הצלמית לא נועדה כנראה להיות פורטרט ריאליסטי אלא אידיאליזציה של הגוף הנשי. הפות, השדיים והבטן התפוחה מודגשים מאוד, דבר המרמז על קשר חזק לפוריות. זרועותיה הזעירות מקופלות מעל שדייה, ואין לה תווי פנים ברורים. ראשה מכוסה במה שנראה כצמות מלופפות, או סוג של כיסוי ראש.
הכינוי המשווה בין צלמית האישה השמנה למדי עם הדמות הקלאסית של "ונוס" עורר התנגדות בקרב חוקרים בני זמננו. כך לדוגמה העיר כריסטופר ויטקומב כי הוא מבטא באירוניה בוז לתפיסת היופי הקדומה והיכולת הטכנית המוגבלת הניכרות בפסל, כמו גם לחוסר הצניעות של הדמות, שלא תאם את תפיסת הנשיות של ראשית המאה ה-20 (קישור). חוקרים מסוימים דחו את ההשערה כי הצלמית היא איקונין של האלה האם, האלה של אירופה הקדומה הפלאוליתית. יש הסוברים כי בהיותה שמנה היא ייצגה מעמד נכבד בחברת הלקטים-ציידים, ומלבד פוריותה הבולטת, היא הייתה יכולה להיות גם סמל לביטחון והצלחה.
רגלי הצלמית לא עוצבו כך שהיא תוכל לעמוד בעצמה. עקב כך משערים כי הצלמית נועדה להיות מוחזקת בידיים ולא רק להביט בה בלבד. ארכאולוגים אחדים טוענים שהיא שמשה כקמע למזל. אחרים העלו את ההשערה כי הצלמית נועדה להחדרה לפות, כסוג של כישוף שנועד להגביר את הפוריות.
