זולטאן קרמנדי (במקור פרים-Frim,[1] בהונגרית: Körmendi Zoltán; בודפשט, 10 ביוני 1898[2] – גונסקירכן, תת-מחנה של מאוטהאוזן 1945)[3] היה משורר, סופר, פובליציסט יהודי-הונגרי שניספה בשואת יהודי הונגריה. קרמנדי היה איש מיוחד במינו שעסק, בנוסף לכתיבה, בסוציולוגיה תיאורית - ענף בסוציולוגיה שעוסק בסקירת חיי החברה ביישובים ובאֵזורים שונים וביחסים שבין יחידות חברתיות שונות. הוא היה מחברי חוג גלילאו.
ביוגרפיה
זולטאן פרים נולד במשפחה יהודית בבודפשט כבנם של דיולה פרים (1860–1940)[4] פקיד רכבת ושל פרנציסקה שנטאג (Schöntag).[5] סבו וסבתו מצד אביו היו פרנץ פרים, בורסקאי ורוזה קוהן (כהן), סבו וסבתו מצד אמו היו שלמה שנטאג, בעלים של קרונות תובלה וקרונות נוסעים להשכרה, ורוזליה פרנקל. זולטאן נרשם לבית הספר למשפטים של האוניברסיטה, אך לא היה יכול לסיים. הוא השתתף באירועי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית כעובד של הקומיסריאט העממי לחינוך ציבורי ולאחר מכן עם לחם גם עם נשק. לכן נעצר מאוחר יותר עם נפילת הרפובליקה ונאסר עליו ללמוד באוניברסיטאות בממלכת הונגריה. הוא הפך לפקיד, תוך כדי כתיבת שירה, פרוזה וסוציוגרפיה, ולקח חלק בתנועת הפועלים, לרבות בפעילות "הסיוע האדום" הבלתי חוקי.
ב-1919 נשא בבודפשט את יוליאנה, בתם של שלמה ז'יגמונד וייס ושל זלמה לוי.[6] אשתו נפטרה ב-1921.[7] ב-25 במרץ 1925 נשא לאישה את בורבלה (ברברה), בתם של יוז'ף פניה ושל גיזלה שייבר.[8]
משורר וסוציוגרף
בנוסף לפרוזה שלו כתב גם שירים. שירתו עוצבה על ידי המשיכה לתנועת העבודה-התרבותית שהתחוללה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 ושגשגה במשך יותר מעשור. בנוסף ל"מקהלות השירה" שלו שנכתבו בסגנון האוונגרד, הוא ניסה גם את הז'אנרים הליריים האינטימיים יותר.
בשנות השלושים, על פי אחד ממאמריו הסוציוגרפיים, "ערך יותר מחמישה עשר אלף ביקורים משפחתיים והיה מעורב בחייהן של שלושת אלפים משפחות לפחות" (משפחות נזקקות שנפלטו מהמעגל החברתי והתדרדרו הן כלכלית והן מוסרית)[9]
כתביו הופיעו בשופרי השמאל ב:
קרמנדי פרסם שלושה ספרים בחייו ואחד לאחר מותו:
- כרך שירים
- כרך סיפורים קצרים
- תרגום של רומן נוער.
- הרומן שלו "עכשיו אני סולח הכל למריה", (Most már mindent megbocsátok Máriának) שנכתב ב-1933, פורסם רק ב-1963, בפרסום אוסף כל יצירותיו שנאספו.
בשואה
הוא נלקח לשירות העבודה ב-1943 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ולאחר מכן, יחד עם עמיתיו לגורל, גורש למחנה הריכוז גונסקירכן, שנפתח באפריל 1945. בדרך כלל נלקחו לשם ברגל אסירים ממאוטהאוזן או ישירות ממחנות עבודת כפייה גרמניות על הגבול. זולטאן קרמנדי מת במחנה גונסקירכן או - על פי ספרו של סבולץ' סיטה[10] - בבית החולים הצבאי הרשינג (Hörsching) הסמוך מייד לאחר שחרור המחנה (5-4 במאי 1945).
יצירותיו
- אריחי מראה (סיפורים קצרים, בודפשט, 1934)
- במקום רומן (שירים, בודפשט, 1936)
- מסעה של טירילי מסביב לעולם (תרגום רומן הנוער של פריץ רוזנפלד, בודפשט, 1933) [11]
- ספר תמונות מהכרך (כתבים אסופים, עורך. אווה לנארט, בודפשט, 1963)
ראו גם
לקריאה נוספת
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002, a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János (חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I - XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים)
- Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1967).
- Gereblyés László: Körmendi Zoltán In: Bóka László (szerk.): Magyar mártír írók antológiája Cserépfalvi, 1947 (152. o.) (אנתולוגיה של סופרי קורבן הונגרים).
- Szabolcsi Miklós, ed. (1966). A magyar irodalom története (6. kötet). Budapest: Akadémiai Kiadó. p. 763. ISBN 963 05 2307 8 6. kötet. נבדק ב-2014-12-22. (תולדות הספרות ההונגרית (כרך 6). בודפשט).
הערות שוליים
