מבצע פדסטל

מבצע פדסטל
Operation Pedestal

תמונה מירכתי נושאת המטוסים אה"מ "ויקטוריוס", אל נושאות המטוסים "אינדומטיבל" ו"איגל". תמונה מהשלבים הראשונים של הקרב
מערכה: הקרב על הים התיכון
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	3 באוגוסט 1942 – 15 באוגוסט 1942 (13 ימים)
מקום	מערב הים התיכון
קואורדינטות	38°N 6°E
תוצאה	ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת ממלכת איטליה ממלכת איטליה גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית מפקדים הצי המלכותי נוויל סייפרט הצי המלכותי הרולד בורו ממלכת איטליה אלברטו דא זארה גרמניה הנאצית אלברט קסלרינג כוחות 4 נושאות מטוסים 2 אוניות מערכה 7 סיירות קלות 32 משחתות 4 קורבטות 4 שולות מוקשים 11 צוללות 14 אוניות משא 2 מכליות 74 מטוסי קרב 28 מפציצי טורפדו מטוסים נוספים מבסיסים יבשתיים 3 סיירות כבדות 3 סיירות קלות 12 משחתות 23 ספינות טורפדו 21 צוללות 304 מטוסי קרב 285 מפציצים אבדות נושאת מטוסים אחת הוטבעה 2 סיירות קלות הוטבעו משחתת אחת הוטבעה 9 אוניות משא הוטבעו נושאת מטוסים אחת ניזוקה 2 סיירות קלות ניזוקו 3 אוניות משא ניזוקו 34 מטוסים הופלו 350 - 550 הרוגים 2 צוללות הוטבעו סיירת כבדה אחת ניזוקה סיירת קלה אחת ניזוקה צוללות אחת ניזוקה הופלו 48 - 60 מטוסים כ-100 הרוגים ונעדרים

מבצע פדסטל (Operation Pedestal) היה מבצע ימי בריטי שנערך בין 10 ל-15 באוגוסט 1942 ונועד להעביר אספקה לאי הנצור מלטה במהלך מלחמת העולם השנייה. לצורך ליווי שיירת האספקה שכללה 14 אוניות תובלה, הוקצו ארבע נושאות מטוסים, שתי אניות מערכה, שבע סיירות ועשרים משחתות. אל מול הכוח הבריטי יצאו הצי האיטלקי וחילות האוויר של גרמניה ואיטליה בכוח של 540 מטוסי קרב. הקרב שהתפתח בין הכוחות היה הקרב הימי הגדול ביותר בזירת הים התיכון. בסיומו של הקרב הצליחו מספר אוניות אספקה להבקיע את המצור ולהעביר לאי אספקה חיונית, שהכריעה סופית את הקרב על מלטה לטובת בעלות הברית.

רקע

לאחר כמעט שנתיים של מצור והפצצות של כוחות הציר על מלטה, הגבירו באפריל 1942 מדינות הציר את לחצן על האי לקראת הוצאתו לפועל של מבצע הרקולס. המצב הבלתי נסבל של כמעט חצי שנה של הפצצות רצופות אשר הולכות ומתגברות, הביא את הפיקוד הבריטי לשלוח לאי החל מסוף אפריל מטוסי ספיטפייר, שהיו יריב שקול למיירטים הגרמנים. אולם משלוח זה לא הביא את השינוי המיוחל וההפצצות נמשכו ביתר שאת. ב-14 ביולי הוחלף מפקד ההגנה האווירית על מלטה, סגן מרשל אוויר יו לויד, שהיה טייס מפציצים ללא ידע רב במשימות יירוט, בגיבור הקרב על בריטניה סגן מרשל אוויר קית' פארק, המצליח והמנוסה ביותר מבין כל מפקדי מטוסי הקרב בעולם באותה עת. לאחר הערכת המצב שינה פארק את שיטת המגננה של האי, מהלך שהוביל תוך שלושה שבועות לאבדות בלתי נסבלות ללופטוואפה. ברם, האי עדיין היה תחת מצור, וב-17 ביולי הודיע פארק למפקדיו בלונדון כי למטוסיו נותר דלק לשבוע לחימה בלבד. העברת אספקה למלטה הייתה כעת שאלה של להיות או לחדול.

התכנון

תכנון המבצע החל בתחילת יולי מתוך הבנה ברורה שמעבר השיירה חיוני ביותר להצלת מלטה, וכי כוח הליווי הנדרש לכך חורג משמעותית מסדרי הגודל של הכוחות שהוקצו עד אז לליווי שיירות. במקביל לשיירה תוכננו מבצעים משניים לשיפור התיאום בין נושאות המטוסים (מבצע "זעם קרב") ותגבור של הגנת מלטה במטוסי "ספיטפייר" (מבצע "מפוח").

האספקה לאי תוכננה להיות מועברת באמצעות 14 אוניות מטען, החשובה בהן הייתה "אוהיו", מכלית אמריקאית מהירה שאוישה על ידי בריטים, ונשאה את דלק המטוסים החיוני ביותר. על מנת שלא לסכן את המטען היקר בהשמדה מוחלטת, הועמס חלק מדלק המטוסים במכלים גם על שאר האוניות, אולם עיקר המטען היה על ה"אוהיו".

הגנת השיירה חולקה ל-2 כוחות משימה: כוח "Z" לחיפוי מרחוק, וכוח "X" לחיפוי קרוב. כוח "Z" שכלל את נושאות המטוסים נועד לליווי השיירה עד להגעתה למצר סיציליה, שם תעבור למטריה האווירית של מטוסי הקרב ממלטה. כוח "X" שכלל ארבע סיירות ומשחתת נועד ללוות את השיירה עד לכניסתה לנמל.

לפיקוד על השיירה מונה תת אדמירל אדוארד נוויל סייפרט.

לקראת המעבר בגיברלטר

הכוח העיקרי של אוניות הליווי התכנס בסקפה פלו משם הפליגו ב-31 ביולי אה"מ "נלסון", "רודני", "ארגוס" ו"סיריוס" למפגש עם יתר האוניות שהגיעו מגיברלטר ("איגל" ו"צ'אריבדיס") ומפריטאון ("אינדומיטבל" ו"פובי"), לטובת תמרוני "זעם קרב".

בליל 2 באוגוסט, יצאה השיירה מלווה באה"מ "ניגריה" ו"קניה" ומשחתות נוספות מנהר הקלייד שבסקוטלנד ולמחרת בבוקר חברה לכוח הליווי. בהמשך ההפלגה לגיברלטר חברו לשיירה אה"מ "פוריוס" שנשאה את מטוסי הקרב לתגבור מלטה ואה"מ "מנצ'סטר". במהלך ההפלגה ביצעו אוניות הקרב והסוחר שורת תמרונים, אימוני התמודדות עם מצבי חירום ונ"מ, שהביאו את התיאום בין אוניות הקרב לאוניות הסוחר לרמה גבוהה.

אל תוך הים התיכון

מעבר המצרים

בשל אימונים אינטנסיביים לתרגול יכולת הנ"מ והתיאום ייצר הכוח נפח חריג של תקשורת רדיו, אשר כנראה לא נעלמה מאזני האויב. היה זה סיכון שנלקח בחשבון, בשל חיוניות האימונים.

ב-10 באוגוסט, בלילה נטול ירח, חצתה השיירה את מצר גיברלטר ונכנסה לים התיכון. המעבר במצר עבר ללא אירועים כלשהם, אך על אף שהעוברים הניחו כי השיירה לא נראתה מהחוף, הראו דיווחים שנתקבלו מאוחר יותר כי האויב היה מודע לחלוטין למעבר השיירה.

11 באוגוסט

בשחר 11 באוגוסט ביצעה כל השיירה תדלוק ימי ממכליות. על אף שהשיירות הקודמות תדלקו במלטה, כעת לא נותר באי דלק לתדלוק אוניות והשיירה נאלצה להסתכן בתדלוק בשטח אליו הייתה לאויב גישה נוחה, לצוללות ולמטוסי קרב. למזלה של השיירה, לא הותקפה בזמן התדלוק.

אולם עד מהרה השתנה מזלה של השיירה. מוקדם בבוקר הותקפה נושאת המטוסים "איגל" על ידי צוללת גרמנית וטובעה לאחר שנפגעה מארבע פצצות טורפדו. 160 מתוך 927 אנשי צוות נהרגו, והיתר חולצו על ידי אוניות הליווי של האיגל. אך יחד עם האיגל ירד למצולות רבע מהכוח האווירי שנועד להגנת השיירה.

בזמן בו טורפדה האיגל, סיימה ה"פוריוס" את מבצע מפוח, עת המריאו מסיפונה לכיוון מלטה 37 מטוסי ספיטפייר. עם המראת המטוסים סיימה הפוריוס את משימתה ופנתה לשוב לגיברלטר עם אוניות הליווי שלה. תוך תנועה לגיברלטר זוהתה על ידי הכוח צוללת איטלקית, וזו נוגחה וטובעה על ידי המשחתת "וולברין". כתוצאה מפעולה זו נגרם נזק כבד למשחתת אך זו הצליחה להגיע לגיברלטר, שם תוקנה.

בהמשך היום נערכו התקפות כבדות על השיירה וכוחות הציר השתמשו בכל אמצעי שעמד לרשותם: האוניות הופצצו, מוקשים ימיים הוטלו בנתיבן, הותקפו על ידי צוללות בשיגורים רבים של טורפדו. חרף ההתקפות הכבדות, הפגיעות היחידות בשיירה היו באחת מאוניות המטען שהואטה בעקבות החטאה קרובה, משחתת שטורפדה אך לא טובעה והצליחה להיחלץ לאחר מכן, ונזק שהוציא את סיפון הטיסה של ה"אינדומיטבל" מכלל פעולה, והותיר אותה לשייט במהירות של 28 קשר בלבד. בהתקפה שערכו מפציצים איטלקיים בשעה 20:00 נגרם נזק קל גם לסיפון הטיסה של ה"ויקטוריוס".

12 באוגוסט

השיירה המשיכה לשוט מזרחה בהתקרבה לבסיסי האויב בסרדיניה וסיציליה, מה שהגביר את הציפיות להתקפות של צוללות ומטוסים. מנגד, שייטת סיירות איטלקית, הכוללת שלוש סיירות כבדות (גוריציה, בולצאנו, וטריאסטה), שלוש סיירות קלות (Eugenio di Savoia, ריימונדו מונטקוקולי ומוציו אטנדולו) ו-17 משחתות הפליגה לפגוש את השיירה הבריטית.

לאורך כל היום, הייתה השיירה נתונה לתצפית מתמדת על ידי מטוסים איטלקים ובמהלך היום נערכו עליה עוד שלוש התקפות אוויריות כבדות. לאורך שעות האור פעלו מטוסי היירוט הבריטיים בספקם התרעות על התקפות מטוסי אויב ואף יירוטם, על אף שברוב ההיתקלויות סבלו מנחיתות מספרית. גם תותחי הנ"מ של השיירה הוכיחו עצמם בהדיפת המתקפות.
ההתקפה האווירית הראשונה לאותו היום נערכה על השיירה על ידי 19 מטוסי יונקרס Ju 88. אלה נתקלו בחיפוי שכלל מטוסי קרב מדגם הוקר הוריקן ופיירי פולמאר, שהצליחו להפיל ארבעה מהמטוסים התוקפים. שני מפציצים נוספים הופלו באש נ"מ מאוניות הליווי.

בהתקפה אווירית שנערכה בשעות הצהרים, נהרס סיפון הטיסה של ה"אינדומיטבל”, דבר שהותיר את ה"ויקטוריוס" כנושאת המטוסים האחרונה שמתפקדת. חלק מהמטוסים שהיו על האינדומיטבל נחתו על הוויקטוריוס, וחלק נוסף מהמטוסים ננטש עקב חוסר מקום.

על פי התכנון, אמור היה כוח Z לחזור לגיברלטר עם הגעת השיירה למצר סיציליה. בפועל, החל מ-18:30 שוב הייתה האינדומיטבל תחת מתקפה אווירית ולכן פקד סייפרט על דחיית התמרון. לאחר שהסתיימה ההתקפה (18:50) נצטווה כוח Z לחזור לגיברלטר, כאשר כוח X נשאר להמשיך וללוות את השיירה למלטה. הערכת הפיקוד הייתה כי אחרי ההתקפה הכבדה שנערכה על השיירה מיד לפני הפיצול, אין זה סביר כי תיערך התקפה נוספת בטרם תרד החשיכה. אולם דקות לאחר הפיצול שוב הותקף כוח X על ידי מפציצים ומפציצי טורפדו.

גם הצוללות היוו איום מהותי. אה"מ "אית'וריאל" נגחה והטביעה צוללת איטלקית כשהיא גורמת נזק לעצמה שכתוצאה ממנו הושבת הסונאר שלה וחדלה ללוות את השיירה. שיטת פעולה זו לא הייתה לרוחה של האדמירלות הבריטית. במהלך פעולת הנגיחה איבדה הספינה שני אנשי צוות אך לקחה בשבי את רוב צוות הצוללת האיטלקית. הצוללת האיטלקית "ברין" אולצה על ידי משחתות לנתק מגע. מטוסים ימיים מטיפוס סנדרלנד תקפו ופגעו בצוללת איטלקית אחרת, "גיאדה", שהמתינה לשיירה בסמוך לחוף אלג'יר. בטרם נמלטה למקלט בנמל ולנסיה (שם נשארה עד 14 בחודש) הפילה ה”גיאדה” בתותחיה אחד ממטוסי הסנדרלנד. בין השעות 14:00 – 19:00 הטילו המשחתות פצצות עומק במרווחי זמן של 10 דקות כדי למנוע התקפת צוללות נוספת.

עם הגעת השיירה לאזור סקרקי בנקס (אזור רדוד יחסית במצר סיציליה) נראה היה כי הסכנה למתקפת צוללות נעלמה, אולם בשעה 20:00 ערכה הצוללת האיטלקית "אקסום" התקפת טורפדות מוצלחת על אה"מ "ניגריה”, "קהיר" ועל ה"אוהיו". התקפה זו תפסה את השיירה בהפתעה ובשעה קריטית של שינוי המערך מ-4 ל-2 טורים. ההתקפה שיבשה לחלוטין את מערך השיירה וניתקה את מפקד כוח X מהספינות שבפיקודו. ב-20:35 ניחתה על השיירה התקפה אווירית נוספת. עד לשעה זו איבדה השיירה מחצית מאוניות הליווי שלה, ואת שתי אניות הכוונת המיירטים. במהלך השעה הבאה הוטבעו גם אניית הסוחר "אמפייר הופ", והאניה "דקליון". מאוחר יותר תיאר מפקד אה"מ "קניה" את מצב השיירה בשלב זה "כאוטי", וקיימות גרסאות רבות בגין ההתרחשויות באותן השעות.

על אף המצב הקשה של השיירה, המשיכו כל האניות שיכלו לשוט לכיוון מלטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע פדסטל בוויקישיתוף