PROFILBARU.COM

חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז–2007
פרטי החוק
תאריך חקיקה	17 ביולי 2007
תאריך חקיקה עברי	ב' באב תשס"ז
גוף מחוקק	הכנסת השבע עשרה
חוברת פרסום	ספר החוקים 2105, עמ' 398
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הביטחון
מספר תיקונים	1
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס״ז–2007 אושר בכנסת השבע עשרה ב-17 ביולי 2007. מטרת החוק מוצגת בסעיף הראשון שלו: "מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני, וזאת מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין־לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה."

בהתאם לחוק, עיסוק ביצוא ביטחוני מחייב רישיון, וקיימים שני רישיונות מרכזיים: רישיון שיווק ביטחוני ורישיון יצוא ביטחוני. במתן הרישיונות עוסק בעיקר האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, בשיתוף פעולה עם משרד החוץ, משרד הכלכלה, ובעלי תפקידים במערכת הביטחון.

היסטוריה חקיקתית

קודם לחקיקת חוק זה הוסדר הפיקוח על יצוא ביטחוני בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצוא ציוד ביטחוני וידע ביטחוני), התשנ"ב-1991, שהוצא מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, ובאכרזות אחדות מכוח צו זה:^[1]

אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד לחימה וידע ביטחוני), התשמ"ז-1986;
אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (ציוד טילים וטכנולוגיית טילים), התשס"ו-2006;
אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (חומרים וציוד דו–שימושיים מסוימים המועברים לשטחי האחריות

האזרחית הפלסטינית), התשס"ד-2004.

בנוסף, צווים שהוציא שר התעשייה המסחר והתעסוקה מכוח פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979, כללו הסדרים לעניין פיקוח על יצוא של ציוד, ידע ושירותים שנועדו מעיקרם לשימוש אזרחי אך מתאימים גם לשימוש ביטחוני (פריטים דו–שימושיים).^[1]

הצעת החוק מנתה שלוש סיבות להחלפת הסדרים אלה בחוק ייעודי:^[1]

ניתוק התלות בתוקפה של ההכרזה על מצב חירום: סעיף 2 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים קובע שחוק זה חל רק בתקופה שקיים במדינה מצב חירום, "ואולם ברור כי בשל החיוניות בפיקוח על יצוא ביטחוני מטעמי ביטחון לאומי, יחסי חוץ של המדינה, והתחייבויותיה הבין–לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים שלה, נדרשת חקיקה אשר תאפשר פיקוח כאמור בכל עת ובלא תלות בקיומה של הכרזה על מצב חירום."
התאמה לנורמות בין–לאומיות בתחום הפיקוח על היצוא הביטחוני: "מדינות רבות בעולם, ובראשן המדינות המובילות בתחום היצוא הביטחוני, לרבות ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, גיבשו במהלך שני העשורים האחרונים סדרה של משטרים בין–לאומיים בתחום הפיקוח על יצוא של אמצעי לחימה ופריטים דו–שימושיים. משטרים אלה קובעים סטנדרט בין–לאומי אחיד בנוגע לפריטים אשר לגביהם יש לקיים פיקוח. רשימות הפריטים שבפיקוח מתעדכנות מעת לעת על פי התפתחויות טכנולוגיות ואחרות. כמו כן, מתייחסים משטרים אלה לאמצעי הפיקוח על היצוא הביטחוני, כגון: באמצעות דרישה לקבל פרטים לגבי זהות הגורם האחרון המיועד להשתמש בפריט המיוצא ולגבי השימוש הסופי שייעשה בו. ... בהצעת חוק זו מוצע לעדכן את רשימות הציוד, הידע והשירותים הביטחוניים המפוקחים על פי ההסדר הקיים, ולהתאימן למשטר בין–לאומי המכונה הסדר ואסנאר שענינו פיקוח על יצוא של אמצעי לחימה קונבנציונליים וטובין וטכנולוגיות דו–שימושיים."
פיקוח על העיסוק ביצוא ביטחוני בחקיקה ראשית: "העברת הפיקוח על היצוא הביטחוני למעמד של הסדר ראשוני ראויה בהיבט החוקתי, לשם שמירה על חופש העיסוק. ראוי כי חקיקה המטילה חובת רישיון לפעילות עסקית מסוימת, תעוגן באופן ברור בהסדר ראשוני בחוק ראשי."

מניע נוסף לחקיקת החוק הוא משבר ביחסי ארצות הברית–ישראל, שנוצר בעקבות שתי עסקאות יצוא ביטחוני שחתמה ישראל עם סין לאספקת מטוסי ביון עם מערכת התרעה "פלקון"^[2] וחימוש משוטט מדגם "הארפי".^[3]

החוק אושר בכנסת ב-17 ביולי 2007,^[4] ונקבע בו שייכנס לתוקף ב-31 בדצמבר 2007, למעט סעיפים מסוימים שייכנסו לתוקף במועד מאוחר יותר.

מאז חקיקתו תוקן החוק פעם אחת בלבד, בשנת 2016. בתיקון זה הוגמשה קבלת הפטור מחובת הרישיון, באמצעות הסמכת שר הביטחון לקבוע בתקנות פעולות הפטורות מרישיון.^[5]

הוראות החוק

החוק עוסק בשלוש קטגוריות של יצוא ביטחוני:

יצוא של ציוד ביטחוני: העברה של ציוד ביטחוני (ציוד טילים, וכן ציוד לחימה וציוד דו־שימושי מפוקח כהגדרתם בהסדר ואסנאר) אל מחוץ לישראל, לרבות העברה לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, וכן העברה בישראל לנציגות דיפלומטית או קונסולרית של מדינת חוץ.
העברת ידע ביטחוני: ידע ביטחוני מוגדר בחוק:

(1) מידע, לרבות נתונים טכניים או סיוע טכני, הדרוש לפיתוח או לייצור של ציוד ביטחוני או לשימוש בו, ובכלל זה מידע המתייחס לתכנון, להרכבה, לבחינה, לשיפור, לשינוי, להדרכה, לאחזקה, להפעלה או לתיקון של ציוד ביטחוני או לטיפול בו בכל דרך אחרת וכן טכנולוגיה הכלולה בצווים רלוונטיים.

(2) ידע המתייחס לכוחות ביטחון, לרבות ידע הנוגע לארגונם, לבנייתם, להפעלתם, לתורת הלחימה או לשיטות הדרכה ואימון או שיטות פעולה שלהם, וכן ידע בנוגע למדיניות ביטחון, לוחמה בטרור ושיטות אבטחה.

מתן שירות ביטחוני: שירות בנוגע לציוד ביטחוני לרבות בנוגע לתכנונו, לפיתוחו, לייצורו, להרכבתו, לבחינתו, לשיפורו, לשינויו, לתיקונו, לאחזקתו, להפעלתו ולאריזתו, וכן הדרכה בנוגע לציוד כאמור וכן שירות בנוגע לידע ביטחוני, לרבות הדרכה, אימון או ייעוץ בנוגע אליו.

פעולות של שיווק ביטחוני ויצוא ביטחוני מצריכות קבלת רישיון מהאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון. בתקנות פורסמו פעולות מסוימות שאינן מצריכות רישיון.^[6] האגף מנהל את מרשם היצוא הביטחוני. רק מי שרשום במרשם זה רשאי לקבל רישיון שיווק ביטחוני או רישיון יצוא ביטחוני, ורק מי שרשום במרשם זה כמתווך בין גורמי חוץ רשאי לקבל רישיון תיווך בין גורמי חוץ (מדינת חוץ או אדם הנמצא במדינת חוץ). על סירוב לכלול במרשם אדם או תאגיד ניתן לערער בפני מנכ"ל משרד הביטחון, לפי תקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (השגה על החלטת הרשות המוסמכת), התשס״ח–2008.^[7]

לשם קבלת רישיון לפי חוק זה יש להגיש בקשה לאגף לפיקוח על היצוא הביטחוני, בהתאם לפירוט שבתקנות הפיקוח על יצוא ביטחוני (רישיונות), התשס״ח–2008.^[8] האגף רשאי לסרב לתת רישיון וכן לבטל או להתלות רישיון שניתן.

תושב ישראל, אזרח ישראלי או תאגיד ישראלי שקיבל רישיון לתיווך בין גורמי חוץ נדרש לציית להחלטות של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות האוסרות או מגבילות העברה של ציוד לחימה או ציוד טילים המתייחסות לאותם גורמים.

בעל רישיון נדרש למסור מדי שנה דיווח לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני, בנוגע לפעילות הטעונה רישיון שביצע. הדיווח יכלול, בין השאר, פירוט בנוגע לפעולות יצוא ביטחוני או שיווק ביטחוני, לרבות יעדי השיווק הביטחוני ופרטים בנוגע לזהות משתמשי ביניים והמשתמש הסופי ובנוגע לשימוש הסופי בציוד הביטחוני, בידע הביטחוני או בשירות הביטחוני, לפי העניין. על בעל רישיון יצוא ביטחוני לנהל רישום של מידע בכל הנוגע לעסקאות יצוא ביטחוני שביצע, בהתאם לפירוט שבתקנות.^[9]

הפרת הוראות חוק זה עלולה להוביל לעונש מאסר או לקנס גבוה.

הוראות חוק זה אינן חלות על המדינה, אולם לאחר גיבוש הסכם יצוא בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת, הן חלות על מי שבפועל יבצע יצוא ביטחוני לפי הסכם זה. יצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת, בהיקף של למעלה מ-200 מיליון ש"ח^[10] מצריך אישור של אישור ועדת משנה של ועדת השרים לביטחון לאומי.

בפסיקה

פעמים אחדות ניתנו פסקי דין שעניינם עבירות של יצוא ביטחוני שלא בהתאם להוראות חוק זה. דוגמאות:

הרשעה בביצוע עבירות של העברת חומר דו-שימושי ללא רישיון, עקב קשירת קשר עם סוחרים עזתיים להעביר משטחי ישראל לשטח רצועת עזה רכבי 4X4 ללא היתר.^[11]
ב-2 במרץ 2015 הגיעה למעבר כרם שלום משאית ובה סחורה השייכת לשתי חברות. בבדיקת המשאית נמצאו בה, בין השאר, שבעה תופים של סיבים אופטיים – ציוד תקשורת דו-שימושי מפוקח, המחויב ברישיון, מבלי שניתן רישיון לכך. כתוצאה מכך הוחרמה כל הסחורה שבמשאית.^[12]
עתירה לבג"ץ, בדרישה לאסור על חסרת סלברייט לייצא מערכות לוחמת סייבר מתוצרתה לוועדת החקירות של הפדרציה הרוסית, נדחתה בנימוק שבמסגרת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה-1974, "החלטות הגורמים המפקחים על ייצוא כאמור מתקבלות במסגרתם של דברי חקיקה אלה על בסיס שיקולים של ביטחון לאומי והתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, כאמור בסעיף 1 לחוק. בכגון דא, כבשאר העניינים של יחסי חוץ וביטחון, שיקול הדעת המצוי בידי רשויות המדינה הינו רחב במיוחד" ואינו מצדיק התערבות של בית המשפט.^[13]