אין חוקים נגד עישון (או חסרים נתונים) הגנה חלקית או לא שלמה, אכיפה אפסית אין איסורי עישון, באזורים מסוימים יש הגבלות נרחבות איסור עישון בשטחים ציבוריים למעט מקומות בילוי ומסעדות, או אכיפה אפסית באזורי בילוי איסור עישון בשטחים ציבוריים למעט מקומות בילוי ומסעדות, בחלק מהאזורים יש הגבלות נרחבות איסור עישון מקיף המכסה את כל השטחים הפנימיים (לפעמים עם חריגים מוגדרים)
החל מ-1 ביולי 2008 חל איסור עישון בכל מקומות העבודה הציבוריים והפרטיים באיי פארו. האיסור כולל גם שטחים ציבוריים ותחבורה ציבורית.[1]
איי פוקלנד
ב-1 בפברואר 2011 נחקק באיי פוקלנד חוק האוסר עישון בכל המקומות הציבוריים הסגורים (כולל פאבים, מסעדות, מועדונים חברתיים, בתי מלון וחנויות), מקומות עבודה סגורים ורכבים ציבוריים (מוניות ואוטובוסים).[2]
אל סלוודור
ב-19 באוקטובר 2014 נחקק באל סלוודור חוק נגד עישון. החוק אוסר עישון במקומות עבודה פנימיים ובמקומות ציבוריים סגורים. החוק אוסר לעשן בכל האוטובוסים, במסופים אוויריים, יבשתיים וימיים. החוק אף אוסר את רוב צורות הפרסום והקידום של טבק, למעט פרסום בנקודות מכירה, הצגת מוצרים ומבצעים ואירועים למבוגרים בלבד. אזהרת בריאות המשולבת מטקסט ותמונה חייבת לכסות לפחות 50 אחוזים מכל שטח תצוגה ראשי של חבילת סיגריות או פרסומת.[3]
אלבניה
ב-30 במאי 2007 חוקק באלבניה חוק האוסר עישון בשטחים ציבוריים סגורים ואוסר על פרסום מוצרי טבק. עם זאת, החוק החל להיאכף רק בשנת 2013, אז החלו להקנס גם ברים, פאבים ומסעדות המתירים לעשן בשטחם. הקנס למעשן עשוי להגיע ל-350 אירו, והקנס לבעלי המקום מגיע ל-2,200 יורו.[4]
אנדורה
מאז 2004, העישון באנדורה אסור בבנייני ממשלה, מתקני חינוך, בתי חולים, מתקני ספורט סגורים ואוטובוסים. בשנת 2010 חוקקה הגבלה נוספת, על עישון במסעדות, ברים ומקומות עבודה.[5] ב-13 בדצמבר 2012 הוחמר האיסור וחל על כל המקומות הציבוריים, אך הוחרגו ברים ומסעדות בעלי חדרי עישון מיוחדים, כל עוד הם עומדים בתנאים מחמירים כגון אי הגשת מזון ומשקאות.[6]
אסטוניה
ב-4 ביוני 2005 נאסר העישון באסטוניה בשטחים ציבוריים ובמקומות עבודה. ב-5 ביוני 2007 הורחב האיסור וכלל גם ברים, מסעדות, בתי קפה ומועדוני לילה (מלבד חדרי עישון מבודדים המיועדים לכך). ב-1 באוקטובר 2017 נאסר העישון בכל בתי הכלא במדינה.[7]
ארגנטינה
מאז 1 ביוני 2011 חל בארגנטינה חוק האוסר על עישון במקומות עבודה, בכל המרחבים הציבוריים הסגורים, בתי ספר, בתי חולים, מוזיאונים וספריות, תיאטראות ותחבורה ציבורית. החוק כולל גם פרסום ונתינת חסות למוצרי טבק, איסור על מכירת סיגריות לנערים בני פחות מ-18 וחיוב על יצרני הסיגריות להוסיף על האריזה אזהרת בריאות.[8]
העונש לעוברים על החוק ינוע על סכום השווה ערך לבין 250 עד מיליון חבילות מהסיגריות היקרות ביותר בשוק, כשהעונש משתנה לפי חומרת העבירה.[9]
אריתריאה
החוק באריתריאה אוסר עישון למעט באזורים המיועדים לכך ברוב המקומות הציבוריים הסגורים, מקומות העבודה הסגורים והתחבורה הציבורית. החוק מתיר עישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה אשר עוסקים במכירת משקאות אלכוהוליים לציבור הרחב.[10]
ארמניה
בשנת 2004 הצטרפה ארמניה לאמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי לבקרת טבק (FCTC) ותוכנית הטבק הלאומית אושרה על ידי הפרלמנט הארמני. במאי 2020 נכנס לתוקפו האיסור לעשן בבתי מלון.[11]
בחריין
מאז 27 בפברואר 2008, העישון נאסר בבחריין בכל המקומות הציבוריים.
בהוטן
ב-17 בדצמבר 2010 הפכה בהוטן למדינה הראשונה בה חל איסור על מכירת טבק.[12] העישון נאסר בכל המקומות והמרחבים הציבוריים מאז 22 בפברואר 2005.[דרושה הבהרה]
בית הנבחרים הבריטי הצביע בשנת 2006 בעד חוק האוסר על צריכת טבק בפאבים, מועדונים ומקומות עבודה. עם זאת, עדיין מתאפשר לעשן בחללים פרטיים, בתי סוהר ובתי מלון. הקנסות הם בין 50 ל-1,000 ליש"ט. הגיל המינימלי לקניית טבק הועלה גם הוא ל-18.[13]
גאורגיה
ב-1 במאי 2018 נחקקה בגאורגיה חקיקה האוסרת עישון במקומות ציבוריים, כגון תחנות רכבת ואוטובוס, בתי מלון, מסעדות, בתי קפה וכדומה.[14]
גבון
בגבון נחקק חוק נגד העישון ב-21 במאי 2009. החוק אוסר עישון במקומות ציבוריים רבים, במקומות עבודה ובאמצעי תחבורה ציבורית, אך עם זאת - החוק מחייב ליצור אזורי עישון ייעודיים במקומות מסוימים, לרבות תחבורה ימית ורכבת, שדות תעופה, מסופי אוטובוסים, מסופי נהרות, מסופי ים ורכבת, בתי מלון, חנויות משקאות, דיסקוטקים, מועדוני לילה, בתי קזינו, מסעדות וסופרמרקטים.[15]
גיאנה
בגיאנה ישנו איסור עישון במקומות ציבוריים, חללי עבודה פנימיים ותחבורה ציבורית.[16]
גיברלטר
ב-1 באוקטובר 2012 נחקק בגיברלטר חוק האוסר לעשן בכל השטחים הציבוריים הסגורים.[17]
גמביה
ב-17 בדצמבר 2007 חתמה גמביה על אמנת הטבק של ארגון הבריאות העולמי. במסגרת זו, העישון נאסר בכל מקומות העבודה הסגורים, במקומות ציבוריים ובכל אמצעי התחבורה הציבורית. חל איסור כולל על פרסום וקידום מכירות מוצרי טבק. החוק אוסר גם על מכירת מוצרי טבק באמצעות מכונות אוטומטיות, איסור מכירה בבתי ספר, אצטדיונים, מתקני בריאות, מתקני תרבות ומקומות תפילה ציבוריים.[18]
גרינלנד
מאז 2010 חל בגרינלנד איסור עישון במתקני אירוח, מסעדות, ברים, מועדונים, תחבורה ציבורית ובכל מקומות העבודה הפרטיים והציבוריים.[19]
האי מאן
ב-30 במרץ 2008 נכנס לתוקפו חוק האוסר עישון באי מאן, הזהה בסעיפיו לחוק האוסר עישון באנגליה.[20] באי קיים גם בית-הכלא הראשון באירופה האוסר עישון בכל שטחו.
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו העישון אסור במקומות סגורים בהם ניתנים שירותים לציבור. החוק אוסר גם עישון במקומות בהם מטופלים ילדים וקשישים, מוסדות בריאות, מתקני חינוך ומתקני תרבות וספורט. עם זאת, העישון מותר באזורים ייעודיים בברים ובמסעדות. כל אריזות הסיגריות והסיגרים חייבות להציג שתי אזהרות בריאות, אך מוצרי טבק ללא עישון פטורים מסעיף זה.[21]
חוף השנהב חוקקה איסור נגד עישון ב-11 בנובמבר 2010. החוק אוסר עישון בכל המקומות הציבוריים הפנימיים, בכל מקומות העבודה הפנימיים ובתחבורה הציבורית. החוק אוסר גם מכירת מוצרי טבק באמצעות מכונות אוטומטיות ובאינטרנט, וגם אוסר מכירה בתוך 200 מטרים ממתקני חינוך, אצטדיונים, מתקני בריאות ומתקני תרבות. בנוסף, החוק אוסר על מכירת סיגריות בודדות ומכירת מוצרי טבק לאנשים מתחת לגיל 18.[24]
טוגו
החוק הנוגע לייצור, מכירה וצריכה של טבק ומוצריו הנגזרים נכנס לתוקפו בטוגו ב-14 בינואר 2010. העישון אסור בכל המקומות הציבוריים הסגורים, מקומות העבודה הסגורים ואמצעי התחבורה הציבורית למעט בבתי מלון, מסעדות, ברים, תחנות אוטובוס ציבוריות, מסופי מעבורות, מסופי ספינות, תחנות רכבת וטרמינלים אוויריים שבהם קיימים אזורי עישון.
אריזות מוצרי טבק חייבות להציג אזהרות בריאות, כשהטקסט צריך לכסות 65 אחוזים מכל שטח תצוגה עיקרי.[25]
ירדן
בירדן העישון אסור בבתי חולים, מרכזי בריאות, בתי ספר, בתי קולנוע, תיאטראות, ספריות ציבוריות, מוזיאונים, מתחמים ציבוריים ממשלתיים ולא ממשלתיים, אמצעי תחבורה, אולמות לטיסות נכנסות ויוצאות בשדות תעופה, אצטדיונים סגורים ואולמות הרצאות.[26] ב-14 באפריל 2015 נסגרו שלושה בתי קפה בשל הפרת חוקי איסור עישון ובעליהם פנו לבית המשפט.[27]
בישראל בשנת 1983, והוא אוסר עישון במקומות ציבוריים כמסעדות, בתי קפה, פאבים, קניונים, בתי חולים, מרפאות, מקומות עבודה בהם קיימים יחסי עובד-מעביד, בתי ספר, תחבורה ציבורית, תחנות אוטובוס מקורות, מוסדות חינוך ועוד. בחלק ממקומות אלו ניתן לעשן רק בחדר נפרד לחלוטין, בתנאי שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום.
בשנת 2008 הוצע חוק לאיסור עישון ב"מקום עבודה או שירות", גם כאשר אין בהם מקום יחסי עובד-מעביד, כולל צבא, משטרה, שירות בתי הסוהר וכן יחידות ביטחוניות ומפעלים ביטחוניים אחרים. בדיון שנערך בכנסת התנגד השר לנושאים אסטרטגייםאביגדור ליברמן וטען כי החוק "גובל בטירוף" וכי המעשנים "הפכו למיעוט נרדף". יצחק גלנטי משך את הצעת החוק לאחר שהסתמן כי לא יהיה לה רוב בכנסת.[28]
לבנון
מ-3 בספטמבר 2012, העישון בלבנון אסור במקומות ציבוריים סגורים כגון מסעדות, בתי קפה ובתי מלון. כל מי שיפר איסור זה יחויב בקנס של כ-100$, והמסעדה, בית הקפה או המלון יחויבו בקנס של בין 1300$ ל-4000$.[29]
מאוריציוס
ב-1 במרץ 2009 נכנס לתוקפו במאוריציוס חוק הקבוע כי העישון אסור לחלוטין בכל המקומות הציבוריים, מקומות העבודה ובתוך כלי הרכב אם הם נושאים אנשים שאינם הנהג.
מלטה
באפריל 2004 העישון הוגבל בכל השטחים הציבוריים הסגורים במלטה, כולל תחבורה ציבורית, מועדונים ומסעדות, אם כי אזורי עישון ייעודיים מותרים.
ניו זילנד
המדינה נחשבת כחלוצה בכל הקשור להגבלת המכירה של טבק: כבר ב-1990 אסרה ניו זילנד על חברות סיגריה לתת חסות לספורטאים, וב-2004 אסרה את העישון בברים.[30]
בשנת 2021 נקבע חוק שהחל משנת 2027 הגיל המותר לשימוש בסיגריות יעלה בכל שנה בשנה אחת, כאשר הכוונה היא שילידי שנת 2009 ואילך לעולם לא יגיעו לגיל בו יוכלו לרכוש סיגריות באופן חוקי,[31][32] אולם בשנת 2023 החוק בוטל בעקבות חילופי ממשלות.[33]
פיג'י
בפיג'י חל איסור עישון במקומות ציבוריים, מרחבי עבודה פנימיים ותחבורה ציבורית. חדרי עישון ייעודיים מותרים בברים, פאבים ומועדוני לילה, מסופי שדות תעופה ומשרדים פרטיים.[34]
פרגוואי
מאפריל 2010 קיימת בפרגוואי הגבלה על עישון בכל האזורים הסגורים, כולל ברים ומסעדות.[35]
פרו
החוק נגד העישון בפרו נחקק בדצמבר 1993, והוא אוסר על עישון בכל מרחב ציבורי סגור, כולל תחבורה ציבורית.
קומורו
חוק נגד עישון בקומורו נחקק ב-24 באפריל 2006. החוק אוסר לעשן במקומות ציבוריים רבים ובמקומות עבודה, אך מתיר אזורי עישון ייעודיים במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה מסוימים, לרבות משרדים, ברים, מסעדות, בתי מלון ובתי קולנוע. העישון אסור בכל סוגי התחבורה הציבורית.[36]
בנובמבר 2017 אסר האפיפיור פרנציסקוס על מכירת סיגריות בכל רחבי קריית הוותיקן, אך מכירת סיגרים עדיין מותרת.[38]
רואנדה
החוק המרכזי נגד עישון ברואנדה נחקק ב-1 במרץ 2013. החוק אוסר לעשן בכל המקומות הציבוריים הסגורים, במקומות העבודה הסגורים ובתחבורה הציבורית, אך מאפשר לבעלים או למנהל המקום ליצור אזור עישון ייעודי בתוך המקום. אזורי העישון המיועדים חייבים לעמוד בדרישות טכניות מסוימות, כולל מערכת אוורור נפרדת.[39]
הגבלות ספציפיות
במדינת קווינסלנד האוסטרלית העישון אסור בטווח של ארבעה מטרים מכניסות למבני ציבור, בטווח של 10 מטרים מגני משחקים לילדים, באזורי אוכל או שתייה מסחריים בחוץ, בחופים מסודרים ובכל אצטדיוני הספורט הגדולים.[40]
