טינדוף (בערבית: تندوف - "תנדוף", בברברית: ⵜⵉⵏⴷⵓⴼ, בצרפתית: Tindouf), היא עיירת מחוז במחוז טינדוף באלג'יריה, השוכנת בקרבת גבולותיה של אלג'יריה עם מאוריטניה, סהרה המערבית ומרוקו. על פי המפקד של שנת 2008 מספר התושבים בה עומד על 45,966 איש,[1] כשבשנת 1998 הוא עמד על 25,266 איש,[2] גידול שנתי של 6.3%. לאזור חשיבות אסטרטגית ובו שוכנים בסיסים צבאיים ונמל תעופה המקושר ליעדים ברחבי המדינה.
היסטוריה
טינדוף ב-1880
העיירה נבנתה על יד נווה מדבר מבודד במדבר סהרה ב-1852 על ידי שבט הטאג'קאנת, שבט ממוצא ברברי אך ב-1895 נהרסה ונבזזה על ידי שבט הרגויבאת, שבט ממוצא צנהג'י, שהגלו מהאזור את בני שבט הטאג'קאנת. המקום נותר נטוש עד להגעתם של כוחות צבא צרפתים לאזור ב-1934. מאז קיבלה אלג'יריה את עצמאותה ב-1962, העיירה צמחה באופן יזום, בעיקר בשל חשיבותה כעמדת גבול הסמוכה לגבולות עם מרוקו, סהרה המערבית ומאוריטניה.
בשנת 1963 היה האזור זירה להתרחשותה של "מלחמת החולות" בין אלג'יריה לבין מרוקו שנסובה על תביעתה של מרוקו על שטחים במערב אלג'יריה. מאז קיבל האזור אופי צבאי והוגדלה חשיבותו. מאמצע שנות השבעים אזור טינדוף שימש כבסיס לארגון הפוליסריו הלוחם לעצמאותה של סהרה המערבית. מפקדת הארגון שוכנת במחנות פליטים בניהול עצמי השוכנים מדרום לטינדוף שהוקמו לאחר כיבושה של סהרה המערבית על ידי מרוקו ומאוריטניה ב-1975. בין השנים 1975-1990 ארגון הפוליסריו ביצע פעולות תקיפה כנגד מאוריטניה (עד 1979) וכנגד דרום מרוקו, כשטינדוף משמשת לו כבסיס עיקרי בתמיכתה של ממשלת אלג'יריה. מאז 1990 האזור שקט, למרות שאוכלוסיית הפליטים נשארה באלג'יריה, בעקבות תהליך שלום שהתנהל בחסות האו"ם.
חינוך
6.1% מהתושבים הם בעלי השכלה על-תיכונית ו-18.8% נוספים הם בעלי השכלה תיכונית.[3] שיעור יודעי קרוא וכתוב הוא 75.0%, 79.7% בקרב הגברים ו-70.1% בקרב הנשים.[4]
אקלים
האקלים בטינדוף הוא אקלים מדברי חם, עם קיץ חם במיוחד וחורף מתון. כמעט ולא יורדים משקעים במשך השנה, למרות שלעיתים יורד גשם בספטמבר.
