הטירה נבנתה, ככל הנראה במיקום שבו הייתה טירה אחרת, על ידי סר ג'ורג' קרייטון (George Crichton) בשנות ה-40 של המאה ה-15. באותה עת, בבלאקנס היה הנמל העיקרי ששימש את העיר בעלת הצ'רטר המלכותילינלית'גו (Linlithgow), ששימשה אחד המשכנים המרכזיים של המלוכה הסקוטית. בשנת 1453 עברה הטירה, יחד עם אדמותיו של קרייטון, לבעלות ג'יימס השני, מלך סקוטלנד, ומאז היא מהווה רכוש הכתר. הטירה שימשה בית כלא של הממלכה, ועם אסיריה המפורסמים ניתן למנות את הקרדינלדייוויד ביטן (David Beaton) וארצ'יבלד דאגלס, הדוכס השישי של אנגוס (Archibald Douglas, 6th Earl of Angus).
באמצע המאה ה-16, שיפץ אותה האדריכל סר ג'יימס המילטון מפינארט (James Hamilton of Finnart) וחיזק את יסודותיה, ובעקבות זאת הפכה הטירה לאחד המבנים המתקדמים ביותר בסקוטלנד מבחינת ביצורים מול ארטילריה. כעבור בערך מאה, ביצורים אלו לא הספיקו כדי למנוע את נפילתה בידי צבאו של אוליבר קרומוול ב-1650. מספר שנים לאחר המצור, הטירה שופצה, ושוב שימשה כמתקן כליאה וכבסיס חיל מצב. ב-1693 הוגבהו השער וביצוריו, והמגדל הדרומי חוזק בשלושה תותחים. בשנות ה-70 של המאה ה-19 נוספו למבנה מגורי חיילים וקצינים, כאשר הטירה שימשה מחסן תחמושת, עד ל-1912. במלחמת העולם הראשונה הייתה הטירה, לפרק זמן קצר, בשימוש הכוחות הבריטיים. כיום מסווג המבנה "מונומנט רשום", והוא נמצא באחזקת ארגון סביבה היסטורית סקוטלנד (לשעבר סקוטלנד ההיסטורית).
בשל מיקומה של הטירה, שנושקת לנהר הפורת', וצורתה הארוכה והצרה, היא זכתה לכינוי "הספינה שמעולם לא הפליגה".
