הכתובת חרוטה על לוח אבן גיר, שגובהו 11.1 ס"מ ורוחבו 7.2 ס"מ, בניב כנעני כלשהו, וכוללת כתובת בת תשע שורות בעלות תוכן הקשור בחקלאות, ונחתמות במילה "אבי" הכתובה במאונך לשאר הכתובת, כנראה שם הכותב. מקובל לשער שמדובר בלוח שנהחקלאי.
הלוח התגלה על פני השטח, ולא בשכבה ארכאולוגית מתוארכת, ולכן תיארוכו אינו ברור. הערכות שונות לתיארוכו מתבססות בעיקר על השפה ועל סגנון הכתב. היו שתיארכו אותו למאה ה-10 לפנה"ס, ולפיכך תיארו אותו ככתובת העתיקה ביותר בכתב עברי קדום עד גילויה של אבן תל זית.[1][2] על-פי השוואה לכתובות אחרות מאותה תקופה, הארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביבישראל פינקלשטיין ויונתן זאס העריכו את זמן כתיבתו למאה ה-9 או ה-8 לפנה"ס. הם מצטטים את האפיגרף האמריקני כריסטופר רולסטון (אנ') שסיווג את הכתב כאלפבית פיניקי, ואת האפיגרף הצרפתי אנדרה למייר (אנ') שסיווג אותו כ"פלשתי", ובמקום אחר "פרוטו-פלשתי או פרוטו-עברי, תלוי בתיארוך".[3]
בטקסט אין הפרדה למילים אבל מצוין קו המפריד בין יחידות. כמו כן, כמנהג אותה תקופה הכתיב הוא עיצורי לגמרי, וכמעט שאין שימוש באמות קריאה לציון התנועות (אותיות אהו"י מופיעות רק כשהן מסמנות עיצורים).
הכתיב "ירחו" בכתובת הוא מופע חריג בשפה העברית המקראית כמו גם בשפתנו היום. בעיה נוספת שהתעוררה היא שהלוח מונה רק שמונה עונות, ובהנחה שכל עונה היא ירח-חודש אחד הרי שחסרים ארבעה חדשים למניין של שנה שלמה. סיבות אלו הביאו את החוקרים לשער שהכתיב "ירחו" המופיע רק בחצי מהמקרים - מכוון לשני חודשים, כך שמתקבלות ארבע עונות בנות חודשיים כל אחת, וארבע עונות של חודש אחד, ובסך הכול שנים-עשר חודשים.
הערה: הניקוד להלן נועד להקל על הקריאה ואינו משקף בהכרח את אופן הגיית המילים בזמן שנכתבו. הדבר נכון במיוחד לגבי מילים במשקל סגולי (זרע, לקש, זמר וכדומה).
יַרְחו לֶקֶשׁ - שני חודשי זריעה מאוחרת - שבט ואדר.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש ניסן.
יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם - חודש קציר השעורים - חודש אייר.
יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) - חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה - חודש סיוון. השערה נוספת - כֵל מלשון מדידה, כמו ”וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ” (ישעיהו, מ', י"ב), כלומר החודש בו קוצרים את התבואה ומודדים אותה.
יֶרַח קֵץ - חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים - חודש אלול.
בקצה השמאלי התחתון מופיעה במאונך המילה "אבי[ה]", ככל הנראה שמו של הכותב.
הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית, שהתחילה בחודש תשרי ונגמרה בחודש אלול. ייתכן שלוח שנה קדום זה התפתח בהמשך ללוח השנה העברי.[4]
מטרת הכתובת אינה ברורה. בין ההשערות השונות שהועלו הוצע שזוהי פקודה מטעם השלטון, תקנון של סדר העבודות החקלאיות המקובל, שיר חקלאי, או שרשימה הקשורה לתשלומים שחלו בחודשים אלה.[1]
על פי ציפורה יבין, ביסוסו של לוח שנה מתוך סדרה קבועה של פעולות חקלאיות, להבדיל מלוח שנה שבסיסו מניעים פוליטיים, הוא עדות לאוכלוסייה חקלאית שפועלת ביציבות, ביטחון ובעצמאות יחסיים. יבין שיערה שהתקיים שלב ביניים בו לצד לוח שנה ממלכתי שנקבע ממניעים של גיבוש זהות קולקטיבית, התבצע גם שימוש מקביל בלוח השנה החקלאי שנמצא בגזר, לצורך יומיומי לוגיסטי.[4]
^Finkelstein, I., & Sass, B. (2013). "The West Semitic alphabetic inscriptions, Late Bronze II to Iron IIA: Archeological context, distribution and chronology". Hebrew Bible and Ancient Israel, 2(2), 149-220
^ 12דוקטור ציפי יבין, לוח השנה העברי בעקבות "לוח גזר"
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
