מטוס זה היה מעורב בשתי תקריות נוספות: בפעם הראשונה, ב-17 בדצמבר2001 בעת שהיה בשירות ריו סול, נחת המטוס בשדה התעופה של העיר בלו הוריזונטה שבדרום-מזרח ברזיל. עקב תנאי מזג האוויר הקשים שהיו בשדה באותה שעה, נחתו הטייסים במרחק שבעים מטרים מתחילת מסלול הנחיתה, וציוד הנחיתה של המטוס נהרס[5]. ב-26 בנובמבר2012 נחת המטוס נחיתת חירום בקאזאן, עקב ירידת לחץ האוויר בו.
הטיסה
הטיסה המריאה מנמה"ת דומודדובו בשעה 18:25 זמן מקומי, יעדה היה נמל התעופה של קאזאן הנמצא כ-800 קילומטרים מזרחית למוסקבה.
בעת הגישה לנחיתה בקאזאן, ניסו הטייסים לבצע תמרון הליכה סביב, והמטוס התרסק סמוך למסלול הנחיתה במהירות 448 קמ"ש, והתפוצץ בעת הפגיעה בקרקע. פיצוץ נוסף התרחש כארבעים שניות לאחר התרסקות. כל 44 הנוסעים וששת אנשי הצוות נספו, לא היו נפגעים על הקרקע. בשעת האסון, נשבו בשדה רוחות חזקות וירד גשם קל[6].
לאחר התאונה נסגר שדה התעופה ל-24 שעות ושימש רק לטיסות מעבר לפני שנפתח שוב ב-18 בנובמבר.
הטייסים
קפטן המטוס היה רוסטם סליקוב (Rustem Salikhov) בן 47, הקצין הראשון היה ויקטור גוטסול (Viktor Gutsul) בן 47 אף הוא.
ב-19 בנובמבר הצהיר מנהל טטרסטן איירליינס, שייתכן וקפטן המטוס היה חסר ניסיון בביצוע תמרון הליכה סביב. שניות לפני ההתרסקות, הודיע הטייס למגדל הפיקוח, כי אינו בטוח שבמיקום המטוס הנוכחי יוכל להשלים את הנחיתה בבטחה, לכן יזם לבצע הליכה סביב, שניות לפני שצלל לתוך האדמה.
חוקרי התאונה הודיעו כי הגורמים האפשריים לאסון הם תקלה טכנית, כמו גם טעות אנוש.
במהלך הגישה לנחיתה, הבינו הטייסים שלא יוכלו לבצע את הנחיתה כפי שהוגדר להם מראש, מאחר שהמטוס לא היה מיושר לעבר המסלול, הטייסים דיווחו על כך, העלו את מהירות המנועים, והחלו להסתובב באמצעות המעצור. הטייס האוטומטי שהופעל במהלך הטיסה, היה כבוי בשלב זה, והמטוס היה בשליטה ידנית.
העלאת דחף המנועים גרם לשינוי הכיוון, והמטוס החל בטיפוס בזווית חדה. שניות ספורות לאחר מכן החל המטוס לאבד גובה, והוא צלל מגובה 700 מטרים בזווית של 75° עד ההתרסקות. המטוס התנגש בקרקע במהירות של 450 קמ"ש, המנועים ושאר מערכות המטוס פעלו עד לרגע ההתרסקות, דבר היכול לשלול אפשרות של כשל טכני.
45 שניות חלפו מהרגע בו החלו בהליכה סביב עד לרגע שהופסקה ההקלטה בקופסה השחורה. הצלילה ארכה כ-20 שניות.