זירקון הוא מינרלנזוסיליקטי (סיליקטים במבנה בצורת איים), שנוסחתו ZrSiO4, וצבעו משתנה משקוף לצהוב-זהוב, אדום, חום או ירוק בדרך כלל זירקון שקוף מהווה תחליף ליהלומים. מקור שמו של המינרל מפרסית (זארגוּן زرگون) ופירושו "זהוב". היסוד הפניום נמצא לעיתים קרובות בזירקון בריכוז של 1%-4%. לגבישי זירקון צורת גביש קובייתי פשוט ודרגת קשיות 7.5 בסולם מוס. לעיתים מצויים גבישי זירקון כהים שהם פלואורסצנטיים ורדיואקטיביים בשל נוכחותם של יסודות קורט.
זירקון הוא מינרל יוצא דופן. הוא נפוץ מאוד בקרום כדור הארץ ונמצא בסלעי יסוד, בסלעים מותמרים ובסלעי משקע. גבישי זירקון גדולים נדירים מאוד. הגודל הממוצע של גבישי זירקון בסלעי גרניט הוא 100–300 מיקרומטר, אך הם יכולים לגדול לגודל של כמה סנטימטרים, במיוחד בפגמטיט (סלע יסוד, בעיקר גרניט, שהתקרר לאט ואפשר היווצרות גבישים גדולים בתוכו).
המבנה הגבישי של זירקון
זירקון הפך לחומר חשוב מאד בתיארוך רדיומטרי של סלעים. מאחר שהוא מכיל אורניום ותוריום (מעשרה חלקיקים למיליון עד ל-5% מהמשקל), ניתן להשתמש בו בטכניקות תיארוך. מכיוון שזירקון יכול לשרוד תהליכים גאולוגיים כמו בלייה והתמרה משתמשים בו בתור אינדיקטור. המינרל העתיק ביותר שנמצא היה זירקון בגיל 4.404 מיליארד שנים.[1] גבישים אלו הם לא רק העתיקים ביותר על כדור הארץ, יש להם תכונה מעניינת נוספת - ריכוז איזוטופחמצן שבהם מראה שבאותו זמן (לפני 4 מיליארד שנים) כבר היו מים על פני השטח בכדור הארץ. נתון זה התפרסם בכמה ירחונים מדעיים אבל הוא עדיין שנוי במחלוקת[2][3].
