יוסף יפת (25 בנובמבר 1922 – 3 בספטמבר 1976) היה לוחם פלמ"ח, איש צבא ומושל העיר עזה.
ביוגרפיה
יפת נולד בירושלים, כאחד מ-11 ילדיהם של שלמה וצבייה יפת שעלו מתימן בשנת 1916. אבי המשפחה עבד כשומר בבית החולים הדסה והאם עסקה בפעילויות התנדבות למען הקהילה. יפת למד בבית הספר "תחכמוני" ובגיל 15 התגייס לפעולות החי"ש (חילות השדה) של "ההגנה", שנועדו לשמירה על היישובים הקדמיים באזור ירושלים. בשנת 1942 גויס לפלמ"ח, למחלקה הערבית (המחלקה השחורה). בימי המאורעות נהג להסתובב בשוקי העיר ובשכונותיה הערביות, בהיותו דובר ערבית על בוריה ובעל חזות ערבית, שמע וקלט מידע ודאג להעבירו לגורמים המתאימים. בין השאר נודע כאחד ממקימי "חבורת האש". יפת היה ידוע בכינויו "יוסק'ה כל הארץ" על שום שהכיר את כל הארץ, וכל הארץ הכירה אותו.
בשנת 1944 נשא את רינה לבית צביאלי, ילידת שכונת בורוכוב בגבעתיים, שהייתה חברת הקבוצה שהקימה את קיבוץ מנרה. חתונתם נערכה בתל אביב, אך חברי המחלקה הערבית ערכו את המסיבה בקיבוץ אלונים. רינה חזרה למשק ויפת חזר למשימותיו במסגרת המחלקה.
ב-1 בפברואר 1948 השתחרר מהפלמ"ח והתגייס לצה"ל. לאחר הקמת המדינה, חזר למנרה ושימש כנהג האוטובוס האזורי. קו האוטובוס נסע לאורך גבול הצפון ועבר בכל היישובים שלאורכו. עם פרוץ מבצע קדש, ב-1956, חזר והתגייס לצבא, ושירת בעזה בתפקידים שונים. בזכות שליטתו בשפה הערבית, בניביה ומנהגי האוכלוסייה, הפך למקובל ואהוד על הערבים שלא פעם פנו אליו כדי שיפסוק ביניהם.
בשנת 1957, עם הנסיגה מרצועת עזה, עבר לירושלים למשך שנה ולבסוף ב-1958 קבע את ביתו בבאר שבע.
ב-1960 ארגן פרופסור יגאל ידין משלחת ארכאולוגית למדבר יהודה ופנה לפיקוד הדרום שישלחו לו קצין שישמש כמפקד מחנה המשלחת. יפת נשלח לשמש כקצין המחנה, ובעקבות כך נוצרה בין השניים מערכת יחסים חברית עד כי ידין סירב לקבל כל קצין אחר בפעמים הבאות. בשנת 1965 השתחרר מצה"ל, בדרגת סגן-אלוף, אך שנתיים מאוחר יותר עם פרוץ מלחמת ששת הימים, שב והתגייס לצבא וחזר לעזה. יפת השתחרר סופית בשנת 1973. במשך תקופה ארוכה שימש כמושל ברצועת עזה.
יוסף יפת נפטר באופן מפתיע, בירושלים בראשית ספטמבר 1976 והוא בן 53 שנה, והוכר כחלל צה"ל, משום שנפגע במהלך שירותו, ופגיעות אלו גרמו בסופו של דבר למותו.
-
בעזה
-
האחים לבית יפת
-
חפירות במצדה
-
-
-
-
-
-
-
חבורת האש
-
קישורים חיצוניים
