ירושלים (2009). הצתת פחי אשפה ותכולתם, על רקע פתיחת חניון ספרא בשבת.מודעת רחוב חתומה על ידי "העדה החרדית" הקוראת לצאת למחות בשבת על פתיחת חניון קרתאחלק ממודעה חתומה על ידי ראשי העדה החרדית, ובו אזהרה שלא לעשות מעשי אלימות במחאות ובהפגנות נגד פתיחת החניון.
מאבקי השבת בירושלים הם פעולות מחאה היזומות על ידי פלגים שונים של היהדות החרדית בירושלים כנגד תופעות שונות של חילול שבת, כגון תנועת כלי רכב, פעילויות תרבות, בידור ונופש, פתיחת מרכזי קניות ועוד. הרגישות המיוחדת לחילולי שבת בירושלים נובעת ממעמדה כעיר הקדושה ביותר ביהדות, וכן בשל ריכוז גבוה של אוכלוסייה דתית וחרדית בעיר.
רקע
הרקע לפריצת מאבקי שבת רבים בירושלים הוא טענות בקרב הציבור החרדי בדבר הפרת הסטטוס קוו ביחסי דתיים חילונים בישראל. מאבקי השבת בירושלים מלווים את ההיסטוריה של יחסי האוכלוסייה הדתית והחילונית בירושלים, כבר משנות ה-20 וה-30, עוד בטרם קום המדינה.[1] הפגנות השבת הראשונות התקיימו נגד תופעת משחקי הכדורגל שנערכו בשבתות בירושלים, סמוך לשכונות מאה שערים ובית ישראל ואשר משכו אליהם אלפי צופים. הפגנות אלה פוזרו בידי משטרת המנדט.
הפגנת השבת הראשונה לאחר קום המדינה נערכה ב-26 ביוני1948 וזאת במחאה על תנועת כלי רכב צבאיים אשר הסיעו חיילים וציוד צבאי בשבתות, דרך מאה שערים, לעבר קו החזית. הפגנה זו פוזרה בכוח על ידי המשטרה הצבאית. אף לאחר ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות נמשכו פעולות המחאה של נטורי קרתא בשכונת מאה שערים. מחאות אלה התמקדו בפעילותו של שער מנדלבאום הסמוך, אף בשבתות, דבר שהיה כרוך בתנועת כלי רכב בעיבורה של השכונה החרדית. בחג אחרון של פסחתש"ט (20 באפריל1949) עצרו חרדים רכב ובו קצין צה"ל אשר הסיע משקיף או"ם, משקיף האו"ם הוצא מתוך כלי הרכב והוכה נמרצות.[2]
בהפגנות קיץ שנת תשט"ז (1956), מת פנחס סגלוב, לאחר שהוכה בידי שוטרים. סגלוב נחשב בעיני החרדים כסמל המאבק על שמירת השבת.[3]
מאבקים על פתיחת בתי קולנוע בירושלים בשבתות היו מן הבולטים במאבקי השבת. מאבקים כאלה עלו בין שנות השלושים לשנות השבעים לגבי פתיחת קולנוע אדיסון. סגירת קולנוע זה בשבת הייתה אחד מסמלי המאבק של נטורי קרתא במדינת ישראל.
בעקבות ההצלחה הגדולה של קולנוע אדיסון, החליטה הנהלתו להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, אף על פי שהקרנות הסרטים עצמם התחילו רק במוצאי שבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור החרדי, ובעיקר בהנהגת עמרם בלוי החלו חרדים לנסות ולמנוע את מכירת הכרטיסים בשבת. פעמיים הוצת האולם (בתשכ"ה - 1965 ובתשל"ה - 1975) ונגרם לו נזק כבד.
בשנת 1986 הנהיג ארנן יקותיאלי מאבק כללי למען פתיחת בתי הקולנוע בירושלים בערב שבת. המאבק הצליח לפתוח את בתי הקולנוע אוריון, אורנע ובית אגרון. יקותיאלי ארגן הפגנות גדולות למען פתיחת בתי הקולנוע ודיבר אל לבם של בעלי בתי הקולנוע שינצלו את המומנט הפרסומי של ההפגנות כדי לפתוח את בתי הקולנוע בשבת. בתי הקולנוע אוריון, אורנע ובית אגרון אכן נפתחו בשבתות, אך כדי לא להפר את צו העירייה, הפתיחה הוגדרה כפעילות של מועדון חברים. הראשון ביניהם להיפתח בשבת היה בית אגרון.
כדי לשמור על מתכונת "מועדון חברים" ניתנה במקום הרצאה של עשר דקות מתחום הקולנוע לפני הקרנתו של כל סרט בשבת. בית אגרון התמיד בנוהל זה במשך כמה חודשים עד שלבסוף נזנחה ההרצאה. השני מבין בתי הקולנוע שנפתח בשבתות היה אורנע. גם באורנע היו הרצאות לפני הסרט ובפעם הראשונה שהוא נפתח קוני הכרטיסים מלאו גם טופס חברות. אולם, נהלים אלה נזנחו באורנע כעבור שבועות בודדים. באוריון ניתנה רק בשבוע ההקרנות הראשון.
לאחר שהחילונים הפסיקו להפגין בערבי שבת בעד פתיחת בתי הקולנוע והחלו לראות סרטים בשבתות בלא להפגין, החרדים החלו להפגין בערבי שבת מול קולנוע אוריון כשזה פעל בשבתות. בשבועות הראשונים להפגנות הגיעו אליהן חרדים רבים. אולם כעבור חודשיים הגיעה להפגנות אלה קבוצה קבועה של כעשרים מפגינים. קבוצה זו המשיכה להפגין כמעט בכל שבוע במשך כשנה נוספת.
ב-1987 ניהלה עיריית ירושלים הליכים משפטיים בבית משפט השלום בעיר נגד בעליהם של בתי הקולנוע "אורנע" ו"בית אגרון", על שפתחו את בתי הקולנוע בניגוד להוראות חוק העזר המקומי. ב-22 בנובמבר אותה שנה זיכתה השופטת אילה פרוקצ'יה את הנאשמים[5]. פרוקצ'יה קבעה בפסק דינה כי מטרתם של חוקי העזר הנוגעים לפתיחה וסגירה של בתי עסק היא להגשים מטרות של סדר ציבורי וחיי עיר תקינים ולא לקבוע לתושבי העיר תוכני חיים. מאחר שחוק העזר נחקק במטרה "לשוות לשבת בירושלים צביון ברוח ההלכה ולמנוע חילול שבת על פי מושגיה", וכל זאת תוך פגיעה בזכויות של הציבור החילוני – הרי שאין לו תוקף, והוא בטל.[6] בעקבות הפסיקה תוקנה פקודת העיריות בחוק שזכה לכינוי "חוק ההסמכה", בו הוסמכו הרשויות המקומיות לקבוע הוראות הנוגעות לפתיחה וסגירה של בתי עסק בימי מנוחה גם "בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית".
מאבק נוסף החל עם הקמת סינמה סיטי ירושלים בקריית הלאום. המתחם בנוי על אדמה ציבורית ועל כן תקנה של משרד האוצר מחייבת את סגירת המתחם בשבת. הדבר אושר בעירייה. הנושא עורר דיון ציבורי נרחב, קוימו הפגנות והוגשה עתירה לבג"ץ בנושא.[7] בית המשפט החליט שעל העירייה לדון בנושא בשנית. בעלי המתחם, שבתחילה התנגדו לסגירתו בשבתות, במיוחד בשל פתיחתו של סניף פלאנט הירושלמי בשבתות, הודיעו לבסוף שהם מתכוונים להשאיר את המתחם סגור בשבתות.[8]
מאבקים על תנועת כלי רכב בשבת
כיכר זופניק
כיכר זופניק היא הכיכר המרכזית בקצה רחוב גבעת שאול בירושלים.
שם הכיכר קרוי על שם בית הכנסת השוכן בקרבת מקום, בית כנסת זופניק.
בתאריך 11 באוגוסט בשנת 2023, עם תחילתו של קו האוטובוס "סופ"שבת" אשר פועל בשבתות וחגים, פרסמה העדה החרדית בירושלים כרזות בבתי כנסת מרכזיים בעיר על הפגנה "כנגד רמיסת השבת" כלשונם ביום השבת הקרוב.
רחוב בר-אילן הוא חלק מציר מרכזי בירושלים. הכביש מחבר את אזור הכניסה העיר לשכונות הצפוניות של ירושלים והר הצופים. האזור עבר עם השנים שינוי דמוגרפי והשכונות סביבו הפכו כולן חרדיות. מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים החלו מחאות שקטות לסגירתו של הכביש בשבתות.
בשנת 1994, עם מינויו של אהוד אולמרט לראשות העיר ירושלים, דרשו החרדים במועצת העיר לסגור את הרחוב בשל קדושת השבת, ומנגד, נציגים של ציבור חילוני ראו בכך כפייה דתית ודרשו להשאירו פתוח. בכביש התקיימו הפגנות שכללו יידוי אבנים על מכוניות נוסעות וחסימת הכביש.
באוגוסט 1996 הוציא בית המשפט העליוןצו ביניים נגד סגירת כביש בר-אילן בירושלים בשבת, אך עם התגברות המהומות בכביש החליט בג"ץ ב-1997, בצעד נדיר להמליץ על מינוי וועדה שתבדוק את הסוגיה לעומק ותסייע לו בגיבוש החלטה. ועדה זו המליצה בסופו של דבר להשאיר את המצב הקיים, היינו: סגירתו לסירוגין תוך התחשבות הן ברגשות הדתיים והן בחופש התנועה של החילוניים.
כביש רמות
במהלך שנות ה-80 נודע כביש 436 בכינוי 'כביש המריבה', בשל הפגנות של חרדים שאירעו במקום כנגד נסיעה בכביש בשבתות, משום שהוא עובר בסמוך לשכונות החרדיות סנהדריה ועזרת תורה. מאידך, חילונים התנגדו לכך, כיוון שבאותה עת היה הכביש הקשר היחיד בין שכונת רמות לבין מרכז ירושלים.
לאחר שנפתח בסוף שנת 1987 ציר חלופי משכונת רמות לשכונת הגבעה הצרפתית ולמרכז ירושלים ('דרך יגאל ידין'), שככו המחאות והוחלט כי הציר יהיה סגור בשבתות משכונת סנהדריה דרומה, אך יישאר פתוח משכונת רמות להר חוצבים ו'דרך יגאל ידין'. במהלך השנים האחרונות נפתח שוב הכביש בשבתות בשנית.
חניון ספרא וקרתא
בתחילת חודש יוני 2009 הורה ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, על פתיחת החניון העירוני ספרא לחניית כלי רכב בשבת.[9] בעקבות ההודעה התאספה בשבת, 6 ביוני2009, הפגנת מחאה מול בניין עיריית ירושלים, בהשתתפות אלפי חרדים, אשר התעמתו עם שוטרים במקום. מיידוי אבנים על ידי המפגינים, נפצעו שישה שוטרים.[10]
בעקבות ההפגנות[11] החליט ברקת לסגור מחדש את חניון ספרא,[12] אך במקביל, בשבתות ה-27 ביוני וה- 4 ביולי, פתח את חניון קרתא, הסמוך לשער יפו, מה שגרר בשבת, 27 ביוני מחאה שקטה[13] בדמות תפילה המונית בליל שבת שהתקיימה בכביש בר-אילן, ובה השתתפו עשרות אלפי חרדים, כשבנוסף לחוג העדה החרדית,[14] הצטרפו גם חוגים נוספים[15] בהם גם ספרדיים וליטאיים[16][13]. בשבת שלאחר מכן התקיימו הפגנה שקטה[17] בשבת, מטעם העדה החרדית,[18] ובמקביל הפגנה מהצד החילוני כתמיכה בפתיחת החניון.[19] ב-8 בספטמבר 2009 קיימה העדה החרדית עצרת מחאה ברחוב מאה שערים נגד פתיחת החניון, שבה השתתפו כאלפיים ילדים כשהם לובשים שק. בשבת הסמוכה לפתיחת החניון יצאו אלפים מאנשי העדה החרדית להפגין כנגד פתיחתו. המפגינים ניסו לשכב מתחת לגלגלי מכוניות, יידו אבנים וינפצו שמשות של כלי רכב. ב-25 באוקטובר 2009 הפגינו אלפי חרדים במקום לאחר תפילות ליל שבת, ועשרות שוטרים נפצעו. למחרת חזרו המפגינים למקום לאחר התפילה, להפגנות שנמשכו עד מוצאי שבת.
מאבקים על פתיחת מסעדות ופאבים בשבת
המאבק לפתיחת מסעדות בשבת היה שונה מהמאבק לפתיחת פאב או בית קולנוע בשבת, משום שבישול בשבת מטריף את הכלים וגורם לשלילת תעודת הכשרות של המסעדה. משמעותה של שלילת תעודת הכשרות היא שלקוחות דתיים ומסורתיים רבים לא יאכלו בה גם בימי חול. בשנת 1986, כחלק מהמאבק בהנהגת ארנן יקותיאלי לפתיחת בתי קולנוע בשבת, נפתחו גם רוב הברים בשכונת נחלת שבעה בשבת, אולם המסעדות שנפתחו בשבת לא היו מרוכזות באזור מסוים ולא משכו תשומת לב רבה כמו בתי הקולנוע והברים.
^ת"פ (י-ם) 3471/87 מדינת ישראל נ' אמציה קפלן ואח', פ"מ תשמ"ח (2), 26; אילה פרוקצ'יה, 1987 - שבת בירושלים, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 19 במרץ 2019
^להן ברקת העניק לגיטימיות כל עוד אינן אלימות: ”על הפגנות החרדים הצפויות, בעקבות פתיחת חניון ספרא, אמר ברקת: "אני מודע לכך שהמגזר החרדי לא יכול להיות שותף לקבלות החלטות מסוג אלו. המידע הועבר אליהם עוד בטרם ההכרזה. אני מכבד כל הפגנה בירושלים. זה דבר לגיטימי, אך אני קורא למפגינים לעשות זאת על פי החוק וללא אלימות.”. - ציטוט מתוך ברקת מאשר: אפתח את חניון ספרא בשבת ב- nrg.
