ח'רקובצ'נקה (ברוסית: Харьковчанка, "אשת חרקוב", יוצר בשם הקוד: ייצור 404S), הוא רכב שטח, שיועד לאנטארקטיקה. יוצר בין השנים 1957–1958 בברית המועצות. תוכנן ונבנה במפעל הנדסת התחבורה בחרקוב,[1] ומאוחר יותר יוצר על ידי מפעל מאלישב.[2] מבוסס על פלטפורמת הטרקטור AT-T (שתבססה על טנק T-54). בדצמבר 1959 שניים מהם ("21" ו-"23") הגיעו לאנטארקטיקה ולקוטב הדרומי הגאוגרפי.[3] ברכב השלג המאסיבי היה מטבח קטן, שירותים, תנור ושמונה מיטות.
במשלחת הרוסית ה-39 לאנטארקטיקה ה-Vityaz DT-30Ps החליפו את החרקובצ'נקות.[1] והם הוחלפו מאוחר יותר על ידי 300 כלי שלג מסוג PistenBully.
היסטוריה
הדור השני של חרקובצ'נקה.
בשנת 1958 נבנו שלוש חרקובצ'נקות ונשלחו לאנטארקטיקה. הם עברו מחוף האוקיינוס לתחנת ווסטוק הסובייטית בפברואר 1959. שניים מהם, ו-AT-T שלישי, יצאו מתחנת ווסטוק לקוטב הדרומי בתחילת דצמבר 1959, והגיעו לנקודה ב-26 בדצמבר 1959. הרוסים הפתיעו את הצוות האמריקני שהוטסו לתחנת אמונדסן – סקוט בקיץ הקודם.[1]
בעשרות השנים שלאחר מכן נערכו בעזרת החרקובצ'נקה משלחות מחקר לתוך אנטארקטיקה.
בשנים 1974–1975 תוכנן ונבנה הדור השני של החרקובצ'נקה. השוני המרכזי היה החזרת המנוע לקדמת הרכב והגישה אליו הייתה מבחוץ, נוסף גנרטור חדש לחשמל וחימום בשעה שהמנוע הראשי לא עבד. שלוש חרקובצ'נקות מדור שני ירדו מפס הייצור בסתיו 1975.[1]
דור שלישי פוטנציאלי שהתבסס על ה-MT-T תוכנן בשנות ה-80, אך נעצר מספר פעמים מסיבות תקציביות. פירוק ברית המועצות, הותיר את החרקובצ'אנקה ככלי התחבורה העיקרי באנטארקטיקה עד שנת 2010.[1]
דור ראשון
בדומה לקרוזר השלג האנטארטי, המנוע היה חלק ממרחב המחיה ואפשר טיפול מבלי להיחשף לקור החיצוני.[4] כתוצאה מכך, רעש המנוע מנע שינה מהצוות ומרחב המחיה כוסה בפיח ריחות מאדי הפליטה.
