זמליה אי ווליה
Земля и Воля![]() |
|
מדינה |
האימפריה הרוסית  |
|---|
|
מייסדים |
Aleksandr Aleksandrovič Serno-Solov'evič |
|---|
|
יושב ראש |
גאורגי פלחנוב, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
|---|
|
תקופת הפעילות |
1861–1864 (כ־3 שנים) |
|---|
  |
זֶמְלְיָה אִי ווֹלְיָה (ברוסית: Земля и воля, "אדמה וחופש") היה ארגון של נרודניקים שהתקיים באימפריה הרוסית בשנים 1876–1879.
היסטוריה
הארגון הוקם בשנת 1876 תוך איחוד מספר חוגים של נרודניקים. בארגון היו כ-200 חברים וכן מספר רב של תומכים שהיו מזוהים עם רעיונות הארגון אך לא היו חברים בו. הארגון קיבל את שמו, שהציע אלכסנדר הֶרצן, מהביטאון שהוא התחיל להוציא לאור בשנת 1878. לפני כן היה שם הארגון "הקבוצה הצפונית של נרדודניקים-רבולוציונרים" (Северная революционно-народническая группа) או "ארגון הנרודניקים" (Общество народников).
בין מייסדי הארגון היו מארק נתנסון ואשתו, אנדריי מיכאילוב, גאורגי פלכנוב ונוספים. מאוחר יותר הצטרפו לארגון סופיה פרובסקאיה ואנדריי ז'ליאבוב. החוג שבראשו עמדה ורה פיגנר שיתף פעולה עם הארגון. כמו כן הארגון היה בקשר עם מהפכנים בקייב, אודסה וחרקוב.
הארגון הוקם על בסיס הפקת לקחים מה"הליכה לעם" של הנרודניקים בשנים 1873–1875. כתוצאה מכך, בבסיס תעמולת הארגון לא עמדו עוד עקרונות סוציאליסטיים שלא היו מובנים לאיכרים. הארגון הציג במרכז התעמולה שלו דרישת חלוקת האדמה וחופש לפשוטי העם. להלן הסעיפים העיקריים:
- חלוקת אדמה לחקלאים.
- מתן זכויות שלטון מקומי לקומונה הכפרית.
- מתן חופש דת.
- מתן זכות הגדרה עצמית לכל העמים.
חברי הארגון האמינו באפשרות של התפתחות החברה הרוסית ללא שלב הקפיטליזם, כאשר הבסיס לכך צריך להיות הקומונה הכפרית הרוסית.
הכלי להשגת מטרות הארגון היה תעמולה בין האיכרים וקבוצות אוכלוסייה נוספות. במקרים קיצוניים התיר הארגון התנקשות בפקידי הממשל וסוכני כוחות הביטחון. חברי הארגון ראו חשיבות בארגון ותמיכה בהפגנות ושביתות של הפועלים והאיכרים. עקרונות הארגון היו משמעת עצמית, בקרת החברים על הנעשה בו, שליטה של המרכז, וקונספירציה.
הארגון חולק ל-7 קבוצות עבודה, ובמספר ערי שדה היו סניפים מקומיים. אחד מחברי הארגון היה סוכן חשאי במחלקה השלישית. כמו כן, במספר גוברניות הוקמו התנחלויות כבסיס לתעמולה קבועה. ואולם ניסיון זה לא צלח, ועל כן עבר הארגון בהדרגה לדרך הטרור.
חברי הארגון תמכו בשביתות שנערכו בסנקט פטרבורג. ב-6 בדצמבר 1876, בכיכר מול קתדרלת קאזאן, אורגנה הפגנה ראשונה ברוסיה. בהפגנה זו הופיע ונאם גאורגי פלכנוב, והתנוסס דגל הארגון (הדגל האדום).
בשנת 1878 התנקש הארגון בחייו של ראש המחלקה השלישית ניקולאי מזנצב. הארגון לא ראה בטרור אמצעי להשגת מטרותיו, אלא רק אמצעי להגנה עצמית ונקמה.
ביוני 1879 התאספו חלק מחברי הארגון בליפצק. האספה הייתה על רקע אי-הסכמות באשר לדרכי הפעולה של הארגון. באספה זו השתתפו בין היתר אנדריי מיכאילוב ואנדריי ז'ליאבוב. משתתפי האספה החליטו שיש להכניס שינויים לתוכנית הפעולה של הארגון ולהרחיב באופן משמעותי את פעולות הטרור. הם בחרו את הוועד הפועל, ובהנחה שוועידת הארגון תקבל את דעתם, הוחלט שוועד פועל זה יהיה אחראי לארגון פעולות טרור.
בסוף יוני 1879 התכנסה וועידת הארגון בוורונז'. בוועידה השתתפו 20 חברים. תומכי הטרור היו קבוצה מאורגנת היטב, לאחר האספה המוקדמת בליפצק. תומכי גאורגי פלכנוב חשבו שיש להמשיך בפעילות בתחום התעמולה אך לא התנגדו באופן עקרוני לטרור. על רקע זה, פלכנוב, שהיה מתנגד עקרוני לטרור, עזב את הוועידה. הוועידה קיבלה החלטות על בסיס פשרות.
למרות הפשרות שהתקבלו בוועידה, עוד באותה שנה התפלג הארגון. תומכי הטרור הקימו את "נרודניה ווליה", ותומכי פלכנוב הקימו את ארגון "החלוקה-מחדש השחורה" (Чёрный передел).
קישורים חיצוניים
