כבשת יעקב היא זן נדיר של כבשים קטנות יחסית, בעלות ריבוי קרניים וצמר מנוקד לרוב בלבן ושחור. לכבשות יעקב עשויות להיות 2–6 קרניים, אך לרובן יש ארבע. כבשות יעקב מגודלות לרוב לצורך שימוש בצמרן, בשרן ועורן. כמו כן הן משמשות כחיות מחמד ונוי, ואף נעשה בהן שימוש למטרות שמירה והגנה על חוות מפני גנבות והשחתות. התנהגותן מזכירה יותר התנהגות עיזים משל כבשים - הן נוטות לפחות עדריות, ואין להן על פי רוב משכוכית[1]. מייחסים לכבשות יעקב את היותן זן שמקורו בעולם הישן (ולא באמריקה), ושנעשה בהן מעט התערבות גנטית אנושית יחסית לחיות משק אחרות, זאת על אף שמקורן הוודאי אינו ברור. כבשים מנוקדות בעלות ריבוי קרניים תועדו באמצע המאה ה-17 באנגליה, והיו נפוצות כמאה שנה לאחר מכן.
שלא כמינים אחרים של כבשים, כבשי יעקב בצפון אמריקה לא עברו תהליכים נרחבים של הכלאות והרבעה סלקטיבית. לפיכך כבשי יעקב ממוצא אנגלי נוטות להיות גדולות וכבדות מהאמריקאיות כתוצאה מברירה מלאכותית והשבחה.
זן כבשים זה הוא מהיונקים היחידים החשופים גנטית למחלת הטיי-זקס, מחלה עצבית תורשתית קשה הפוגעת בעיקר בילדים ששני הוריהם ממוצא אשכנזי, ולפיכך משמשת למחקרים על המחלה[1].
כבשי יעקב בישראל
חוקרים מעריכים, כי כבשי יעקב הן זן שמקורו באזור ארץ ישראל ואשר נדד עם בני אדם לאורך חופי צפון אפריקה ומשם לסיציליה, ספרד, אנגליה ומשם בתחילת המאה ה-20 לצפון אמריקה. לפיכך יש הקושרים את הזן לכבשים המתוארות כשכרו של יעקב אבינו מעבודתו בבית חמיו לבן הארמי בספר בראשית פרק ל': "אֶעֱבֹר בְּכָל-צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל-שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶׂה-חוּם בַּכְּשָׂבִים, וְטָלוּא וְנָקֹד, בָּעִזִּים; וְהָיָה, שְׂכָרִי" (פסוק ל"ב)[1].
בתחילת שנת 2017 הועבר לישראל עדר בן 119 פרטים של כבשי יעקב, המגודלים על יד גיל וג'נה לוינסקי, זוג עולים יהודים מקנדה. בני הזוג לוינסקי ביקשו לעלות עם עדר הכבשים שלהם במטרה להקים פארק מורשת חינוכי שיספר את סיפורן של הכבשים, וכן על מנת לייצר מצמרן טליתות, ושופרות מקרניהן. כמו כן מקווים בני הזוג כי חוקרים ישראלים יוכלו לעשות בהן שימוש לחקר מחלת הטיי-זקס. לצורך הבאתן ארצה הוטסו הכבשים ב-11 טיסות, במבצע לוגיסטי מורכב[1]. את מקום משבו של העדר קבעו בני הזוג במושב רמות נפתלי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
