טוד בראונינג (באנגלית: Tod Browning; נולד בשם צ'ארלס אלברט בראונינג ג'וניור, 12 ביולי 1880 - 6 באוקטובר 1962) היה במאי קולנוע, שחקן ותסריטאי אמריקאי.
הקריירה של בראונינג התפרסה הן על עידן הראינוע והן על עידן הסרט המדבר. הוא ידוע בעיקר כבמאי סרטי האימה "דרקולה" (1931) ו"פריקס" (1932) - שהיה לסרט פולחן - וסרטים אילמים קלאסיים שבהם שיתף פעולה עם לון צ'ייני. מעבר לכך, ביים בראונינג סרטים רבים ומגוונים, בז'אנרים שונים.
ראשית חייו
הוא נולד כצ'ארלס אלברט בראונינג ג'וניור בלואיוויל שבקנטקי, כבן השני של צ'ארלס אלברט ולידיה בראונינג. כילד צעיר העלה מחזות חובבניים בחצר הבית. כבר מגיל צעיר ריתק אותו עולם הקרקס והקרנבלים, ובגיל 16 ברח מהחיים הנוחים בקרב משפחתו הבורגנית כדי להצטרף לקרקס כאמן.
הוא שינה את שמו הפרטי ל"טוד", והצטרף למסעי להקות של מופעי שוליים, קרנבלים וקרקסים. עבודותיו בקרקס כללו עבודה ככרוז המציג לקהל ומזמין אותו להופעה של פרא האדם מבורנאו, עבודה כאמן שבה הציג קטע שבו קבר את עצמו חי, ובה הוצג בשם "הגופה המהלכת" ("The Living Corpse"), וכמו כן הופיע כליצן בקרקס האחים רינגלינג. חלק מחוויותיו אלו היו לו להשראה לאחר מכן בסרטיו.
הוא הופיע גם במופעי וודוויל כשחקן, קוסם ורקדן.
הכוכב של טוד בראונינג על מדרכות הוליווד הוא הכוכב האחרון בשורת מדרכת הכוכבים למעשה חותם את שורת הכוכבים הארוכה.
ראשית קריירת הקולנוע
בהמשך הקריירה, כאשר היה במאי במופע מעורב בניו יורק, הוא פגש את ד.וו גריפית', גם הוא בן לואיוויל. הוא החל לשחק בקולנוע יחד עם הקומיקאי צ'ארלס מאריי (Charles Murray) בסרטים של גריפית' ושל חברת ביוגרף (Biograph Company) - סרטי קומדיה על סליל בודד לבתי קולנוע מסוג ניקלודאון (סוג של בתי קולנוע זולים).
ב-1913 עזב גריפית' את חברת ביוגרף ועבר לקליפורניה. בראונינג הלך בעקבותיו והמשיך להופיע בסרטיו, כעת באולפני רילייאנס-מג'סטיק (Reliance-Majestic Studios). בין היתר הופיע כניצב בסרט המונומנטלי "אי-סובלנות", שנחשב יצירת מופת ואבן דרך בקולנוע. בתקופה זו החל לביים סרטים - הוא ביים 11 סרטים קצרים לאולפני רילייאנס-מג'סטיק. בין השנים 1913 עד 1919 בראונינג הופיע כשחקן בחמישים סרטי קולנוע בערך.
ביוני 1915 עבר תאונת דרכים, כשמכוניתו התנגשה במהירות גבוהה ברכבת נוסעת. עמו ברכב היו שחקני הקולנוע אלמר בות' (Elmer Booth) וג'ורג' סיגמן (George Siegmann). בות' נהרג במקום, וסיגמן ובראונינג נפצעו קשה; רגלו הימנית של בראונינג התרסקה ונשברה, ושיניו הקדמיות נפלו. במהלך ההחלמה מפציעותיו חיבר בראונינג תסריטים, ורק ב-1917 הוא חזר לעבודה פעילה על סרטים. אחותו של בות', מרגרט בות' (Margaret Booth), שהייתה לאחר מכן לעורכת מפורסמת ב-MGM, נטרה טינה לבראונינג עד יום מותה ולא סלחה לו על שהיה אחראי למות אחיה.
סרטים אילמים
סרט הבכורה של בראונינג באורך מלא היה Jim Bludso ("ג'ים בלודסו"; 1917), על קפטן של ספינת נהר המקריב את חייו כדי להציל את נוסעיו ממוות בשרפה. הסרט זכה להצלחה קופתית.
ב-1917 חזר בראונינג לניו יורק. הוא ביים שני סרטים באולפני מטרו, Peggy, the Will O' the Wisp ו-The Jury of Fate. בשניהם שיחקה מאבל טליאפרו (Mabel Taliaferro); בסרט השני היא שיחקה בתפקיד כפול, ושתי הדמויות שולבו בתמונה בעזרת טכניקת חשיפה כפולה שהייתה חדשנית לאותה תקופה. בראונינג חזר ב-1918 לקליפורניה והפיק שני סרטים נוספים לאולפני מטרו, The Eyes of Mystery ו-Revenge.
באביב 1918 עזב בראונינג את מטרו והצטרף לחברת בלוברד הפקות (Bluebird Productions), חברה-בת של אולפני יוניברסל, שם פגש את אירווינג תלברג. תלברג ציוות את בראונינג עם השחקן לון צ'ייני, והשניים שיתפו פעולה לראשונה בסרט The Wicked Darling (1919), מלודרמה שבה צ'ייני גילם גנב שלוקח נערה משכונות העוני וכופה עליה להשתלב בעולם הפשע וייתכן שאף מדיח אותה לזנות. בראונינג וצ'ייני המשיכו לשתף פעולה, ובמהלך העשור החולף יצרו יחד עשרה סרטים.
בעקבות מות אביו נכנס בראונינג לדיכאון, שהוביל לאלכוהוליזם. הוא פוטר מאולפני יוניברסל ואשתו עזבה אותו. אך הוא התאושש, התפייס עם אשתו, וחתם על חוזה לבימוי סרט אחד באולפני גולדווין. הסרט שביים בראונינג באולפני גולדווין, The Day of Faith (1923), זכה להצלחה מסוימת אם כי קטנה, אך החיה את הקריירה של בראונינג מחדש.
תלברג ציוות שוב את בראונינג לעבודה עם לון צ'ייני בסרט The Unholy Three ("שלושת הבלתי קדושים"; 1925), שמתאר את סיפורם של שלושה אמני קרקס שמתכננים מזימה לרמות אנשים עשירים ולגנוב מהם תכשיטים תוך שימוש בתחפושות. בסרט ניכרת החיבה שלה רכש בראונינג לקרקס, בתיאור האוהד של האנטי-גיבורים. הסרט נחל הצלחה גדולה מאוד, והוא אף חודש ב-1930, בסרט שבוים בידי ג'ק קונוויי והיה הסרט המדבר הראשון והיחיד בכיכובו של לון צ'ייני. בראונינג וצ'ייני החלו לאחר הסרט בסדרה של סרטים משותפים, שזכו לאהדת הקהל, לרבות The Blackbird (1926) ו-The Road to Mandalay (1926). בשנת 1927 יצא הסרט The Unknown ("הבלתי ידוע"), בכיכובו של צ'ייני בתפקיד משליך סכינים גידם ובכיכובה של ג'ואן קרופורד בתפקיד מושא אהבתו האובססיבית של צ'ייני, נערת מופעי קרנבל שלבושה-בקושי; הסרט נקרא תחילה Alonzo the Armless ("אלונזו הגידם") וניתן לראות בו כסרט מקדים ל"פריקס" - בכך שהוא עוסק במשולש אהבים של "פריק" המופיע בקרקס, יפהפייה ואיש שרירים. בשנת 1927 אף יצא הסרט London After Midnight ("לונדון לאחר חצות"), שהיווה את התנסותו הראשונה של בראונינג בז'אנר סרטי הערפדים; זהו סרט אבוד מבוקש, שנעשים מאמצים לחפשו, בכיכובם של צ'ייני, קונרד נייג'ל ומרסלין דיי. העותק האחרון של London After Midnight נשרף בשרפה שפרצה באולפני MGM ב-1967. ב-2002 הפיק ריק שמידלין (Rick Schmidlin) שחזור של צילומי הסרט בעבור Turner Classic Movies. הסרט האחרון שבו שיתפו בראונינג וצ'ייני פעולה היה Where East is East (1929), שממנו שרדו רק חלקים מסוימים. הסרט המדבר הראשון בבימויו של בראונינג היה The Thirteenth Chair ("הכיסא השלושה עשר"; 1929), בכיכובו של בלה לוגוסי; הסרט הופץ גם בגרסה אילמת.
סרטים מדברים
לאחר מותו של צ'ייני בשנת 1930, חתם שוב בראונינג על חוזה באולפני יוניברסל בהם עבד בעבר, לבימוי הסרט "דרקולה" (1931). אף על פי שבראונינג רצה ללהק לתפקיד הראשי של הרוזן דרקולה שחקן אירופאי אלמוני, שלרוב לא ינכח בסצינות אלא כישות מאיימת המאפילה על ההתרחשויות, לוהק לבסוף בלה לוגוסי בעקבות אילוצי תקציב והתערבות האולפנים, וננקטה גישה ישירה יותר בבניית העלילה. אף על פי שכיום נחשב הסרט לקלאסיקה, באותה תקופה יוניברסל לא היו מרוצים מהתוצאה, והעדיפו את גרסת הסרט שצולמה בשפה הספרדית על אותו סט בשעות הלילה. עם זאת, הסרט עצמו היה להצלחה מסחרית גדולה.
לאחר שביים את סרט המלודרמה Iron Man שעסק באיגרוף, החל בראונינג לעבוד על הסרט "פריקס" (Freaks; 1932) באולפני MGM, לצד המפיק אירווינג תלברג. הסרט התבסס על הסיפור הקצר "דורבנות" מאת טוד רובינס, תסריטאי הסרט The Unholy Three, ועסק במשולש אהבים בין גמד עשיר, לוליינית יפה וחמדנית ואהובהּ איש השרירים; הלוליינית מתחתנת עם הגמד ומנסה להרעיל אותו כדי לרשת את הונו הרב, אך הגמד וחבריו ה"פריקים" בקרקס מגלים את המזימה ונוקמים בה. הסרט, שבו הופיעו "פריקים" אמיתיים ממופעי שוליים, ספג ביקורת קשה, גם לאחר שנערך והוסרו ממנו סצינות בוטות, והוא היה לכישלון קופתי חרוץ. הסרט חיבל בקריירה של בראונינג, שלא המשיך ליצור סרטים רבים לאחריו.
בראונינג לא הצליח לקבל ממנהלי MGM, בהם היה חתום, אישורים לפרויקטים שרצה לביים. לאחר שביים את הדרמה Fast Workers ב-1933 בכיכובו של ג'ון גילברט, שהיה אף הוא במעמד לא טוב באולפני MGM, אושר לבראונינג לביים גרסה מחודשת לסרט London After Midnight, ששמה המקורי היה Vampires of Prague ("ערפדי פראג"), אך לבסוף נקראה Mark of the Vampire (1935). בגרסה מחודשת זו התחלקו תפקידיו של לון צ'ייני בסרט המקורי בין ליונל ברימור ובין בלה לוגוסי (שהציג פרודיה על תדמית הערפד שלו מאז הסרט "דרקולה").
לאחר מכן ביים בראונינג את סרט האימה The Devil-Doll ("בובה-שטן"; 1936), ששמו המקורי היה The Witch of Timbuctoo ("המכשפה מטימבקטו"). את התסריט לסרט חיבר בראונינג, ושיחק בו ליונל ברימור בתפקיד אסיר נמלט שבורח מכלא על אי, ונוקם באנשים שהביאו לכליאתו בעזרת "בובות" אנושיות, שהן למעשה אנשים מכווצים לגודל בובה שאותם בראונינג מהפנט בעזרת יכולותיו הקסומות. סרטו האחרון של בראונינג היה סרט המסתורין Miracles for Sale ("נסים למכירה"; 1939), שעסק ברצח.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
