הכרוניקון או הכרוניקה (ביוונית: Pantodape historia, Παντοδαπὴ ἱστορία, היסטוריה אוניברסלית (אנ'); לטינית: Chronicon) הוא חיבור כרונוגרפי בשני ספרים מאת אב הכנסייה אוסביוס מקיסריה.
נראה כי הוא חובר בתחילת המאה ה-4 לספירה, לפני החיבור תולדות הכנסייה. הוא כולל כרונולוגיה של העולם מאברהם ועד הוויסנאליה של קונסטנטינוס בשנת 325 לספירה (לציון 20 שנה לשלטונו). הספר הראשון מכיל סדרות של קטעים מתוך חיבורים של סופרים מוקדמים יותר; הספר השני מכיל רשימה חדשנית של תאריכים ואירועים בצורת טבלה.
מטרת החיבור היא להעמיד את ההיסטוריה הדתית במרכז ולהוכיח את קדמותם של העברים ותרבותם ביחס לעולם היווני-רומי. הכרוניקון שימש לאוסביוס מעין מסגרת-רקע לכתיבת חיבורו החשוב ביותר, "תולדות הכנסייה". הכרוניקון הוא ככל הנראה חיבור מוקדם, אך הוא נערך מחדש סביב שנת 325.[1]
המקור היווני של הטקסט אבד, אף על פי שציטוטים בכמות משמעותית קיימים בכרונוגרפיות מאוחרות יותר. שני הספרים נשמרו ברובם בתרגום ארמני. הספר השני נשמר בשלמותו בתרגום לטיני על ידי הירונימוס. קיימים גם חלקים מצוטטים אצל סופרים סוריים מאוחרים יותר, כמו הקטעים אצל יעקב מאדסה (אנ') ואצל מיכאל הסורי (אנ') אחריו.
תוכן החיבור
היצירה חוברה כשהיא מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון, "אנלים" (ביוונית: Χρονογραφία, "כרונוגרפיה"), מספק תקציר של היסטוריה אוניברסלית ישירות מהמקורות, כשהם מסודרים לפי לאומים. החלק השני, "קנונים כרונולוגיים" (ביוונית: Χρονικοὶ Κανόνες, "כרוניקוי קנונס"), נקרא "טבלאות כרונולוגיות וסיכום ההיסטוריה העולמית של היוונים והברברים", והוא מספק לוחות כרונולוגיים של החומר ההיסטורי בטורים מקבילים מתוזמנים זה מול זה, מעין צירי זמן מקבילים, כאשר כל שורה מהווה שנה. הטבלאות מלוות הערות קצרות היוצרות יחד מעין קיצור תולדות העולם.[2] נקודת המוצא של הטבלאות המשוות היא שנת לידתו של אברהם (2015/16 לפנה"ס).[1]
זוהי הרשימה הארוכה ביותר שנשמרה של מנצחים אולימפיים, הכוללת בעיקר את זוכי תחרות הסטאדיון משנת 776 לפנה"ס ועד 217 לספירה.
טבלאות אלו נשמרו בשלמותן בתרגום לטיני בכרוניקון של הירונימוס ושני החלקים עדיין קיימים בתרגום ארמני.
ניתן להרכיב מחדש את היצירה מתוך כרונוגרפים ביזנטיים, במיוחד גאורגיוס סינקלוס.
בדבריו על שנת 135 לספירה, קושר אוסביוס את הפיכתה של ירושלים לעיר נוכרית ואת שלילת זכותם של היהודים להיכנס לתחומה לאחר מרד בר כוכבא, עם נקמת אלוהים ביהודים בשל חטאיהם, כביכול: "ומהזמן ההוא (ואילך) נשללה מהם הרשות אפילו להיכנס לירושלים, בראש ובראשונה לפי צו אלוהים, כאשר ניבאו הנביאים, ושנית, בתוקף איסורי הרומאים."[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 אריה קופסקי, אוסביוס בישוף קיסריה: חייו ויצירתו, בתוך אוסביוס בישוף קיסריה, תולדות הכנסייה, עמ' יט.
- ^ אריה קופסקי, אוסביוס בישוף קיסריה: חייו ויצירתו, בתוך אוסביוס בישוף קיסריה, תולדות הכנסייה, עמ' יח.
- ^ אוסביוס, כרוניקה לשנת 135. תרגום: ש׳ ייבין, מלחמת בר־כוכבא, מוסד ביאליק, ירושלים 1957, נספח ב; בתוך: יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ה, יחידה 10 (כתב: מנחם מור), עמ' 15.
