לטיציה רמולינו (באיטלקית: Letizia Ramolino; 24 באוגוסט 1750 – 2 בפברואר 1836) הייתה אמו של נפוליאון בונפרטה ואשתו של קרלו בואונפרטה.
ביוגרפיה
ראשית חייה
נולדה למשפחה קורסיקנית מכובדת ועשירה. בגיל 13, התחתנה עם קרלו בונפרטה בן השמונה עשרה שהיה ממשפחת בונפרטה משפחה בורגנית אמידה. הנישואים היו פוליטיים בעיקרם והשתלמו מאוד מבחינתו של קרלו. לטיציה הביאה עמה כנדוניה שדה בן שלושים ואחד דונם, וכן טחנת קמח, שהניבו הכנסה שנתית של כ-10,000 לירות שטרלינג.
בשנת 1782 בעלה הראשון קרלו בואונפרטה לקה במחלה שהייתה ככל הנראה סרטן הקיבה. הוא סבל מכאבים עזים, ונסע למונפלייה בתקווה למצוא שם טיפול רפואי מתאים. עם זאת, אף רופא לא הצליח להקל על כאביו. הוא מת במונפלייה ב-24 בפברואר 1785. בשנת 1793 עזבה את קורסיקה והתיישבה מחדש עם ילדיה במרסיי שבצרפת, שם ניהל בנה נפוליאון קריירה צבאית מצליחה ובסופו של דבר לקח את השלטון.
לטיציה לא אישרה את נישואיו של בנה לז'וזפין דה בוארנה בשנת 1796.
שלטונו של נפוליאון
בשנת 1804, בנה נפוליאון הכריז על עצמו כקיסר. למרות שתוארה בציור המפורסם של הכתרת נפוליאון בידי דוד, היא לא הגיעה להכתרת בנה. על פי צו היא קיבלה את התואר "מאדאם, אם הוד מלכותו הקיסרית", ב-18 במאי 1804 או 23 במרץ 1805. נפוליאון שילם לה 25,000 פרנק בחודש.
היא לא הגיעה לחצר הקיסרית והתגוררה בדרך כלל בשאטו דה פונט-סור-סיין, והתגוררה במלון דה ברין בפעמים הנדירות שבהן ביקרה בפריז.
בשנת 1814 השתתפה בגלות נפוליאון באלבה, והוא התייחס אליה שם בחיבה.
אחרית חייה
לאחר 1815 עברה לרומא, בפאלאצו ד'אסטה-בונפרטה, בפיאצה ונציה, שם התגוררה עם אחיה הצעיר ג'וזף פש. במהלך שנותיה ברומא היא כמעט ולא ראתה בני משפחה אחרים חוץ מאחיה, שעזב אותה לעיתים רחוקות. במשך זמן מה שימשה הציירת אנה ברברה באנסי כבת לוויה שלה.
היא מתה ב-2 בפברואר 1836, בת 85, שלושה שבועות לפני יום השנה ה-51 למותו של בעלה ו-15 שנה לאחר מותו של בנה נפוליאון. באותה תקופה היא הייתה כמעט עיוורת.
צאצאיה
ללטיציה ראמולינו ולקרלו בואונפרטה היו שלושה עשר ילדים משותפים. מתוכם רק שמונה הגיעו לבגרות:
קישורים חיצוניים
