טבח קינגסמיל

טבח קינגסמיל

תאריך	5 בינואר 1976
מקום	מחוז ארמה
קואורדינטות	54°12′56″N 6°27′03″W
סוג	טבח, ירי המוני, sectarian violence
הרוגים	10
פצועים	1
מבצע	South Armagh Republican Action Force

טבח קינגסמיל התרחש ב-5 בינואר 1976, נרצחו בו 10 גברים פרוטסטנטים בדרום מחוז ארמה שבצפון אירלנד על ידי חברים בצבא האירי הרפובליקני (IRA), שהשתמשו בשם הכיסוי "כוח הפעולה הרפובליקני של דרום אַרְמָה".

קורבנות הטבח היו עובדי טקסטיל שחזרו הביתה לבֶּסבּרוּק במיניבוס פורד טרנזיט, דרך וויטקרוס (כפר קטן במחוז ארמה) שבדרך בסברוק. זמן קצר לאחר מעבר וויטקרוס ולקראת השעה 17:40, כלי הרכב בו נסעו הקורבנות נעצר על ידי קבוצה של כשנים עשר גברים חמושים שחיכו בצד הדרך. כל יושבי כלי הרכב הצטוו לצאת החוצה, אך הגברים החמושים שזיהו כי יש קתולי בין יושבי הרכב שילחו אותו לחופשי. שאר הגברים שנותרו נורו תוך ירי כבד ומסיבי וכולם, למעט אחד שסבל מ-18 פציעות, נהרגו במקום.

את הסיבות לטבח בקינגסמיל תולים ברצון של הקתולים בנקמה כתגובה לרציחות רבות של קתולים על ידי כוח המתנדבים מאלסטר באותו אזור. במיוחד, מדובר היה בפעולת תגמול על רצח של שישה ביום הקודם, שלושה קתולים שנרצחו בוויטקרוס ועוד שלושה בבָּאלידוּגֶן.

כוח המתנדבים מאלסטר היה כוח מיליטנטי של לויאליסטים בצפון אירלנד. הלויאליסטים הוא כינוי לפלג הקיצוני של היוניוניסטים באירלנד, אלה המעוניינים באיחוד פוליטי בין אירלנד לבריטניה. עם זאת, הלויאליסטים נחשבים קבוצה קיצונית שאינה בוחלת בפעולות אלימות ובטרור להשגת רצונם, בניגוד לשאר היוניוניסטים.

אומנם "כוח הפעולה הרפובליקני של דרום ארמה" נטל אחריות על הטבח, אך לפי טובי הארנדן (Toby Harnden) בספרו “Bandit Country – The IRA and South Armagh” משנת 1999, גדוד של ה-IRA מדרום ארמה (Provisional IRA South Armagh Brigade) היא שעמדה מאחר הטבח. את הסיבה לכך הוא תולה בתפיסתם של שניים מהרובים שהשתמשו בהם בטבח על ידי חיל השוטרים המלכותי של אלסטר שהוחזקו בידי גדוד ה-IRA בדרום ארמה. הרובים שנתפסו על ידי חיל השוטרים המלכו של אלסטר קושרו לשבעה עשר מקרי הרג באזור דרום ארמה בין השנים 1974–1990. חיל השוטרים המלכותי של אלסטר שמייקל מקוויט (Michael McKevitt) מנהיג קבוצת ה-Real IRA שהתפלגה מה-IRA היה בין ארבעה עשר הגברים שתכננו את הטבח ושייתכן ואף השתתף בו בעצמו. המקורות של הארנדן הצביעו על כך שמפקדי הגדוד ה-IRA בדרום ארמה הם שציוו על ביצוע טבח קינגסמיל. מקורותיו של הארנדן הוסיפו כי טבח קינגסמיל הוזמן על ידי ראש מטה ה-IRA שיימוס טומי, לפי הצעתו של בריאן קינן (Brian Keenan) שטען כי התגמול הדיספרופורציונלי נגד הפרוטסטנטים הוא הדרך היחידה לעצור קתולים מלהיהרג על ידי הלויאליסטים. עם זאת, יותר מעשרים קתולים נרצחו בצפון אירלנד על ידי לויאליסטים במהלך החודשיים שאחרי טבח קינגסמיל.

יתרה מכך, הטבח אף הגביר את מעגל האלימות, כפי שניתו להסיק מדברי בילי רייט. בילי רייט היה אחד ממנהיגי כוח המתנדבים הלויאליסטים (קבוצה שפרשה מכוח המתנדבים של אלסטר) ולימים אחד מאנשי כוח המתנדבים מאלסטר הסביר כי טבח קינגסמיל היה הסיבה שבעקבותיה הפך מעורב במאבק מזוין.

"הייתי בן 15 כאשר פועלים אלו נגררו אל מחוץ לאוטובוס ונורו למוות. הייתי פרוטסטנטי והבנתי שהם נהרגו רק מכיוון שהיו פרוטסטנטים. עזבתי את מאונטנוריס, חזרתי לפורטאדאון ומיידית הצטרפתי לאגף הנוער של כוח המתנדבים מאלסטר. הרגשתי שזו הייתה חובתי לעזור לעם שלי וזה מה שעשיתי מאז".^[1]

ב-7 בינואר 1976, הממשלה הבריטית הכריזה רשמית על העברת יחידת שירות אווירי מיוחדת (יחידת עילית של הכוחות המיוחדים, SAS) לתוך דרום ארמה.

ה-IRA לא נטל אחריות רשמית על הטבח, אך הצהיר ב-17 בינואר כי:

"הצבא האירי הרפובליקני מעולם לא יזם מעשי רצח בין-עדתיים (אבל) אם אלמנטים לויאליסטים אחראים ליותר מ-300 התנקשויות בין-עדתיות במהלך ארבע השנים החולפות יפסיקו הרג מסוג זה עכשיו, אז שאלת התגמול מכל מקור שהוא, לא תעלה".^[2]

אמצע שנות השבעים של המאה העשרים היו תקופה של אלימות ברוטלית בצפון אירלנד. בין 1974 ל-1976 כוח המתנדבים של אלסטר הרג 250 אזרחים קתולים וה-IRA הרג 91 פרוטסטנטים שאינם קשורים ללחימה. בסוף 1976 הנהגת ה-IRA נפגשה עם נציגים של קבוצות לויאליסטיות חמושות והושגה ביניהם הסכמה לעצור רציחות אקראיות ואת השימוש במכוניות נפץ שיועדו לשימוש בקרב מטרות אזרחיות. הלויאליסטים ביטלו את ההסכמה ב-1979, לאחר שה-IRA רצח את לורד מאונטבאטן אך ההסכם הצליח בכל זאת להחזיק מעמד עד לסוף שנות השמונים המאוחרות, כאשר קבוצות לויאליסטיות החלו לרצוח קתולים בקנה מידה נרחב. עם זאת, אותן רציחות אכזריות לא הגיעו לממדים אליהם נסקו באמצע שנות השבעים.

לאורך השנים הועלו האשמות שונות לגבי זהות מבצעי הטבח, אך לא נמצאו הוכחות מוצקות ואף אדם לא הואשם בביצוע הטבח או בסיוע לו על ידי השלטונות.

הערות שוליים

1. Toby Harnden, Bandit Country, the IRA and South Armagh, p. 40
2. Richard English, Armed Struggle, a History of the IRA, p. 173