טברסטן

מפה של צפון איראן בתקופת האינטרמצו האיראני. הגבולות מייצגים את הגבולות הגאוגרפיים המסורתיים של כל אזור

טָּבָּרִסְטָן (בפרסית: طبرستان; תעתיק מדויק: טָּבָּרִסְתָאן[1]) היה אזור הררי השוכן בחוף הכספי של צפון איראן מופרד מהרמה האיראנית על ידי הרי אלבורז. בימינו זהו מחוז מאזנדראן, שהפך לשם השולט של האזור מהמאה ה-11 ואילך.[2] האזור גובל בים הכספי בצפון. ערים עיקריות הן סארי, באבול, אמול וגרוגן. הוא נחצה על ידי הרי אלבורז, העוברים במקביל לים הכספי ומחלקים את המחוז לעמקים מבודדים רבים. פרט לרצועת החוף, לאורך החוף, המכוסה ביערות לחים, שאר המחוז הררי. רכס אלבורז יוצר מחסומים במקביל לחוף, ואילו הרכסים היורדים אל הים מחלקים את הארץ לסדרה של עמקים הפתוחים רק צפונה.

במרכז אלבורז מתנשא בבידוד חרוט הוולקני עצום. מהרי מאזנדראן, כמה מאות נחלים קצרים זורמים היישר אל הים הכספי.[3]

היסטוריה

עידן הפרה-אסלאמי

טברסטן נקראה על שם העם הטפורי (Tapuri), שבט שגורש לדרום הים הכספי מפרתיה על ידי על ידי המלך הפרתי פראטס הראשון ( מלך ב 176–171 לפני הספירה), [4][5] סמוך להופעת האימפריה הסאסאנית, האזורים טברסטן, גילאן ודילאם, היו חלק מממלכת פדישח'ווארגר של המלך גושנאספ, המוזכר במכתב טנסר (Letter of Tansar). הוא נכנע לשאהאנשאה (מלך המלכים) הסאסאני הראשון ארדשיר הראשון, לאחר שהובטח לו לשמור על מלכותו כווסאל.[6] הענף שלו המשיך לשלוט בפדישח'ווארגר עד לתקופת שלטונו השנייה של קבאד הראשון (מלך 498–531), שמינה את בנו קאבוס במקומם.[7] תחת השלטון הסאסאני נהנתה טברסטן מאוטונומיה ניכרת.[2] הם השאירו את רוב העניינים למקומיים. יש להניח כי חתימת המטבעה "AM" היא קיצור של אמול, העיר הראשית של האזור.[8] המלך הסאסאני הראשון שידוע שהטביע מטבעות עם חתימתו היה בהרם החמישי (Bahram V) (שלט 420–438), ואילו האחרונה הייתה בוראן (Boran) (שלטה בשנים 630, 631–632).[8]

מטבע שהוטבע על ידי בהרם החמישי
מטבע זהב של בוראן

התקופה האסלאמית

שלטון השושלת הדאבוית

מטבעו של פארוח'אן הגדול ( מלך 712–728)

בשנות ה-640, הנסיך בן השושלת הדאבוית (Dabuyid dynasty) גיל גוובארה ( מלך 642–660 ), שהיה נין של השאהאנשאה ג'מאספ ( מלך 496–498/9 ), כבש את כל גילאן ודילאם ותכנן להרחיב את כיבושיו לטברסטן. המושל שלה, אד'ר ולאש, ביקש את עזרתו של השאהאנשאה יזדגרד השלישי. מאחר שלא הצליח לדכא את המרד, הכיר יזדגרד השלישי בגיל גוובארה כשליט האזורים הללו, ככל הנראה כדי להרתיע אותו מליצור ממלכה עצמאית. גיל גוובארה קיבל את התארים פדשווארשאה (השאה של פדישח'ווארגאר) ו"איספהבד מח'וראסאן", שייתכן שמעיד על שלטון של השושלת הדאבוית במזרח איראן. גיל גוובארה שמר על עצמאות ממלכתו במהלך הפלישה הערבית לאיראן, שהביאה לקריסת האימפריה הסאסאנית.[9]

בנו, באדוספאן הראשון קיבל שליטה על רויאן (מחוז שהקיף את החלק המערבי של טברסטן) בשנת 665, ובכך יצר את השושלת הבאדוספאנית (Baduspanids), ששלטה באזור עד שנות ה-1590.[10] השלטון בהרי טברסטן נשמר על ידי שתי ממלכות וסאליות של השושלת הדאבוית: השושלת הקארינוונדית[8] והשושלת הבוונדית. בשנת 716, השליט הדאבויי פארוח'אן הגדול ( מלך 712–728) הדף בהצלחה פלישה רחבת היקף של הגנרל האומיי יזיד בן אל-מוהלב .[11] בנו ויורשו של פארוח'אן, דד'בורזמיהר ( מלך 720–740) לא הטביע מטבעות, דבר שיכול להתפרש כאיבוד שליטה זמנית בטברסטן לידי הערבים, עם זאת, פירוש הדבר עשוי גם להיות שלשושלת הדאבוית חסרו כספים.[12] השליט הדאבויי האחרון ח'ורשיד (מלך 740–760) הצליח להגן על ממלכתו מפני האומיים, אך לאחר התחלפותה בח'ליפות העבאסית, הוא הובס בשנת 760 על ידי הגנרל העבאסי אבו אל-ח'סיב מרזוק[13] טברסטן הפכה לאחר מכן למחוז רגיל של הח'ליפות, שנשלט מאמול על ידי מושל ערבי, אם כי השושלות המקומיות של הבוונדיים, הקארינוונדים, הזרמיהריים והבדוספאנים, שבעבר היו כפופים לשושלת הדאבוית, המשיכו לשלוט בפנים ההררי בתור וסאלים משלמי מיסים של הממשלה העבאסית. שליטים אלה היו במידה רבה אם לא לחלוטין אוטונומיים.[12]

שלטון הח'ליפות

חצי דירהם כסף בסגנון סאסאני שהוטבע בתקופת המושל של ח'אלד אבן ברמכ בטברסטן, 770-771

תחת הח'ליפות, אמול הפכה לעיירה המובילה בטברסטן, בהיותה היצרן העיקרי של בדי המשי שהאזור היה מפורסם בהם. לאורך ההיסטוריה, הסיומת "א-טברי" שנוספה לשמות של אנשים לציון מוצאם מהאזור, נוספה לדמויות בולטות רבות שהיו מהעיר, כמו מוחמד אבן ג'ריר (נפטר ב-923), מחבר פירוש הקוראן תפסיר א-טברי, והכרוניקה ההיסטורית תאריח' א-רוסול ואל-מולוכ (תולדות הנביאים והמלכים).[14]

אבו אל-ח'טיב מרזוק היה המושל העבאסי הראשון של טברסטן, שהקים מסגד גדול בסארי.[13] המושל השני, ח'אליד אבן ברמק,[12] ניסה לבנות עיירות ולהתיידד עם שליט קארינוונד, וונדאד הורמוזד, ( מלך 765–809) על מנת להגביר את ההשפעה העבאסית שם. אולם לאחר שעזב את האזור, השליט הבוונדי שרווין הראשון (מלך 772–817) הרס את הבניינים שבנה.

מאבקי שליטה

אף על פי שוונדאד הורמוזד ושרווין הראשון התחייבו לח'ליף אל-מהדי בשנת 781, הם פתחו במרד אנטי-מוסלמי שנתיים לאחר מכן. לפי דיווחים מקומיים, המורדים טבחו בכל תושבי טברסטן המוסלמים ביום אחד. חוקרים בני ימינו טוענים שיש בכך הגזמה ומניחים כי מעשי הטבח התרחשו רק באזורים הגבוהים ובחלקים של השפלה שהמורדים הצליחו לחדור אליהם. המורדים הצליחו בתחילה להביס את הכוחות המוסלמים ואת מנהיגיהם. הדבר הבהיל את אל-מהדי, שב-783–784 שלח את בנו מוסא עם "צבא ענק וציוד כמו שאיש לא היה מצויד קודם לכן, לגורגן כדי לנהל את המלחמה נגד וונדאד הורמוזד ושרווין, שני האדונים של טברסטן".[15]

בשנה שלאחר מכן, כוח של 40,000 חיילים בפיקודו של סעיד אל-חרשי הביס סופית את המורדים. וונדאד הורמוזד נפצע ונלכד, אך עד מהרה זכה לחנינה והורשה לחזור לאדמותיו. בעקבות זאת, היחסים בין המושלים המוסלמים לשליטים המקומיים של טברסטן הפכו לידידותיים לתקופה. וונדאד הורמוזד קנה כמויות ניכרות של קרקע מחוץ לסארי מהמושל ג'ריד אבן יזיד. המתיחות התעוררה שוב בסוף תקופת שלטונו של הח'ליף הארון אל-ראשיד ( מלך 786–809 ). הבוונדים והקארינוונדים פתחו במספר פעולות נגד המוסלמים: הם אסרו על כל המוסלמים להיקבר בטברסטן, חיילי שרווין הראשון הרגו את סגן הח'ליף ל של האזור, שהיה אחיינו של המושל ח'ליפה בן סעיד, בשנת 805, אחיו של וונדאד הורמוזד הרג גבאי מיסים מוסלמי שנשלח לבדוק את הכפרים שהיו נתונים למרותו.[15]

הארון אל-ראשיד, ששהה בעיר ריי כדי לטפל בבעיה עם מושל ח'וראסאן, זימן את שני השליטים. שם הבטיחו שניהם את נאמנותם לח'ליף, והבטיחו לשלם את מס הקרקע. לבקשת וונדאד הורמוזד החליף הארון אל-ראשיד את מושל טברסטן. עם זאת, המושל החדש קיבל הוראה להגביל את כוחם של השליטים המקומיים לרמות ההרים הגבוהים. בנו של וונדאד הורמוזד קארין, כמו גם בנו של שרווין הראשון, שארייר, נלקחו לבגדד כבני ערובה להבטחת נאמנותם. לאחר מותו של הארון אל-ראשיד בשנת 809, הם הוחזרו לטברסטן.[15] שארייר (הידוע כיום בשם שארייר הראשון ), לאחר שירש את אביו זמן מה לפני 817, גירש את שליט קארינוונד, מזיאר (נכדו של וונדאד הורמוזד) בעזרת דודו של האחרון וינדה-אומיד אבן וינדאספאגן.[16]

תרבות

צלחת מוזהבת מכסף המיוצרת בטברסטן, המאה ה-7 או ה-8

שפת מזנדרני (Mazanderani language), עדות ראשונה לשפה המקומית של טברסטן, נמצאת ביצירותיהם של גאוגרפים מוסלמים מוקדמים, הם מכנים אותה בשם טברי. התפוצה הגאוגרפית של השפה זהה כמעט לתפוצתה עד היום. ממערב הוא השתרע עד תמישה, עיר ימי ביניימית, צפונית לאיראן, לרגלי הרי אלבורז. מצד שני, התושבים דיברו ב"לוטרה של אסטראבאד ופרסית של גורגן". הגבול המזרחי של השפה היה קצת יותר רחוק מזה הקיים היום, והגיע עד מאלאט, כפר באזור גילאן שבאירן. מסורת הכתיבה בשפה מתוארכת בקירוב, כמו לזו של הפרסית החדשה (המאה ה-8 או ה-9 לספירה). הדבר נובע מהעצמאות, או עצמאות למחצה של הממלכות המקומיות שבשליטת האיספהבדים. היצירה העתיקה ביותר הידועה בטברי, ששרדה רק בתרגום לפרסית, היא ה- מרזובאן-נאמה, שנכתבה על ידי השליט השלושה-עשר של השושלת הבוונדית בין השנים 979–986, מרזובאן. התושבים, שמרו על לוח השנה והפסטיבלים המקומיים שלהם הרבה יותר זמן מאשר תושבי הרמה, כמעט עד ימינו[3]

האסלאם התמסד לראשונה בטברסטן (כמו גם בגילאן ובדילאם) עם הופעת השיעיות הזיידית במאות ה-9 וה-10. גם שבטים נוצרים אכלסו את טברסטן, ונלחמו בערבים בסביבות שנת 660, אך הובסו לאחר התנגדות קשה ואלו שלא התאסלמו נהרגו או שועבדו.[17] המסורת של שימוש בכתב פהלווי למטרות חריתה מונומנטליות, נמשכה זמן רב יותר באזור הכספי.[18] הציד, שכבר זכה לפופולריות רבה תחת הסאסאנים, היה פופולרי במיוחד בקרב האיראנים. לח'ורשיד היו פארקים מלאים בחזירי בר, ארנבות, זאבים ונמרים, שבהם השתמש כשטח ציד.[19]

ההשפעה האסלאמית בטברסטן, כמו באזורים אחרים, לא מחקה מסורות תרבותיות קיימות אלא השתלבה בהן ויצרה תמהיל ייחודי של ביטויים אמנותיים. כניסת האסלאם לטברסטן, הביאה לשינויים תרבותיים משמעותיים, במיוחד בתחומי האמנות והאדריכלות. [20]

במשך תקופה מסוימת שימש החוף הכספי של איראן כמרכז לתודעה הלאומית האיראנית העתיקה. שושלות כמו הבוונדיים והזיארים המשיכו להנציח את הרקע הפרה-אסלאמי שלהן, כאשר פסטיבלים איראניים מסורתיים כמו נורוז ומהרגן המשיכו להתקיים בטברסטן.[21]

הערות שוליים

  1. ^ מכיוון שבעברית נהוג לתעתק סיומות של מדינות כאלה ל"טן" (כמו בשמות של אפגניסטן, פקיסטן, טורקמניסטן ואחרות), כך נעשה גם במקרה הנוכחי.
  2. ^ 1 2 Peter WebbPeter Webb, Tabarestan, Oxford University Press, 2018-03-22, ISBN 978-0-19-866277-8. (באנגלית)
  3. ^ 1 2 HABIB BORJIAN, ספריית ויקיפדיה (עמ' 289-328), באתר MAZANDARAN: LANGUAGE AND PEOPLE (THE STATE OF RESEARCH), Iran & the Caucasus, Vol. 8, No. 2 pp., ‏2004 (באנגלית)
  4. ^ William Smith, A Dictionary of Greek and Roman Geography, John Murray, 1873, עמ' 1094. (באנגלית)
  5. ^ (C. J. Brunner, IRAN v. PEOPLES OF IRAN (2) Pre-Islamic, iranicaonline.org, ‏2012 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ William Bayne Fisher, Ilya Gershevitch, Ehsan Yarshater, Richard Nelson Frye, John Andrew Boyle, Peter Avery, Peter Jackson, Laurence Lockhart, Charles Peter Melville, Gavin Hambly, The Cambridge History of Iran, Cambridge University Press, 1968, עמ' 765, ISBN 978-0-521-24693-4. (באנגלית)
  7. ^ Al Tabari, תרגום: C. E. Bosworth, The History Of Al Tabari, כרך 5, State University of New York Press: Ehsan Yarshater, 2007, עמ' 175(356), ISBN 978-0791472491
  8. ^ 1 2 3 Hodge Malek, Tabaristan during the 'Abbasid period: The overlapping coinage of the governors and other officials (144-178H), Iranian Numismatic Studies: A Volume in Honor of Stephen Album, ed. M. Faghfoury (Classical Numismatic Group), pp. 71-78, 2017-01-01, עמ' 101-102
  9. ^ Wilfred Madelung, DABUYIDS (עמ' 541-544), iranicaonline.org, ‏2011 (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ W. Madelung, BADUSPANIDS (עמ' 385-391), iranicaonline.org, ‏2011 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ Wilfred Madelung, DABUYIDS (עמ' 541-544), iranicaonline.org, ‏2011 (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ 1 2 3 Hodge Malek, Tabaristan during the 'Abbasid period: The overlapping coinage of the governors and other officials (144-178H), Iranian Numismatic Studies: A Volume in Honor of Stephen Album, ed. M. Faghfoury (Classical Numismatic Group), pp. 71-78, 2017-01-01, עמ' 101-126
  13. ^ 1 2 Rika Gyselen, Hodge Mehdi Malek. “Tabaristān During the ‘Abbāsid Period: The Overlapping Coinage of the Governors and Other Officials (144-178H)”, Abstracta Iranica Volume 40-41, 2019, עמ' 101-126 doi: 10.4000/abstractairanica.47841
  14. ^ Tabari, History Of Islamic Kingdom 40 Volumes PDF. 7z, 1997-01-01
  15. ^ 1 2 3 William Bayne Fisher, R. N. Frye, The Cambridge History of Iran, Cambridge University Press, 1975-06-26, עמ' 200-204, ISBN 978-0-521-20093-6. (באנגלית)
  16. ^ W. Madelung, ĀL-E BĀVAND (עמ' 743-753), iranicaonline.org, ‏2014 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Bertold Spuler, Robert Gerard Hoyland, Gwendolin Goldbloom, Berenike Walburg, Iran in the early Islamic period: politics, culture, administration and public life between the Arab and the Seljuk conquests, 633-1055, Leiden Boston: Brill, 2015, Iran studies, עמ' 201, ISBN 978-90-04-27751-9
  18. ^ Bertold Spuler, Robert Gerard Hoyland, Gwendolin Goldbloom, Berenike Walburg, Iran in the early Islamic period: politics, culture, administration and public life between the Arab and the Seljuk conquests, 633-1055, Leiden Boston: Brill, 2015, Iran studies, עמ' 233, ISBN 978-90-04-27751-9
  19. ^ Bertold Spuler, Robert Gerard Hoyland, Gwendolin Goldbloom, Berenike Walburg, Iran in the early Islamic period: politics, culture, administration and public life between the Arab and the Seljuk conquests, 633-1055, Leiden Boston: Brill, 2015, Iran studies, עמ' 509, ISBN 978-90-04-27751-9
  20. ^ Māzandarān | Historical Region, Iran | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  21. ^ פרופסור אביגדור שנאן, החגים הזורואסטריים הפרסיים והחגים יהודיים: סקירה על הספר ""מה נשתנה באמת" של אסתר שקלים, באתר יְקוּם תַּרְבּוּת, ‏2024-09-18

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!