לואיז נבלסון (באנגלית: Louise Nevelson; 23 בספטמבר 1899–19 באפריל 1988) הייתה ציירת ופסלת יהודיה אמריקאית. נחשבה לאחת הפסלות המובילות של המאה ה-20 והתמחתה ביצירת פסלים בנויים ממערכת של חפצים מצויים צבועים. זכתה במספר פרסים, בניהם פרס art USA ופרס מכון האמנות של שיקגו. אחת מיצירותיה, "מחווה לששת המיליון" נרכשה על ידי מוזיאון ישראל בשנת 1965.[1]
למדה בבית הספר לאמנות מודרנית של הנס הופמן בגרמניה.
קורות חיים
חיים אישיים
לאה ברליאבסקי נולדה בעיר פריאסלאב שבאוקראינה בשנת 1899 להורים יהודים, יצחק ברליאבסקי ומינה סאדי.
בשנת 1905 היגרה יחד עם משפחתה למיין בארצות הברית שם למדה בתיכון רוקלנד. חמש עשרה שנה לאחר מכן נישאה לצ'ארלס נבלסון וכעבור שנתיים נולד בנם מיירון. ב-1931 התגרשה לואיז מצ'ארלס, אך מעולם לא חזרה לשם נעוריה או התחתנה שנית.
קריירה אמנותית
עד סוף שנת 1934 הספיקה נבלסון ללמוד מגוון אומנויות כגון דרמה, פיסול, מחול מודרני ואף עבדה כעוזרת של הצייר המקסיקני דייגו ריברה בהכנה של ציור הקיר "דיוקנה של אמריקה."
בשנת 1943 החלה לראשונה להציג עבודות עצמאיות בגלריות בניו יורק.
בין השנים 1969 ל-1984 הציגה נבלסון מספר תערוכות במקומות שונים ברחבי העולם כמו מסצ'וסטס, יוסטון, איראן, טוקיו, מילאנו, הודו וקליבלנד וזכתה במספר תוארי כבוד ממוסדות אמנות שונים ברחבי ארצות הברית.
נבלסון המשיכה ליצור במשך שנים עבודות אמנות שקצרו פרסים רבים ונפטרה בביתה בשנת 1988.
22 שנים לאחר מותה הונצחו עבודותיה בחמישה בולים של דואר ארצות הברית.
עבודות אמנות
בתחילת הקריירה האמנותית שלה עבודותיה של נבלסון נעשו בעיקר על ידי גרפיט על דפי נייר. בשנת 1942 הציגה נבלסון לראשונה את היצירה 'הקרקס, אוסף חיות' 3, בו השתמשה לראשונה בחפצי עץ מצויים כדי ליצור את עבודתה, סגנון שאת השראתו שאבה מעצי ההסקה שנאלצה לאסוף לחורף שנים רבות קודם לכן. סגנון זה הפך מאפיין לעבודותיה הבוגרות וחזר בעוד רבות מעבודותיה בהמשך. בין יצירותיה הבולטות של נבלסון נמנות "קתדרלה שמימית" שיצרה ב-1958, ו"גן ירח" שנוצר ב-1957. שתי העבודות נבנו באמצעות חפצי עץ מצויים שנצבעו בשחור. פסליה הבאים, כמו "מחווה אמריקנית לאנשי בריטניה" נעשו אף הם ברוח אותו עיקרון אך נצבעו בלבן. לצד בחירתה לפסל בעץ נבלסון יצרה אף פסלי מתכת כגון "אטמוספירה וסביבה" שנוצר ב-1966. ב-1965 עבודתה "מחווה לששת המיליון" נרכשה על ידי מוזיאון ישראל.
פעילות פמיניסטית
לואיז נבלסון היוותה גורם מרכזי לפיתוח התנועה האמנותית הפמיניסטית[2] נבלסון הייתה אמנית שאהבה לקחת השראה לעבודותיה מכל יצירה, תופעה או חפץ שראתה, דבר שהעניק לה ידע וניסיון בתחומי האמנות השונים. בשנות ה-70, תקופתה של נבלסון, היה מקובל שגברים בלבד יוצרים פסלים ויצירות בקנה מידה גדול, ואילו נשים אמניות עוסקות בעיקר בציור ורישום. פסליה הגדולים של נבלסון, שהיו מאוד יוצאי דופן בעת ההיא, ערערו מאוד את התפיסה הזאת והשפיעו על אמנים רבים בזרם האמנות הפמיניסטית.[3]
"אני לא פמיניסטית, אני אמן שהוא במקרה אישה"
המקור באנגלית
I'm not a feminist. I'm an artist who happens to be a woman
— לואיז נבלסון
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
