הטיילת של יאלטה (נאברז'נה) עם מלונות, בתי קפה ומסעדותארמון ליבדיה, הממוקם בכפר בשם זה, ושימש לוועידת יאלטה במלחמת העולם הIIהרכבל ביאלטהקן הסנונית ליד יאלטה, נבנה בסגנון נאו-גותי ב-1912 לפקודתו של הברון הגרמני סטנגל, ועל פי עיצוב האדריכל הרוסי א. שרווד
העיר בנויה על לשון יבשה הפונה דרומה עמוק אל תוך הים השחור, ומוקפת בהרים מיוערים. האקלים באזור הוא ים תיכוני ממוזג, וסביב העיר יש מטעי זיתים וכרמים. המונח 'יאלטה רבתי' משמש לתיאור אזור החוף הדרומי של חצי האי קרים, מגדת הנהר פורוס, ועד העיר גורזוף.
אקלים
מכיוון שיאלטה שוכנת מדרום להרי האי קרים, והיא סגורה בתוך חצי גורן של גבעות, האקלים בה ממוזג. בפברואר הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-4°C. נדיר לראות שלג במקום, ושכבות השלג הדקות, אם ישנן, נמסות במהירות. ביולי, מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ל-24°C. בגלל הקרבה לים השחור, ובזכות רוחות הבריזה הקלות המנשבות באזור, העיר כמעט אינה מתחממת, אלא לעיתים נדירות ביותר. השמש מאירה בממוצע 2,250 שעות, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13°C.
היסטוריה
עד למאה ה-20
קיום היישוב ביאלטה נרשם לראשונה בידי גאוגרפים ערבים מן המאה ה-12 אשר תיארו את המקום כישוב דייגים ביזנטי עם נמל.[דרוש מקור] במאה ה-14 המקום שימש כתחנת מסחר של ספני ג'נובה, לאורך חופי קרים ונודע בשם אטליטה או גאליטה. ב-1475 המקום נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית, וסופח למחוז שנקרא אייאלת קיף (או 'פאודיסיה'), בעוד האזור שמצפון ליאלטה נותר עצמאי בחלקו במשך שנים רבות ונקרא חאנות קרים. ב-1778 תושביה היוונים של יאלטה גורשו למריופול, אך חלקם נותרו בכפר סמוך אשר הם יסדו, שנקרא אף הוא יאלטה. האימפריה הרוסית סיפחה את יאלטה אליה בשנת 1783, יחד עם שאר חצי האי קרים, דבר שהוביל למלחמת רוסיה טורקיה בשנים 1787-1792.
במאה ה-19 המקום שימש כעיירת נופש וקיט לבני האצולה הרוסית. הסופר הנודע לב טולסטוי בילה שם מספר חופשות קיץ, ואנטון צ'כוב קנה שם ב-1898 את האחוזה הלבנה ("בלאיה דאצ'ה") בה התגורר עד 1902. העיר יאלטה היא המקום המתואר בסיפורו הקצר של צ'כוב, 'האשה והכלב' ובמחזה המפורסם שלו 'האחיות. שם העיר נקשר גם עם בית המלוכה הרוסי, כאשר ב-1889 הצאר אלכסנדר השלישי בנה את ארמון מסאנדרה מעט צפונה לעיר, וב-1911 הצאר ניקולאי השני בנה מערבית לעיר את ארמון ליבאדיה.
במאה ה-20
במאה ה-20 שימשה יאלטה כעיר הקיט והנופש העיקרית לאזרחי ברית המועצות. בשנת 1920לנין הכריז על חשיבותה הרפואית של המנוחה למעמד העובדים (פרולטריון), ועל אזור יאלטה כמתחם שנועד לצורך זה במיוחד. תנועת אזרחים בברית המועצות לא הייתה פשוטה ומעטים בלבד, בעיקר מיוחסי השלטון, הורשו להגיע ולנפוש לחוף הים השחור. סטלין השתמש בארמון מסאנדרה כארמון הנופש הפרטי שלו.
ב-4 בנובמבר1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, נורו למוות על ידי הנ.ק.ו.ד., כל האסירים הפוליטיים בבית הכלא שביאלטה, וזאת יום לפני כיבוש העיר על ידי הגרמנים. העיר שוחררה בשנת 1944 על ידי כוחות הפרטיזנים בפיקוד של לאוניד ויכמן. בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעה העיר לכותרות בהיותה מקום הכינוס של מנהיגי בנות הברית בוועידת יאלטה.
מאז התפרקות ברית המועצות
בעקבות התפרקות ברית המועצות סבלה יאלטה ממשבר כלכלי, שנבע מכך שאזרחי רוסיה ואוקראינה ברובם התרוששו, בעוד העשירים המעטים נסעו לערי קיט באירופה ובטורקיה. העיר הפכה לנמל מעבר, בעיקר לנוסעים באוניות, ובהיותה תחנת קצה למסילה הארוכה ביותר באוקראינה. בעיר מלונות, חופים, בתי תיאטרון וקולנוע, ותעלה ציורית, שלאורכה טיילת.
בשנת 2014 סופח חצי האי קרים לפדרציה הרוסית, וכך גם העיר. רבים מהמפעלים ומהעסקים בעיר הולאמו (כך גם יקב הווינטג' הנודע "מסנדרה"). הענף הרווחי ביותר של העיר הוא תיירות וזה נמצא בירידה מתמדת מאז הסיפוח, לנוכח האיסורים שהטיל האיחוד האירופי על מכירת חבילות טיולים לאזור ועצירת ספינות תענוגות השטות עם דגל האיחוד בנמלי ילטה[1].
בגלל מיקום ארמון המלוכה של הצאר, הוגבלה נוכחות היהודים, ובין 1860 ועד 1893 נאסרה ישיבתם בעיר כלל. החל מ-1893 הותר אך ורק ליהודים הרשומים כתושבי רוסיה, ואשר להם אישור לנוע ברחבי המדינה להתיישב שם. האחרים - כולל זקנים וחולים שהגיעו למקום לצורך רפואי, גורשו. ב-1897 היו 1,025 יהודים כ-8% מן האוכלוסייה. ב-1926 היו 2,353 יהודים בעיר שהם כ-6% מתושביה (גידול במספר, אך ירידה ביחס לאוכלוסייה הכללית). עם הכיבוש הגרמני בסוף 1941, היהודים רוכזו בגטאות. ב-16 וב-17 בדצמבר 1941, נרצחו כ-1500 יהודים בגטאות אלו.[2].
בסוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים שידרו הודעה על "הועידה היהודית ביאלטה" כשכוונתה לבנות הברית[3].
כיום יש במקום מרכז קהילתי יהודי וארגון "חסד נפתול"[4] וכן בית חב"ד[5].
.svg)
_2007.JPG)
