זכויות האדם בצפון קפריסין מוגנות על ידי חוקת צפון קפריסין. עם זאת, במהלך השנים דווחו מקרים שבהם נפגעו זכויות האדם של מיעוטים, חופש התנועה, חופש דת, הזכות לחינוך וזכויות נוספות. כמו כן דווחו מקרים של אפליה ועינויים. מקרים אלו הוזכרו בדו"חות של מחלקת המדינה של ארצות הברית ושל משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם.
עקב פלישת טורקיה לקפריסין בשנת 1974 נפגעו זכות הקניין וזכויות נוספות של עקורי הסכסוך הקפריסאי.
מדד הדמוקרטיה
דו"ח חירות בעולם מגדיר את צפון קפריסין "חופשית" הן בזכויות פוליטיות והן בחירויות אזרחיות.
ארגון זכויות האדם בצפון קפריסין ("Turkish Cypriot Human Rights Foundation") דיווח כי נאסר על תושבי המיעוטים היוונים והמרונים להשתתף בבחירות. עם זאת, נמסר שהבחירות בצפון קפריסין בשנים 2009 ו-2010 היו חופשיות והוגנות, וכי הרשויות לא הגבילו את מפלגות האופוזיציה.
עינויים
ארגון זכויות האדם בצפון קפריסין דיווח בינואר 2009 כי לעיתים קרובות עצורים על ידי המשטרה עוברים חקירות בעינויים. נושא זה מוזכר גם בדו"חות מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנים 2020 ו-2021.[1]
חופש דת
חוקת צפון קפריסין מגנה על חופש הדת, וקובעת שצפון קפריסין היא מדינה חילונית. במספר דו"חות משנת 2002 ואילך נמסר כי חופש הדת בצפון קפריסין מוגן בחוק ומכובד על ידי הממשלה.
אירוע חריג קרה בחג המולד בשנת 2010, כאשר כוחות ביטחון טורקיים הורו לעצור טקס דתי שהתקיים בכנסייה קטנה בקרפאז. תקרית זו ספגה גינויים נרחבים מחברי הפרלמנט האירופי.[2]
חופש הביטוי והעיתונות
בדו"חות של מחלקת המדינה של ארצות הברית ושל מדד חופש העיתונות העולמי נקבע כי חופש הביטוי וחופש העיתונות מכובדים בדרך כלל בצפון קפריסין, וכי יוצאים לאור עיתוני אופוזיציה המבקרים לעיתים קרובות את מדיניות הממשלה. לא קיימות מגבלות באינטרנט, ויש במדינה תקשורת עצמאית פעילה ובה מגוון רחב של דעות.
עם זאת, במהלך השנים דווח על התנכלויות לעיתונאים ומספר מקרי רצח. ביולי 1996 נרצח ביריות העיתונאי קוטלו אדאלי (אנ'), שנהג לבקר את מדיניות הממשלה. הדעה הרווחת היא שהרצח בוצע על ידי ארגון הזאבים האפורים או ארגון פרו-טורקי דומה. שני עיתונאים שנהגו לבקר את הממשל המקומי בעיר קירניה נפצעו באפריל 2011 בפיצוץ מכונית תופת.
הזכות לחינוך
עד תחילת שנות האלפיים לא היו מוסדות חינוך מתאימים למיעוט היווני בצפון קפריסין. בשנים 2004 עד 2008 נפתחו מוסדות חינוך מתאימים עבור הקהילה בקרפאז. באותה עת נמסר על מספר עימותים בין תושבי המחוז.
בדו"ח מחלקת המדינה של ארצות הברית משנת 2010 נמסר כי "לא נרשמו מקרים של אפליה רשמית או חברתית על בסיס גישה לחינוך".
זכויות להט"ב
רוב החוקים נגד הומוסקסואליות בצפון קפריסין בוטלו בשנת 1993 עקב תביעה של בית הדין האירופי לזכויות אדם. נותרו בתוקפם מספר חוקים נגד הומוסקסואליות מתקופת קפריסין הבריטית, והם בוטלו על ידי הפרלמנט בינואר 2014.
זכויות מיעוטים
בשנת 2008 נפתח בקירניה בית כנסת עבור הקהילה היהודית הקטנה בצפון קפריסין, הכוללת בעיקר תיירים ואנשי עסקים. לא דווח על מקרי אנטישמיות.
זכויות נשים
ארגון זכויות האדם בצפון קפריסין דיווח כי אף על פי שלא קיימת אפליה בחוק, החברה בצפון קפריסין פטריארכלית מאד, ותנאי החיים של נשים נפגעות לאחר הנישואים, בפרט חופש התנועה ופגיעה כלכלית.
תופעות של אונס ואלימות במשפחה נפוצות בצפון קפריסין. המקרים מטופלים על ידי הרשויות, אבל לא קיימים במדינה ארגוני תמיכה בקורבנות.
הזנות נפוצה בצפון קפריסין. המדינה נחשבת לאחד הנתיבים העיקריים של סחר בנשים מאוקראינה, מולדובה ורוסיה.
סוגיות הנוגעות לסכסוך הקפריסאי
זכות הקניין
לפני הפלישה הטורקית לקפריסין, יוונים ובריטים רבים רכשו קרקע או נכסי נדל"ן בצפון קפריסין. לאחר הקמת צפון קפריסין הם נותרו ללא אפשרות להתגורר בבתים שרכשו.
ועדת המקרקעין הממשלתית הציעה פיצוי כספי, אך לא אפשרה לבעלי הבתים לשוב לנכסיהם או לאדמותיהם.
במהלך השנים התקיימו הפגנות רבות של יוונים שגורשו מצפון קפריסין התובעים לקבל בחזרה את רכושם או לשוב לבתיהם. ממשלת רפובליקת קפריסין (היוונית) קראה פעמים רבות לאפשר את מימוש זכות הקניין של היוונים שגורשו מצפון קפריסין, ותבעה לאפשר ל-200,000 קפריסאים יוונים עקורים לחזור לרכושם.[3]
עימותים עם פליטים יוונים
במהלך השנים התרחשו עימותים רבים בין תושבי צפון קפריסין הטורקים לבין פליטים יוונים שנותרו במדינה. במהלך עימותים אלימים קרו מספר מקרי מוות של פליטים יוונים, שנורו על ידי אנשי הזאבים האפורים או ארגונים פרו-טורקיים דומים.
הערות שוליים
