מייסד העיתון היה ד"ר אלברט מוצרי, בן האליטה היהודית הוותיקה במצרים ומראשי התנועה הציונית בארצו. העיתון ביטא את מגמת מייסדו שתמך הן בציונות והן בלאומיות המצרית, וסבר שהתנועה הלאומית היהודית יכולה להתקיים בשלום הרמוניה ושוויון עם התנועות הלאומיות האחרות במזרח התיכון. הגישה הציונית של העיתון באה לידי ביטוי בתמיכה ברפורמות בקהילה היהודית במצרים ונתינת צביון עברי ולאומי יותר למוסדותיה, וכן תמיכה בבניין היישוב היהודי בארץ ישראל.
המהדורה העברית של העיתון שאבה השראה מהעיתונות העברית המודרנית של ארץ ישראל, והייתה בעלת חשיבות סמלית רבה בתור כזו המשתמשת בעברית בתור שפה מדוברת מודרנית ומפיצה אותה בקרב יהודי מצרים. המהדורה הערבית של העיתון כוונה לא רק לקהל היהודי המצרי אלא גם לקהל הכללי של קוראי עיתונות במצרים. העיתון הופץ אף לקהילות יהודיות בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון האחרות, ואחד מיעדיו המוצהרים היה להיות עיתון של כלל הקהילות היהודיות בארצות המזרח. בעוד המהדורות העברית והערבית שרדו רק חלק משנות העיתון, המהדורה הצרפתית הייתה מהדורתו המרכזית והממושכת ביותר.
העיתון נוהל על פי המודלים של העיתונות המערבית והעיתונות הערבית המודרנית של מצרים בתקופתו. בשיאו העיתון יצא לאור בכ-2,000 גיליונות. בעיתון הופיעו מאמרי מערכת, כתבות ומדורים שונים, והוא שימש דוגמה לעיתונים יהודים שנוסדו אחריו. שורה של עיתונאים צעירים שהתחילו את דרכם בעיתון התבלטו בהמשך דרכם בזירות עיתונאיות וציבוריות אחרות. למהדורות השונות של העיתון היו עורכים שונים. את המהדורה הערבית ערך לתקופה ממושכת סעד מלכי[1], עיתונאי יהודי-מצרי ופעיל ציוני. את המהדורה העברית ערכו בדרך כלל עיתונאים שהגיעו מהיישוב היהודי בארץ ישראל.
לאחר פטירתו של ד"ר אלברט מוצרי בשנת 1933, אשתו מזל (מתילדה) מוצרי[2] לקחה לידיה את ניהול העיתון, והייתה לאחת הנשים הראשונות במצרים שעמדו בראשות עיתון. מזל מוצרי הייתה ילידת חברון, בת למשפחת מני הידועה מהעיר. העיתון תחת ניהולה ובעריכתה התפרסם במהדורתו הצרפתית במשך 6 שנים נוספות עד שנת 1939, והמשיך במגמות של תמיכה בלאומיות יהודית לצדה של אהדה ללאומיות המצרית. השנים שבהם מזל מוצרי עמדה בראשות העיתון היו שנים של תעמולה פשיסטיתאיטלקית וגרמנית עזה במצרים, והעיתון התבלט בהתנגדותו לתעמולה הפשיסטית. בשנת 1939 העיתון נתבע דיבה על ידי הקונסוליה האיטלקית בקהיר בגין מאמריו הבוטים כנגד הפשיזם האיטלקי. מוצרי חשבה להילחם בתביעה באמצעים משפטיים, אך בהבינה שאין באפשרות העיתון להמשיך להתקיים באווירה המשתנה במצרים ובמצבו הכלכלי המתדרדר, החליטה לשוב לארץ ישראל ולהשתקע בה. לפני נסיעתה היא דאגה למזג בין העיתון לבין עיתון יהודי-ציוני צעיר אחר בשם לה טריבון ז'ואיב (La Tribune Juive), שבמידה רבה היה ממשיך דרכו של "ישראל".
בשנות האלפיים העיתון עבר סריקה והעלאה לרשת האינטרנט כחלק ממיזם עיתונות יהודית היסטורית, וכעת גיליונותיו בצרפתית בשנים 1922–1932, 1935–1939 נגישים לצפייה מלאה באתר המיזם. הגיליונות באתר הן מאוספה הפרטי של ד"ר הגר הלל אשר הייתה החוקרת המרכזית של העיתון ושל העיתונות היהודית-מצרית.
לקריאה נוספת
הגר הלל, "ישראל" בקהיר: עיתון ציוני במצרים הלאומית 1939-1920, תל אביב: עם עובד, 2004.
