חומר ניגוד רדיולוגי הוא חומר ניגוד המשמש להעצמת הנראות של מבנים פנימיים בטכניקות הדמיה מבוססי רנטגן כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT), צילומי רנטגן ושיקוף (פלואורוסקופיה). חומרי ניגוד רדיולוגיים הם בדרך כלל מבוססי יוד, או לעיתים רחוקות יותר בריום-סולפט[1]. הם סופגים קרני רנטגן חיצוניות, וכתוצאה מכך ישנה חשיפה מופחתת בגלאי הרנטגן. בשונה מתרופות רדיואפטיות הפולטות קרינה אשר משמשות ברפואה גרעינית.
דימות תהודה מגנטית (MRI) מתבססת על עקרונות שונים ולכן נעשה שימוש בחומרי ניגוד שונים המשנים את התכונות המגנטיות של גרעיני מימן סמוכים.
סוגים ושימושים
חומרי ניגוד רדיולוגיים בבדיקות רנטגן מחולקים לקבוצות על פי השימוש שלהם.
יוד (תוך-וסקולרי)
ליוד יש יתרון כחומר ניגוד מכיוון שאנרגיית האלקטרונים הפנימית ביותר ("k-shell") שלו דומה לאנרגיה הממוצעת של קרני רנטגן המשמשות באבחנה רדיוגרפית. כאשר אנרגיית הרנטגן האקראית קרובה יותר לקצה ה- K של האטום שבו הוא נתקל, סביר להניח כי תתרחש קליטה פוטואלקטרית[2].
חומרי ניגוד מבוססי יוד קיימים בפורמולות יוניות ולא-יוניות, המסיסות במים. חומרי הניגוד היוניים פחות יקרים אך קשורים לשכיחות גבוהה יותר של תגובות לוואי לעומת חומרי ניגודיות לא-יוניים. כ-4-12% מהמטופלים המקבלים פורמולה יונית חווים תגובת רגישות תוך דקות או לאחר מספר שעות לעומת 1-3% אחוז מהמטופלים שקיבלו פורמולה לא יונית[3]. תגובות הנובעות מרגישות יתר מתרחשות היום בתדירות נמוכה יותר מאשר לפני שנת 1990, כאשר בעבר היה שימוש נרחב בעיקר בחומרי ניגוד יוניים[4].
יוד הוא הסוג העיקרי מבין חומרי הניגוד המשמש למתן תוך-ורידי. השימושים שלו כוללים[5]
טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
אנגיוגרפיה (חקר עורקים)
ונוגרפיה (חקר ורידים)
VCUG (טכניקה להדמיית השופכה ושלפוחית השתן)
HSG (צילום רחם)
IVU (אורוגרפיה תוך ורידית)
מולקולות יוד אורגניות המשמשות לניגודיות כוללות יוהקסול, יודיקסנול ויוברול[6].
בריום
בריום גופרתי משמש בעיקר בהדמיה ושיפור הניגודיות של מערכת העיכול[7]. החומר קיים כאבקה לבנה בלתי מסיסה, אשר מעורבב עם מים ליצירת תערובת דלילה המועברת ישירות לדרכי העיכול.
כדי ליצור את חומר הניגוד, משתמשים בבריום הגופרתי כבסיס לתרכובת המכילה: מים, חומרי עיבוי, חומרי פירוק וחומרי טעם וריח. מכיוון שהבריום הגופרתי אינו מסיס, התערובת המתקבלת מסוג זה של חומר ניגוד היא לבנה ועכורה. הוא משמש רק בדרכי העיכול – לרוב נכנס לגוף בבליעה או באמצעות חוקן ולאחר הבדיקה הוא עוזב את הגוף דרך הצואה.