כיסת הגנגליון (גם: ציסטה גנגליונית, ובקיצור: גנגליון; באנגלית: Ganglion cyst)[1] היא בליטה מלאה בנוזל הקשורה למפרק או לנוזל הסינוביאלי סביב הגיד[2]. לרוב, בליטה זו מופיעה בחלק האחורי של מפרק כף היד ולאחר מכן נוטה להופיע גם באזור הקדמי של מפרק כף היד[3][2]. הופעת הציסטה לוקחת כמה חודשים[3], אולם לרוב לא מלווה בהופעת תסמינים נוספים[2]. כאב או קהות תחושתית עלולים להופיע.[2] סיבוכים עקב הופעת הציסטה עלולים לגרום לתסמונת מנהרת שורש כף היד[3].
הסיבות להופעת הציסטה לא ידועות[2], אולם נהוג לחשוב כי בבסיס המנגנון נמצאת פעולת הניקוב של הממברנה הסינוביאלית[2]. האבחנה לרוב מתבססת על הסתכלות על הבליטה באמצעות אור[3]. כמו כן, לעיתים יעשה שימוש באמצעי דימות על מנת לשלול פתולוגיות אחרות[3][2].
הטיפולים לכיסת הגנגליון כוללים המתנה עד שזו תחלוף, ניקב וניקוז הנוזל באמצעות מחט, או התערבות כירוגית להסרת הציסטה[2]. בכ-50% מהמקרים הציסטה תיעלם מעצמה[3]. נכון לתחילת המאה ה-21, מוערך כי כ־3 מתוך 10,000 אנשים יפתחו כיסת גנגליון בכול שנה[4]. האוכלוסייה בה הופעת כיסת הגנגליון היא השכיחה ביותר היא נשים צעירות.
סימנים וסימפטומים
הגודל הממוצע של הציסטה הוא כ-2 ס"מ אולם קיימות ציסטות בנות 5 ס"מ ויותר אשר תועדו בעבר[5]. גודל הציסטה משתנה לאורך הזמן ועלול לגדול לאחר פעילות האזור שבו נמצאת הציסטה.
ציסטת הגנגליון מופיעה לרוב במפרקים וגידים הקשורים לשלד התוספי. 88% אחוזים מהציסטות מופיעות במפרקי היד (לרוב ליד עצמות הסירה והסהר והחיבור ביניהן)ו11% מופיעות במפרקי כף הרגל והקרסול[7]. בשנת 2007 מחקר בגלאזגו בו נבדקו "גושים" ברגלים אשר הוצאו בצורה כירורגית מרגלי מטופלים, נתגלה כי 39 מתוך 101 ה"גושים" היו ציסטות גנגליון בגדלים שונים. מחקר זה ניסה לחקות מחקר קודם אשר לא מצא ציסטות גנגליון כלל באזור כף הרגל. עורך המחקר סיכם ואמר כי אף על פי שגושים באזורי הרגליים יכולים להיות ציסטות גנגליון, מוטב יהיה אם המנתחים יבדקו הבחנות שונות קודם לכן[8].
כמו כן, החוקרים מצאו שיעור הימצאות גדול יותר אצל נשים (כ-85%) וכי 11 מתוך המקרים האחרים במחקר הובחנו בטעות כציסטות הגנגליון לפני הניתוח, על אף שלא היו כאלה.
ציסטות הגנגליון לא מופיעה רק באזור הרגליים והידיים, הן יכולות להופיע ליד הברך, לרוב ליד החלק הקדמי של הרצועה הצולבת, או ליד מקור הגיד של שריר הסובך. כמו כן, בכתף הציסטות מופיעות ליד מפרק שיא הכתף והבריח או ליד גיד שריר הזרוע הדו ראשי.
מלבד הופעות הציסטות השכיחה באזור הגיד והמפרק, ציסטת הגנגליון יכולה להופיע בעוד מספר אתרים. לעיתים נדירות ישנה ציסטה תוך לשדית, לעיתים עם ציסטה נוספת ברקמה המקיפה את העצם[9][5]. כמו כן, במקרים מאוד נדירים מופיעות ציסטות בתוך שרירי הסבך (ולא על הגיד של השריר). במקרים קיצוניים, הציסטה יכולה להתפשט דרך העצב למיקום חדש בירך. במקרה כזה, ניתוח פשוט במפרק הקרוב לציסטה כדי להסיר את החיבור של הציסטה למפרק ויכול למנוע ניתוח מורכב יותר באזור הירך ולפתור את הבעיה.
גורמים
הסיבה המקובלת ביותר להופעת כיסת הגנגליון היא השערת הבקע לפיה הכיסה מופיעה כיציאה של חלק במפרק או בגיד של השריר כלפי חוץ. התיאור הזה מבוסס על כך שלרוב כיסת הגנגליון מופיעה בקרבה לשריר או לגיד. האנטומיה המיקרוסקופית של כיסת הגנגליון דומה לנוזל הסינוביאלי המקיף את המפרק. באמצעות הזרקת דיו למפרק, ניתן להבחין כי לעיתים קרובות הנוזל מגיע לציסטה וגדל לאחר פעילות גופנית. אולם, הזרקת דיו לתוך הציסטה לעיתים נדירות תגיע למפרק עצמו. כלומר, ישנו מנגנון במפרק המאפשר יציאה של נוזל אולם לא מאפשר את כניסתו חזרה[5].
טראומה ודלקת ברקמת החיבור נחשבים לגורמים להופעת כיסת הגנגליון. גורמים נוספים הם לחץ פיזי מתמשך על אזור המפרק, דלקת מפרקים ניוונית, ניוון של רקמת חיבור, יצור מוגבר של חומצה היאלורונית על ידי פיברובלסט ולעיתים הציסטה עלולה להופיע באופן עצמאי מהמפרק[10].
כמו כן, מקובל לטעון כי התעמלות עלולה לגרום להופעת כיסת הגנגליון באזורים שונים בגוף.
אבחנה
ניתן לאבחן את כיסת הגנגליון בקלות יחסית הן על ידי מבט על האזור או על ידי מישוש. כמו כן, ניתן להשתמש בבדיקות דימות כדי להבין האם קיימת פתולוגיה נוספת. ניתן להשתמש בבדיקת אולטרה-סאונד כדי להגביר את הביטחון בנכונות ההבחנה המבדלת ולוודא כי לא מדובר בפתולוגיה שונה. באמצעות בדיקת אולטרה סאונד ניתן גם להבחין בין ציסטות הנמצאות חיצונית לגיד לבין ציסטות הנמצאות מתחת לשריר.
טיפול
אם האדם לא סובל מכאב, יש להבטיח כי הגידול אינו ממאיר ולהמתין שהבליטה תיעלם מעצמה. כ-45% מכיסות הגנגליון נעלמות ללא כל טיפול בתוך 6 שנים וכ-50% נעלמות לאחר כ-10 שנים[11].
התערבות כירורגית מהווה את דרך הטיפול העיקרית להתמודדות עם כיסת הגנגליון, לרוב התערבות זה נעשית באמצעות ארתרוסקופיה. לחלופין, ניתן לבצע ניקוז של הנוזל הסינוביאלי באמצעות מחט ולאחר שזו ריקה, להזריק הורמון סטרואידי (corticosteroid). אולם, אם הנוזל התקשה טיפול זה לא יהיה יעיל. ישנו שיעור הישנות של כ-50% לאחר ניקוז הנוזל.
בעבר, נהגו לטפל בכיסת הגנגליון על ידי חבטה בבליטה באמצעות ספר גדול ועבה. חבטה זו גרמה לציסטה להיקרע והנוזל נספג לרקמות מסביב. בעבר, ספר התנ"ך היה הספר הגדול ביותר בבית ועל כן לרוב שימש לפעולה זו. עובדה זו הביאה לכינויים כגון "בליטת התנ"ך" ו"מחלת גדעון"[12][13]. הטיפול הזה מסכן בפציעה ועל כן הוא לא מומלץ[14].
סיבוכים
הסיבוכים מהטיפול כוללים התקשות המפרק והופעת צלקת. הישנות של התופעה שכיחה יותר בקרב ציסטות במפרק כף היד. כמו כן בעקבות הוצאה חלקית של הציסטה עלולה להתרחש הישנות של הבעיה.
פרוגנוזה
שיעור ההישנות גבוה יותר לאחר ניקוז הציסטה מאשר לאחר ניתוח להסרה. שיעור ההישנות לאחר הניתוח הוא בין 12% ל-41%[15]בקרב כלל המטופלים. מחקר שנערך במשך שש שנים לגבי הטיפול המומלץ בכיסת הגנגליון המופיעה החלק האחורי של מפרק שורש כף היד השווה בין ניקוז, הוצאה כירורגית וללא טיפול כלל. מתוך הציסטות הלא מטופלות, 58% נעלמו לבדן. לאחר הניתוח, כ-39%[16] מהציסטות הופיעו בשנית. מחקר דומה בנושא שנערך בשנת 2003 בדק את הטיפולים להופעת כיסת הגנגליון בצד הקדמי של מפרק שורש כף היד. תוצאות המבחן הראו כי ב-2–5 שנים שלאחר הטיפול לא נמצא שוני בסימפטומים בין הטיפולים השונים.
מקור השם
כיוון ששמו ניתן לו בעבר הרחוק, השם[17] "גנגליון" לא מתאים להגדרה של גנגליון עצבי או תאי גנגליון. נראה כי שם זה ניתן ביוון העתיקה ומשמעותו הייתה "נפיחות מתחת לעור". נהוג לחשוב כי הרופא היווני המפורסם היפוקרטס הוא זה שסיפק את תיאור זה לכיסת הגנגליון[18][5]. המונח "בליטת התנ"ך" נובע מאגדה אורבנית או סיפור היסטורי לפיו נהגו לחבוט בבליטה באמצעות הספר הגדול ביותר אשר היה מצוי בבתים, הלוא הוא התנ"ך[14].
ראיון מצולם עם ד"ר גיא רובין, סגן מנהל המערך האורתופדי-שיקומי בבית החולים 'העמק' בעפולה ומרצה בכיר קליני מטעם הטכניון בחיפה, מתוך התוכנית "חיים בריא" עם פרופסור רפי קרסו
