מדינת ישראל בהלכה

לקראת הקמת מדינת ישראל ולאחריה, התעורר דיון הלכתי בשאלת מעמדה ההלכתי של מדינת ישראל ומוסדותיה. זאת לאור העובדה שהמדינה הייתה דמוקרטית וחילונית, בשונה מהמדינה הראויה המתוארת בהלכה.

הרשות המבצעת

הראי"ה קוק^[1] כתב (עוד לפני הקמת המדינה) שבהיעדר מלך, סמכויותיו על פי ההלכה חוזרות אל העם, שרשאי למנות מנהיג שיחזיק בסמכויות מלך ישראל:

"נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה... למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם."

עמדה זו התקבלה על ידי רבים מפוסקי ההלכה לאחר הקמת המדינה ובהם: הריא"ה הרצוג^[2], הרב שלמה גורן^[3], הרב עובדיה יוסף^[4], הרב שאול ישראלי^[5], הרב אליעזר וולדינברג^[6]. על פיה הם קבעו שיש למדינת ישראל את הסמכויות של מלך ישראל, ובפרט את הסמכות לפקד על הצבא.

הרשות המחוקקת - הכנסת

עם קום מדינת ישראל, החל גם הפולמוס בנוגע למעמדם ההלכתי של חוקי המדינה. אחת המחלוקת הייתה בשאלה^[7] האם ניתן להכריע להלכה כדברי הרמב"ם^[8] ורוב הראשונים, הסוברים שעל מלך ישראל חל הכלל דינא דמלכותא דינא (מכיוון שכל הציבור הסכים לשלטון ולכן מחויב לשמוע לו), או כדברי ראשונים אחרים^[9] הסוברים שבארץ ישראל לא ניתן למלך כוח זה (מכיוון שכוח המלך נובע מבעלותו על הארץ, ובא"י כל ישראל שותפים בה), וכן ישנם ראשונים^[10] הסוברים שבמלך ישראל לא נאמר דין זה משום שהוא צריך לדון על פי משפט התורה, מלבד במקרים חריגים.

בנוסף יש הסבורים^[11] שגם הרמב"ם והשו"ע שפסקו במלך ישראל דין זה, לא דברו בשלטון שאינו נוהג על פי חוקי התורה:

"שלטון של כופרים ורשעים המיוסד על עקירת הדת – ובא להחליף חוקי אמת של התורה מקור מים חיים בבורות נשברים – וכמו שהיה בזמנם כשקמה מלכות הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך – אין ספק שלא ניחא לן לקבל חוקיהם – אלא במלחמה לבטלם מן העולם."

זאת מאחר שדעת הרמב"ם^[12] שמקור התוקף של דינא דמלכותא הוא בפרשת המלך בתורה ובנביא, ולא מכח הסכמת העם, והרמב"ם במספר מקומות^[13] מדגיש שהתורה דברה רק במלך ישראל המנהיג העם על פי התורה. בניגוד לכך הרב עובדיה יוסף^[14] כתב שגם על משטר של רשעים חל הכלל דינא דמלכותא:

"אפילו במלך רשע ועובד עבודה זרה שייך הכלל דינא דמלכותא דינא".

יש המסתמכים^[15] על דברי החתם סופר^[16] שלעניין חוקים שהם לתועלת העם ולרצונו, כל הראשונים מודים ששייך בהם דינא דמלכותא מכח הסכמת העם, וכשיטת הרשב"ם.

להלכה חלוקים פוסקי זמננו בשאלה זו. רוב רבני הציונות הדתית, סבורים שהכלל דינא דמלכותא דינא חל בנוגע לחוקי מדינת ישראל, ולכן יש תוקף לחוקים שנדרשים לצורך השלמת חוקי התורה כך נפסק ברשת ארץ חמדה גזית^[17]

דעת הרב עובדיה יוסף שיש תחומים עליהם חל הכלל דינא דמלכותא דינא, כגון תשלום מיסים^[14], כיוון שיש בהם תועלת לממשלה ולקיום המדינה וכן בחוקים שנדרשים כתקנה כגון זכויות יוצרים^[18]. אך מנגד הוא כתב, שבדברים שסותרים את חוקי התורה לא חל הכלל דינא דמלכותא דינא.

דעת הרב יוסף שלום אלישיב^[19] לנהוג בזה כספק הלכתי, ולעניין חוקים שבהם הציבור מעוניין וחפץ, דעתו נוטה שיש בהם דינא דמלכותא.

דעת החזון איש^[20] שהכלל דינא דמלכותא אינו תקף במדינת ישראל מהטעמים דלעיל, וכן דעת הרב ניסים קרליץ ובית דינו.

הרשות השופטת

במסגרת הדיון בשאלת מעמדה ההלכתי של מדינת ישראל נדונה גם שאלת מעמדם של בתי המשפט של מדינת ישראל. בתי המשפט במדינת ישראל, אינם דנים על פי חוקי התורה ומכהנים בהם שופטים שאינם תלמידי חכמים. מצד שני רוב רובם של השופטים הם יהודים והאחריות השיפוטית אינה של גויים, כך שעמדה בפני הפוסקים השאלה, האם ניתן להישפט במערכת המשפט במדינת ישראל או שמא חל כאן איסור ערכאות של גויים.

לדעת רוב רובם של פוסקי ההלכה^{[דרוש מקור][מפני ש...][21]} בלא הבדלי מגזר או זרם הדבר אסור. לעומת זאת, החוקר מנחם אלון טען שאין איסור^{[דרושה הבהרה]} להתדיין בפניהם, כיוון שמעמדם כשל "ערכאות שבסוריא"^[22].

על פי דעת החזון איש הדבר אסור כיוון שבתי המשפט דנים על פי חוקי הכנסת ולא על פי שיקול דעתם. לדעתו זו של החזון האיש שותפים, לעיתים מטעמים אחרים. כך למשל אסר הרב יעקב אריאל לפנות לבתי המשפט מפני שאפשר לפנות לבתי הדין הרבניים:

יהודי דתי היודע על קיומו של משפט התורה ועל מציאותם של תלמידי חכמים יודעי דת ודין, ובכל זאת מעדיף להישפט לפני הדיוטות אלו, שמחמת אונסם כופרים בתורה, נחשב למחרף ומגדף ולמרים יד בתורת משה, ואיסורו חילול השם מדאורייתא...

— "המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות", תחומין א, עמ' 327

אולם, לדעת רוב הפוסקים הציוניים איסור זה לא חל על התחום הפלילי, כפי שכתב הרב דוב ליאור:

ובמשפט הפלילי – שזהו התחום שבין האדם למדינה, כגון, אדם שעבר על המהירות המותרת, בנה שלא לפי חוקי הבניה, לא שילם מס הכנסה או עבר עבירה אחרת, ודאי שמותר לך לשפוט לפי חוקי המדינה כי למלכות יש חוקים אחרים ולצורך תיקון המדינה מותר, שהרי זוהי המהות של 'דינא דמלכותא – דינא'.

— דבר חברון ג, עמ' קצט

ראו גם

• יום העצמאות בהלכה
• הלכות מדינה
• דינא דמלכותא דינא

לקריאה נוספת

• אליאב שוחטמן, "הכרת ההלכה בחוקי מדינת ישראל", בתוך: אליאב שוחטמן ושמואל שילה (עורכים), שנתון המשפט העברי - כרך טז-יז, ירושלים: המכון לחקר המשפט העברי, תש"ן-תשנ"א, עמ' 417–500 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• הרבנים ישראל בן שחר ויאיר הס, "התוקף ההלכתי של חוקי המדינה", בתוך: הרבנים שלמה אישון ויצחק בזק (עורכים), כתר - מחקרים בכלכלה ומשפט על פי ההלכה, כרך א', מכון כת"ר, תשנ"ו, עמ' 339–385

הערות שוליים

1. שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן קמד.
2. שו"ת היכל יצחק, חלק אורח חיים, סימן לז, אות ג.
3. שו"ת משיב מלחמה, חלק א, עמ' קלז
4. שו"ת יביע אומר, חלק י, חו"מ סימן ו, אות כג.
5. עמוד הימיני ט, י.
6. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן ק.
7. על פי סלע מדינה עמ' 7
8. הל' גזילה פ"ה הלכה הי"א
9. ר"ן, רא"ש ורשב"א נדרים כ"ח
10. ריטב"א נדרים כ"ח "ואף במלכי ישראל הקדושים דיני המלך ידועים כמו שכתוב בקבלה"
11. דרכי חשן א' עמ' שצ"ה, מנחת שלמה נדרים עמ' קע"ג
12. הל' מלכים פ"ד הלכה א
13. הל' מלכים פ"א הלכה ז-ח, פ"ד ה"י
14. שו"ת יחווה דעת ה, סד.
15. פס"ד רבניים ח"ו עמ' 376–381, ראה מקור כל השיטות - סלע מדינה עמ' כו
16. שו"ת חת"ס חו"מ סי' מ"ד
17. מדיניות: מעמדם של חוקי המדינה, באתר www.beitdin.org.il
18. שו"ת יביע אומר ז, חו"מ ט
19. פס"ד רבניים ח"ו עמ' 376–381, ראה ליקוט מקורות-סלע מדינה עמ' לב
20. מובאת בספר פאר הדור ח"ג עמ' רצ"ו, מקור נוסף: סלע מדינה עמ' לא.
21. יצחק ברנד, ערכאות של גוים במדינת היהודים, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
22. מנחם אלון, המשפט העברי (תשנ"ח) ג, עמ' 1606.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.