חלאל (בערבית: حلال) הוא מונח בשריעה, דין דתם של המוסלמים, שמשמעותו "היתר". מונח זה מתייחס לכל הפעולות המוגדרות בין תחום הציווי ("פארד") לתחום האיסור ("חראם"). אולם בשימוש יומיומי הכוונה בדרך כלל לבשר מותר לאכילה על פי האסלאם.
בשר מחיות כמו גמלים, חסילונים או ארנבים מותר לפי האסלאם – אך מנגד, אסור לצרוך אלכוהול כמשקה שבוודאות משכר (איסור "ח'מר" - خمر) (אנ') ואף לא כמרכיב באוכל, וזאת על מנת שייחשב חלאל (אנ').
היתרים ואיסורים על בשר
באסלאם, השריעה מורה כי על המוסלמי לאכול רק בשר שנשחט בשם אללה (שנאמר עליו תסמיה) ועונה על דרישות שונות. בשר כזה קרוי "חלאל" (حَلال) או "חוקי". מנגד, החוק המוסלמי אוסר לאכול בשר חזיר, או בשר שנשחט שלא בשם אללה. החוק מגדיר גם "חראם", כלומר - סוגים אחרים של חיות האסורים למאכל, ביניהם בשר קוף, כלב, חתול וחיות טורפות אחרות. דיני המאכלים המותרים והאסורים מופיעים, בין היתר בסורת אל-מאאידה (سورة المائدة, הסורה ה-5), איאת 3 - 4.
המילה "חלאל" בערבית משמשת כסימון גרפי למאכלים ולשתייה למוסלמים
הצורה המסורתית לשחיטה היא על ידי חיתוך של כלי הדם בצוואר, הגורם מוות מאיבוד דם מהיר. זאת בשונה מהשחיטה היהודית, שבה אין חובה לחתוך את כלי הדם, אף על פי שפעולה זו מומלצת[1]. על פי הקוראן, אין חובה כי הבהמה תישחט על ידי מוסלמי, וגם אהל אל-כתאב (בהם יהודים ונוצרים) יכולים לשחוט אותה בהתאם לחוקי החלאל[2]. לפיכך, רוב המוסלמים מקבלים בשר הכשר ליהודים כ"חלאל"[3].
