לוט (דב נבון) – הצדיק היחיד בסדום. בתוך ים השחיתות, הגנבות והאונס שסביבו, הוא מקים דוכן הימורים חוקיים (לוטו) שכל הכנסותיו קודשו למתנ"ס שהוא שואף להקים למען ילדי העיר. הוא נשוי ולו בת יחידה בשם שרלוט.
ברע (אלי פיניש) – מלך סדום (או "המאליכ" כלשונם), רודן טוטליטרי ומושחת. יש לו מועצה שמורכבת בעיקר מאומרי הן שלו, והוא מתעסק בעיקר בתוכניות בנייה ראוותניות, ובניסיונות לקחת עוד כסף מתושבי העיר.
אשת לוט (טל פרידמן) – אשתו העצבנית והנוכלת של לוט. זמרת מתוסכלת שהייתה כוכבת אדירה בעברה, אך לדבריה, הקריירה שלה נזנחה עקב נישואיה ללוט. אובססיבית למלח.
אלוהים (איל קיציס) – יזם צעיר ושאפתן אשר מעוניין למכור לאברהם את עיקרון המונותאיזם, ומעוניין להחריב את העיר סדום כדי לשכנע את אברהם בכך.
נינוה (אסי כהן) – בנו המוכשר ויפה התואר של ברע, ומפקד הצבא של סדום. במהלך ניסיונותיו של אביו להוליך שולל את לוט דרך ביתו – מתאהב בשרלוט. הוא אלרגי לחלב ולמוצריו.
שרלוט (עלמה זק) – בתו התמימה והטובה של לוט. נערה צעירה ויפה, שמחפשת אחר חתן מזה זמן רב ללא הצלחה.
המשרתים של המאליכ (מלצרי מסעדת חמודי) - דמויות מארץ נהדרת (אסי כהן, אלי פיניש, מריאנו אידלמן)
מוכר בדוכן מיצים (מולי שגב)
עלילת הסרט
"זוהי סדום" מתאר את שלושת ימיה האחרונים של העיר המקראית סדום, לפני שאלוהים מחליט להחריב אותה. הסרט נפתח בפגישה בין אלוהים לבין אברהם אבינו. אלוהים מציע לו בפגישה אמונה באל אחד - הוא עצמו, אך אברהם איננו מאמין ולא מוכן לקבל את העסקה. כתוצאה מכך, אלוהים מבטיח לאברהם שתוך שלושה ימים הוא יחריב את העיר סדום (השנואה על אברהם בשל הגנבים הבאים ממנה). אברהם מוכן להסכים, אבל בשני תנאים: האחד - הוא לא חותם על העסקה לפני שסדום נחרבת, והשני - אלוהים חייב להציל מהחורבן את בן אחיו, לוט - הצדיק היחיד בסדום. אלוהים שולח את מלאכיו, רפאל ומיכאל, לבצע את המשימה.
המאליכ ברע מתוודע לכך שסדום עומדת להחרב, ולוט הוא הצדיק היחיד שעומד להינצל. הוא מגלה גם כי המלאכים לא באמת יודעים מיהו לוט, ולכן הוא מנסה להתחזות אליו, כדי שהמלאכים יחלצו מהעיר אותו במקום את לוט. כדי לעשות זאת הוא מנסה להתקרב אליו, ולשם כך הוא שולח את בנו נינוה לכבוש את ליבה של שרלוט, בתו של לוט, ולהציע לה נישואין. נינוה מצליח בכך, וכאשר ברע מזמין את לוט לפגישה, הוא מתחזה לחולה ומבקש מלוט להחליף אותו לזמן מה. בתור מ"מ המאליכ לוט מתוודע לחטאיה של סדום ומשפר את רמת חייו, ותוך כדי מסתכסך עם המלאכים (שאינם יודעים שהוא בעצם לוט), כשבאותה העת ברע עובר לבית לוט ומתחזה ללוט. כאשר אשת לוט מגלה על החילופין ועל החורבן הקרב ובא, ברע משכנע אותה לשתף איתו פעולה, בטענה שעדיף לה לברוח איתו ולא עם לוט ביש-המזל. אלא שהרומן שמתפתח בין שרלוט ונינוה יוצא משליטה כאשר נינוה באמת מתאהב בשרלוט, עד כדי כך שהוא מתוודה בפני פסל הבעל על אהבתו לשרלוט ועל כך שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם המהלך של אביו.
הבעל מלשין לברע על מעשיו של נינוה, וברע אוסר את נינוה וקושר אותו בשלשלאות. דרכו היחידה של נינוה להימלט, היא לקחת את המפתח שנמצא עמוק בתוך אמבטיה של חלב (שאליו הוא אלרגי). בינתיים, ברע חוזר לארמונו ומודיע לשרלוט שבעלה לעתיד נפטר. במקום נינוה, מציע ברע את ליאם. שרלוט נענית בלית ברירה, והעיר מתמרקת לקראת יום החתונה, שהוא גם יום החורבן של סדום. רגע לפני שליאם ושרלוט אמורים להתחתן, נינוה פורץ לבמה, לאחר שנחלץ מאזיקיו כשפניו מלאים בפריחה ונפיחות (בגלל החלב), דורש לבטל את החתונה וחושף בפני תושבי סדום שמגשי האוכל של החתונה ריקים. כאשר תושבי סדום שומעים זאת הם מחוללים מהומה, ונינוה מנצל אותה כדי לברוח מהעיר יחד עם לוט ושרלוט, וכך עושים גם ברע ואשת לוט.
לוט מגיע יחד עם נינוה ושרלוט לשער היציאה מהעיר, שם עומדים רפאל ומיכאל ובודקים את היוצאים, ולוט מזדהה בתור הצדיק היחיד, שאמור להינצל. אלא שרפאל ומיכאל זוכרים את לוט בתור המאליכ ולא מאמינים לו, ובינתיים מגיע ברע, טוען כי הוא לוט האמיתי, יחד עם אשת לוט שתומכת בו ומכריזה שהוא לוט בעלה. כדי לברר מיהו הצדיק והבעל האמיתי, מיכאל מציע מבחן, בו רפאל שולף סכין ומאיים לחתוך את אשת לוט לשניים, כדי "לחלק אותה בין שני הטוענים להיות בעלה", בדומה למשפט שלמה. ברע מגיב לכך באדישות, ואילו לוט קופץ ראשון, מבקש להציל את אשתו ואומר "קח אותה אתה, אני מוותר" - וכך אכן קורה (במקום שלוט יוכרז כ"צדיק האמיתי", כמו במשפט שלמה); כך ברע ואשת לוט עוזבים יחדיו את העיר ומוזהרים שלא להסתכל אחורה, ואילו לוט, שרלוט ונינוה נכלאים בסדום. אשת לוט נמחצת על ידי נציב מלח (במקום להיהפך לנציב מלח), לאחר שהיא מסתכלת אחורה על הפיצוץ בסדום.
בינתיים, אברהם אבינו ואלוהים יושבים על גבעה ומביטים בפיצוץ הגדול ובעשן העולה מסדום. אלא שהיה מדובר בתרמית מצד אלוהים. למרות כל העשן הסמיך שעלה ממנה, סדום לא באמת נחרבה - שכן אלוהים לא באמת התכוון להחריב את סדום, אלא רק לגרום לאברהם לחשוב שהיא נחרבה, והוא אכן השתכנע וחתם בחדווה על החוזה של אלוהים. בסדום, שרלוט ונינוה התחתנו, ולוט נהיה למאליכ של סדום, במקום ברע שברח ממנה עם אשת לוט. הוא מגיע לאוהלו של אברהם, מבקש מקלט ומקבל אותו - אלא ששם מתברר לו כי הוא נדרש לעבור ברית מילה.
שירי הסרט
דע אותי – מבוצע בידי אשת לוט. מאחר שזה השיר היחיד שאשת לוט הציעה לשיר בחתונה של שרלוט ונינווה ניתן להסיק שהיא זמרת של להיט אחד. פרודיה על שירה של סמנתה פוקס "Touch Me".
האחת/האחד – מבוצע בידי שרלוט ונינוה. השניים שרים על תקוותם למצוא אהבה.
מחר – מבוצע על ידי נינוה ושרלוט. השניים מבצעים אותו בזמן שהם רוחצים זקנים למטרת צדקה, כאשר מחר יום חתונתם.
באנו לעשות שמח – זהו שיר הנושא של הסרט המבוצע בידי מאור כהן. גרסה מחודשת לשירה של להקת "הפסגות".
אמירות סאטיריות
הסרט מהווה סאטירה למספר נושאים בישראל.
ההקבלה לתל אביב
בסוף הסרט נאמר שבמרוצת הזמן נהפכה העיר סדום לתל אביב.
גיוס כספים על ידי "צביעת שפת המדרכה בכל מיני צבעים ודרישת קנס ממי שמחנה את הגמל בצבע הלא-נכון".
גיוס כספים על ידי פקודה בלי שום תירוץ. בתחילת הסרט ארנון (מיועצי המלך) מציע "למה שלא נחליט שכל מי שגר בעיר הזאת, צריך לשלם לנו כל חודש בלי סיבה?" עונה לו ברע: "מצוין, ארנון. נקרא לזה 'ארנונה', על שמך".
המלך הרודני והמושחת, שמחפש את טובתו הפרטית במקום את טובת האזרחים והכלל, דורש מהעם מיסים חסרי תועלת וממנה מקורבים לתפקידי מפתח.
היחס לערבים בישראל
לעג להגר בדמותה של הערביה אשר לא מפסיקה "להתבכיין" על קיפוח זכויות האדם בכל תירוץ נבוב ולאיים בטרור.
כשאלוהים מזפזפ בערוצי הטלוויזיה השונים הוא רואה מראיין שיושב ומדבר עם איוב המיוסר. עם זאת, כשמבקש המראיין להשמיע שיר של הזמרת מירי מסיקה פורץ איוב בזעקות וטוען שייסורים כאלו לא מגיעים לו.
בהמשך, אלוהים נתקל בגמר תוכנית ריאליטי בשם "הסריס הבא של ישראל", בהנחיית ארז טל, כשברקע נעימת רקע מ"האח הגדול" אותה אז הנחה טל.
אלוהים גם נתקל בפרסומת שתחילה נראית כמו פארודיה לנעלי נייקי, כאשר במקום הלוגו המוכר מצויר שופר. בסוף מתברר שמדובר בפרסומת לחניתות.
בסוף הזפזופ, הוא מגיע לפרק בסדרה המצליחה "חברים" וצופה בו, בדיחה לכך שיש שידורים חוזרים של הסדרה משחר ההיסטוריה.
תגובות לסרט
מרבית הביקורות על הסרט היו פושרות למדי ואף שליליות. לטענת ד"ר שמוליק דובדבני, הסרט "חסר מחשבה מגובשת, אמירה סאטירית, תנופה קומית ובעיקר פואנטה". בין היתר כתבו חלק המבקרים כי הסרט אינו סאטירי בצורה מספקת, בעל הומור נמוך, איננו מדייק בסיפור התנ"כי ובעיקר מהווה תעלול יחסי ציבור של "קשת".[3]יאיר רוה מהבלוג סינמהסקופ שיבח את ההומור בסרט, וטען כי מדובר בקומדיה מושקעת.[4] במהלך השנים הסרט נהפך לסרט פולחן ישראלי, לרבות בשל שידוריו החוזרים בימי העצמאות.
