקסט בדיסציפלינות המסורתיות של האמנויות ומדעי הרוח; מערכת מידע גאוגרפי; ייצור קבוצתי מבוסס-המונים דוגמת ויקיפדיה וקוד פתוח; ומשחקים אינטראקטיביים ומולטימדיה.

על אף המגמה המשמעותית במדעי הרוח הדיגיטליים לכיוון רישוּת ומולטי-מדיאליוּת, מגמה המשתרעת על פני אמצעים חברתיים, ויזואליים ומישושיים (הקשורים לחוש המישוש), חלק ניכר בתחום מתמקד במסמכים ובטקסט, בדרכים שמבחינות את עבודת התחום ממחקר דיגיטלי בלימודי מדיה, לימודי מידע, לימודי תקשורת וסוציולוגיה. מצד שני, מטרה נוספת של מדעי הרוח הדיגיטליים היא ליצור פרקטיקה מחקרית שהיא מעבר לטקסטים ונייר. מטרה זו כוללת הטמעה של מולטימדיה, מטא-דאטה וסביבות עבודה דינמיות.

פרופ' שלום רוזנברג עמד על השינוי שיוצרת התרבות הדיגיטלית במחקר ההלכתי:

כולנו חונכנו על ברכי ההבחנה התלמודית הקלאסית בין שני טיפוסים של חכמים, ה'סיני' וה'עוקר הרים'. זאת ההבחנה בין בקיאות ליצירתיות או לחלופין - חריפות. בין שתי דמויות אלו היה קיים שיווי משקל. בעתיד, כשיתפתחו יותר, יטו מאגרי המידע את כפות המאזניים לטובת היצירתיות. אמנם כן, חדשות לבקרים מתפרסמים מאמרים שאינם אלא סיכומי תוצאות השאילתות במאגרים, אך עבודת המחקר האמיתית תוכל להשתחרר, הודות למאגרי המידע שברשת, מן ההיזקקות לזיכרון, ותבטא יצירתיות אמיתית.[10]

הקנון הערכי ומטרות מדעי הרוח הדיגיטליים

למדעי הרוח הדיגיטליים מספר מטרות. העיקרית שבהן היא הצורך לחדש את המסורת במדעי הרוח תוך שילוב כלי המחשוב של המאה ה-21, המאפשרים שפה שבה הטקסט דינמי ויכול לכלול גם אמצעי שמע וסרטונים. על כן, מדעי הרוח הדיגיטליים מתמקדים בבניית כלים ופלטפורמות לעבודה אקדמית משותפת תוך שימת דגש על חשיבות ארגון המידע.

אחת מהבעיות המרכזיות איתן מתמודדים חוקרי מדעי-הרוח הדיגיטליים היא התמודדות עם חוסר הרצון לפתיחות ולשיתוף פעולה שמאפיינים את חברי הקהילה, והתמודדות עם צרות אופקים בנוגע ליצירת צורות חדשות למחקרים והמשתתפים בהם. מטרת החוקרים העוסקים בנושא זה היא להתוות את הערכים העתידיים בהם יצעדו מדעים אלו במרחבי הרשת ולאחר מכן גם באקדמיה. ערכים אלו נוסחו על ידי ליסה שפירו[11] והם כוללים:

  • פתיחות: פתיחות מתקיימת בכמה מישורים: הפתיחות לשתף ברעיונות, תוכנות פתוחות למשתמשים ושקיפות. הפתיחות מעודדת שיתוף פעולה, בקרה ושימוש חוזר בכלים של מדעי הרוח הדיגיטליים. הפתיחות והשקיפות מאפשרת הגעה אל קהלים גדולים יותר מהקהילה המצומצמת של האקדמאים הנחשפים למידע דרך כתבי העת. למעשה הפתיחות של המידע מקדמת את המטרה הבכירה של מדעי הרוח הדיגיטליים: דמוקרטיזציה של המידע, כלומר, הנגשת המידע לקהל רחב והזמנתו להוסיף למידע הקיים. הפתיחות כוללת בתוכה גם אוספים דיגיטליים וכתבי עת אלקטרונים הפתוחים לקהל הרחב, ייצור תוכנות בקוד פתוח ללא צורך ברישיון או בהרשאה ושיתוף של הרצאות.
  • שיתוף פעולה: מרבית הרעיונות פורצי הדרך מגיעים בסביבה של שיתוף-פעולה. סביבה של שיתוף-פעולה עוזרת לאנשים לנסח את רעיונותיהם וגם לחשוב בדרך שונה. עבודת המחקר האינדיבידואלית שהייתה נפוצה באקדמיה אינה רלוונטית לתחום של מדעי הרוח הדיגיטליים. בקהילת מדעי הרוח הדיגיטליים שיתוף-הפעולה הכרחי וחיוני לפוריות המחקר. שיתוף-הפעולה תורם ליעילות המחקר כי הוא מאפשר לבעלי כישורים שונים המתמחים בדיסציפלינות שונות לשתף את הידע שלהם, ללמוד מאחרים ולתרום לדיאלוג.
ערך שיתוף-הפעולה במדעי הרוח הדיגיטליים מתבטא בכך שתוכנות מתחום מדעי הרוח הדיגיטליים דורשות עבודה בצוות וכי כנסים העוסקים במדעי הרוח הדיגיטליים מתמקדים בעיקר בקריאה לשיתוף פעולה בין פרופסורים לסטודנטים, בין מדענים לספרנים ועוד.
  • חיבור וחברות: על מדעי הרוח הדיגיטליים  להקפיד על סביבת עבודה ידידותית המציעה עזרה לכל מי שזקוק לה. השאיפה היא שבסביבה זו ירגישו המעורבים בה, ללא הבחנה בין המעמד האקדמי שלהם, רצון לשתף את רעיונותיהם.
  • שונות וגיוון: על קהילת מדעי הרוח הדיגיטליים לקבל ואף לעודד את מעורבותם של גברים ונשים ללא הבדל גיל, מעמד כלכלי, ארץ מוצא, גזע ותחום התמחות. על ידי שאיפה לגיוון ושונות בין חברי קהילת מדעי הרוח הדיגיטליים ניתן להגיע לדיון עשיר יותר וכך גם לפרויקטים עוצמתיים יותר.
  • ניסוי וטעייה: על קהילת מדעי הרוח הדיגיטליים לשאוף ליזמות, חדשנות, לקיחת סיכונים וכושר המצאה וכן ל"חשיבה מחוץ לקופסה". קרי: לחשיבה מחדש בצורה שונה על דברים שנראים כמובנים מאליהם. כמו כן, בדומה למדעים המדויקים, גם מדעי הרוח הדיגיטליים נדרשים להשתמש בכלים ושיטות מסוימות בשביל לפרש ולחקור נתונים. כך הרבה מהמרכזים של מדעי הרוח הדיגיטליים מוצגים כמעבדות מחקר.
כמו כן, יש להכיר בערך של כישלון במרדף אחר החדשנות. קיימות אף מלגות המוצעות המתנות גמול גבוה עבור סיכון גבוה (סיכוי נמוך להצלחה). החשיבות בתיעוד הכישלון היא בכך שהיא מפלסת דרך לחוקרים העתידיים ומנחה אותם "על מה לא לחזור" ובכך לפתח שיטות חדשניות ומהפכניות למחקר.

ערכים אלו ראשוניים ונתונים לשינוי, אך העוסקים בכינון ערכים אלו מצביעים על כך שללא קנון ערכי לא תיתכן התקדמות בתחום זה.

דוגמה לערכים הקנונים של מדעי הרוח הדיגיטליים היינו "מניפסט מדעי הרוח הדיגיטליים[12]". המניפסט מהווה דוגמה לערכים שנמצאים במרכז הדיסציפלינה. הוא נכתב כדי ליצור דאלוג על מטרת מדעי הרוח כיום, ולערער על מרכזי הכוח הקיימים כיום בתחום.[13] כחלק מאותה תמה, המניפסט עצמו  מהווה דוגמה לשבירת מרכזי הכוח, על ידי שבירת מעמד המחבר. המניפסט נכתב על ידי 100 אנשים שונים דרך סמינריונים ותקשורת בבלוג[14].

קניין המידע הדיגיטלי

בנוסף למידע הקיים ברשת ואשר בו נעשה שימוש במדעי הרוח כיום, ברשתות החברתיות בפרט, ובעולם האינטרנט בכלל, ישנו מידע תרבותי בעל ערך למחקר בתחומים שונים במדעי הרוח והחברה. שאלה קניינית מוסרית אשר עולה באופן מיידי בעקבות המהפכה הדיגיטלית, והתפתחות מדעי הרוח לתוך מהפכה זו, היא בידי מי קיימת האפשרות לבצע אנליזה וניתוח של בסיסי המידע וצבירי הנתונים הנ"ל - האם רק בידי חברות מידע ענקיות כדוגמת: Google, Facebook וכו', או שמידע זה נגיש לכל החפצים להשתמש בו? סוגיה זו מתקשרת לעובדה כי הכוח המשמעותי ביותר בעידן הדיגיטלי של היום טמון ברמת הנגישות שלנו למידע שסביבנו. פרויקטים רבים כיום נעשים בשיתוף בין חוקרים פרטיים לבין אותן חברות ענק בעלות צבירי מידע אסטרונומיים של מדעי הרוח.

סוגיות ומחלוקות

מדעי הרוח הדיגיטליים מהווים טריטוריה חדשה לאנשי רוח וחוקרים. בעקבות שדה מחקר זה עולות שאלות רבות ביחס לדרכים ולאופנים בהם משלבים בין מדעי הרוח לעולם הדיגיטלי (כגון: מה לגיטימי לעשות ומה לא בתהליך השילוב?). בנוסף, צפות ועולות סוגיות משמעותיות בנוגע לבעלות על כתבים, או מי רשאי וראוי להשפיע ולהוסיף ידע. אין ספק כי הבמה הדיגיטלית משנה את חוקי המשחק ומעוררת מחשבה רבה.

כיום, לאור היותו תחום חדש, קיימים בעולם המחקר האקדמי מספר ויכוחים בנוגע לאופיים של מדעי הרוח הדיגיטליים. ויכוח ראשון נוגע לאופי המדעי-מחקרי של מדעי הרוח הדיגיטליים - האם יש להשתמש בהם על עבודות אקדמיות מסורתיות או שמדובר בכוח פוליטי שמטרתו לעשות מהפכה באקדמיה ולעצב מחדש את המחקר האקדמי לעתיד לבוא. ויכוח נוסף נוגע לחוקר ולדרישות היסוד הנדרשות ממנו - האם האקדמיה תוכל להחשיב את חוקרי מדעי הרוח הדיגיטליים כחוקרים מדעיים מן המניין. חוקר הספרות סטנלי פיש (אנ') טוען כי למדעי הרוח הדיגיטליים אג׳נדה מהפכנית המערערת את הסטנדרט הקונבנציונלי של סמכות וכוח דיסציפלינרי[15].

מדעי הרוח הדיגיטליים בישראל

פעילות בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים מתקיימת בישראל החל משנות ה-60 של המאה ה-20, שבהן החל פרויקט השו"ת. החל משנת 2014 פועלת בישראל האגודה הישראלית למדעי הרוח הדיגיטליים[16] אשר שמה לה למטרה לקדם את התחום בארץ. האגודה ארגנה מספר כנסים בנושא ומעורבת בעשיה ובתרומה למיזמים בתחום מדעי הרוח הדיגיטליים בישראל (פרויקט בן-יהודה למשל). כמו כן הספרייה הלאומית החלה להשתלב במגמה של מדעי הרוח הדיגיטליים על ידי איסוף, דיגיטציה ושימור של כל הנתונים הנמצאים בידה של מדעי הרוח, ובכך לאפשר פעילות מחקרית וזרימת מידע עבור פעילות זאת. בנוסף לכך הספרייה הלאומית תומכת בסמינרים שמטרתם לקדם חדשנות טכנולוגית במדעי הרוח הדיגיטליים בישראל.

לימודי מדעי הרוח הדיגיטליים בישראל נחשבים חדשים יחסית וקיימים בשלב זה במספר אוניברסיטאות בלבד, במסלולי לימוד לתואר ראשון ושני. תחום לימוד זה מאפשר שילוב של לימודי מדעי הרוח ההומניים עם לימודי מערכות המידע הריאליים. מסלולי לימוד אלה משלבים קורסים שונים בתכנות ומתמטיקה לצד קורסים כגון: ספרות, תנ"ך, אומנות וכו'. בוגרי תואר ראשון ושני במדעי הרוח הדיגיטליים יכולים להשתלב במקומות עבודה שונים ומגוונים, לרבות חברות הייטק ובתפקידים מרתקים המאפשרים בין השאר גם עיסוק במערכות מידע.

מיזמים עבריים בולטים של מדעי רוח דיגיטליים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Matthew K. Gold, The Digital Humanities Moment, The University of Minnesota's Institute for Advanced Study, 2012
  • Christa Williford and Charles Henry, One Culture : A Report on the Experiences of First Respondents to the Digging into Data Challenge, 2012
  • Schnapp, Jeffrey, Johanna Drucker, Anne Burdick, Peter Lunenfeld, and Todd Presner. “Humanities to Digital Humanities.” In Digital .Humanities, 1–26. The MIT Press, 2012
  • Susan Hockey, “The History of Humanities Computing”, A Companion to Digital Humanities, ed. Susan Schreibman, Ray Siemens, John Unsworth. Oxford: Blackwell, 2004. http://www.digitalhumanities.org/companion/

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מדעי הרוח הדיגיטליים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עיין Schnapp, Jeffrey, Johanna Drucker, Anne Burdick, Peter Lunenfeld, and Todd Presner. “Humanities to Digital Humanities.” In Digital Humanities, 1–26. The MIT Press, 2012, 14-16.
  2. ^ Susan Hockey, The History of Humanities Computing
  3. ^ זאב בן־חיים, לעשייתו של המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, לשוננו כג, תשי"ט, עמ' 102–123
  4. ^ ברייתא דמלאכת המשכן – דוגמה לקונקורדנצייה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  5. ^ מאמר של יהושע בר הלל מ-1963
  6. ^ Companion
  7. ^ National Endowment for the Humanities
  8. ^ שנערכה בשנת 2009 ובשנת 2011 על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח (National Endowment for the Humanities, NEH) והקרן הלאומית למדע בארצות הברית ובשיתוף עם הוועדה המשותפת למערכות מידע (Joint Information Systems Committee, JISC) בבריטניה והמועצה למחקר במדעי החברה והרוח (Social Sciences and Humanities Research Council, SSHRC) בקנדה
  9. ^ NEH, AHRC, DARIA.
  10. ^ שלום רוזנברג, "זר זכרונות", בספר בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.
  11. ^ CV | Digital Scholarship in the Humanities
  12. ^ http://www.humanitiesblast.com/manifesto/Manifesto_V2.pdf
  13. ^ Digital Humanities Manifesto 2.0 Launched « Todd Presner
  14. ^ A Digital Humanities Manifesto » The Digital Humanities Manifesto 2.0
  15. ^ Fish, Stanley (2012-01-09). "The Digital Humanities and the Transcending of Mortality". The New York Times (New York). Retrieved 2014-06-01.
  16. ^ Digital Humanities Israel | רוח דיגיטלית
  17. ^ מהו עיתון יהודי?, באתר המיזם
  18. ^ אתר זושא - מגלים את הסיפור החסידי

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!