יהודה זרחיה אזולאי היה חכם מרוקאי בן המאה ה-19, שעלה לירושלים ויצא בשליחותה מספר פעמים כשד"ר. כן היה אספן ומדפיס ומגיה של כתבים רבניים. החזיק ברשותו כתבי יד וספרים רבים ואף עסק בהדפסה של כמה מהם, ובראשם את ספריית החיד"א.[1]
ביוגרפיה
על פי הקדמה שכתב אזולאי לשו"ת הרדב"ז, נולד לרב משה בן הרב דוד. לפי מסורת בני המשפחה אמו הייתה בתו של אחת מבני החיד"א.[2] יחוס זה לא התקבל על ידי יעקב משה טולידאנו. גם החוקר מאיר בניהו לא קיבל ייחוס זה, בהסתמך על דבריו של טולידאנו.[3][4] גדל והתחנך בעיר מוגדור שבמרוקו.[5] בשנת ה'תקע"ב (1812) קיבל המלצות מחכמי עירו ומחכמי מרקש וג'יברלטר לסייע לו לממש את שאיפתו לעלות ולהשתקע בארץ ישראל, והוא קיבל על עצמו לנסוע לארץ ישראל בלבד בתמורה לסיוע מנדיבי מרקש. בהיותו בקהיר קיבל על עצמו תפקיד למשך שנה בקהילה, אך התחרט כעבור כחצי שנה עקב שבועתו ועזב את התפקיד.[4]
בספר קנין הגוף נאמא כי בשהותו במצרים בשנת ה'תקע"ה (1815) אירס אשה בשם חנה ברכה, וגירשה ולעת כתיבת הגט סיפר שבהיותו בערי אדום הוסיף לעצמו את השם 'זרחיה', "יען שבערי אדום שונאים את השם יהודה" ומאז חתם בשם יהודה זרחיה.[6]
בשליחויות ירושלים
באלול ה'תקע"ד (1814) יצא מירושלים בשליחות עצמו לאסוף כספים. חכמי העיר כתבו בהמלצתם כי הוא ניסה בכל כוחו להשתקע בירושלים ולישא שם אישה וכי הדבר לא הסתייע בידו, בשנת ה'תקע"ו (1816) שהה באיזמיר. באותה שנה הגיע לתוניס ושם הוא כתב תשובה הלכתית בנושא ספק ממזר. חכמי המקום כתבו לו הסכמה לשו"ת רדב"ז חלק חמישי שאותו הגיה. בשנת ה'תקע"ח (1818) הגיע לליבורנו והדפיס שם מכתב יד את שו"ת הרדב"ז חלק שישי בתוספות הגהותיו הרבות, כשבסוף הכרך הוא הדפיס את שו"ת מן השמים ותשובה הלכתית בעניין גט מעושה. הוא רכש בליבורנו מספר כתבי יד. בשנת התקפ"ו היה בצפת. בשנת ה'תקפ"ז (1827) הוא קבל המלצה מחכמי ירושלים להדפיס את פירושי רבי שלמה סיריליו לתלמוד ירושלמי. נשא לאישה את לאה יפה ממשפחה מיוחסת בקהילה האשכנזית בחברון ממנה נולד לו בנו הגדול רבי חיים יוסף דוד אזולאי מחכמי חב"ד בחברון.
בשנת ה'תק"ץ (1830) יצא כשד"ר בשליחות כולל הספרדים בירושלים למרוקו. באייר תקצ"ד, בעודו במרוקו, נפטרה אשתו באיסטנבול עקב מגפה. הרב אזולאי שב לירושלים, אך יצא ממנה בשנית בשליחות למרוקו בטבת התקצ"ה.[5]
בשנת ה'תר"ח (1843) היה בצפון אפריקה, בפאס ובג'יברלטר. נשא אישה נוספת בשם רחל ונולד לו ממנה בן בשם חזקיהו. בשנת ה'תרט"ו (1856) הוא נמצא באלג'יר ונמצא גם ובשנת ה'תרכ"ח (1868) נמצא באוראן.
בסוף ימיו שב לארץ ישראל, וחלה בה. עד לפטירתו בכ' באבה'תר"ל (1870). נקבר בבית הקברות בכפר יאסיף.[5]
