ויליאם אלזוורת' גלאסקוק (באנגלית: William Ellsworth Glasscock; 13 בדצמבר 1862 – 12 באפריל 1925) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה המערבית, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל וירג'יניה המערבית ה-13 בשנים 1909–1913.
ראשית חייו
ויליאם גלאסקוק נולד בחווה ליד ארנטסוויל שבמחוז מונוגליה, וירג'יניה (כיום חלק מווירג'יניה המערבית), כבנם של דניאל ס. גלאסקוק ושל פרודנס (לבית מייקל) גלאסקוק, שניהם ילידי המחוז. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים, ולמד באוניברסיטת וירג'יניה המערבית. ב-1888 נשא גלאסקוק לאישה את מרי מילר. הוא היה למורה. ב-1887 היה גלאסקוק למפקח הראשי של בתי הספר, וב-1890 לפקיד בית המשפט המחוזי. בהמשך הוא הוכשר כעורך דין, וב-1903 התקבל ללשכת עורכי הדין. ב-1905, בהמלצתו של הסנאטור סטיבן אלקינס, מינה הנשיא תאודור רוזוולט את גלאסקוק כגובה של שירות הכנסות הפנים במחוז וירג'יניה המערבית.
מושל וירג'יניה המערבית
ב-1908 נבחר גלאסקוק כמושל וירג'יניה המערבית מטעם המפלגה הרפובליקנית, לאחר שהביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית לואיס בנט בהפרש של 12,133 קולות.
במהלך תקופת כהונתו של גלאסקוק כמושל, הקים בית המחוקקים של וירג'יניה המערבית סוכנות לתכנון כבישים, מועצה אל-מפלגתית לפיקוח על מוסדות ציבור, נציבות השירות הציבורי, בית חולים לחולי שחפת, ויצר את תפקיד נציב החקלאות המדינתי. בית המחוקקים חוקק את חוק הפיצויים לעובדים, והסמיך את הממשלה הפדרלית לרכוש קרקעות של המדינה לטובת עתודות שטחי יערות. בדיקות רפואיות לתלמידים בבית הספר הציבוריים הוגדרו כחובה.
מחלוקת בחירת הסנאטורים
שנתיים לאחר תחילת כהונתו של גלאסקוק כמושל, השיגו הדמוקרטים את השליטה בבית הנבחרים של וירג'יניה המערבית, ונוצר שוויון של 15-15 בסנאט המדינתי. נציגי המדינה בסנאט של ארצות הברית נבחרו אז על ידי בית המחוקקים. מצב זה העביר אל הדמוקרטים את הכוח למנות את הסנאטור הבא מטעם וירג'יניה המערבית, שכן ההצבעה התקיימה במושב משותף של שני בתי המחוקקים של המדינה, אף על פי שרפובליקני יכול היה להיבחר בסנאט שבו כאמור היה שוויון. באותה שנה עמדה תקופת כהונתו של הסנאטור הרפובליקני נתן גוף להסתיים. ב-4 בינואר 1911 נפטר הסנאטור הרפובליקני האחר סטיבן אלקינס, זמן קצר לאחר התכנסות בית המחוקקים. נוצר מצב שבית המחוקקים יכול היה לבחור שני סנאטורים דמוקרטים.
כדי למנוע מצב זה התחבאו חברי הסנאט המדינתי מהמפלגה הרפובליקנית בלשכתו של גלאסקוק, ובכך מנעו קוורום בבית העליון. מבלי שתתקיים הצבעה, לא ניתן היה לבחור אף סנאטור. כאשר ניסה ראש המשמר (Serjeant-at-arms) של הבית לתפוס לפחות סנאטור רפובליקני אחד כדי לאלצו להצביע, הם הוברחו לרכבת שיצאה לסינסינטי, שם הם התאכסנו בבית מלון. מצב תיקו זה קיבל פרסום בעיתונות הארצית. בסופו של דבר הגיעו המפלגות לפשרה: הדמוקרטים ייבחרו שני סנאטורים, והרפובליקנים יקבלו את המנהיגות בסנאט המדינתי.
מלחמות הפחם
באפריל 1912 פרצו מלחמות הפחם (Coal Wars) בווירג'יניה המערבית, כאשר הכורים עמדו על כמה סוגיות מפתח, כולל הכרה באיגוד המקצועי שלהם, ביטול מערכת השומרים במכרות, והזכות למינוי האחראי על שקילת הפחם (checkweighman). חברות הפחם של עמק קנאווה סירבו לעסקה. הם חימשו את שומרי המכרות בבלופילד, רבים מהם מסוכנות הבילוש בולדווין-פלטס הידועה לשמצה, ברובים ובמכונות ירייה. הכורים כמעט ולא היו חמושים, והתנהל מאבק עקוב מדם.
תגובתו של גלאסקוק למצב גונתה על רקע חוקתי, אך בית המשפט העליון של וירג'יניה המערבית אישר את צעדיו. כאשר התנגשו כורים חמושים עם משמרות חברות הכרייה, הוא שלח כוחות מיליציה כדי לשמור על הסדר. בנקודת זמן מסוימת כל הכוחות המזוינים של המדינה שהו בפיינט קריק באזור של גבול פאייט קנאווה. בספטמבר הכריז גלאסקוק על משטר צבאי באזור השביתה, ו-1,200 אנשי מיליציה מיהרו לשם. מפעילי המכרות והשובתים הצטוו למסור את כלי הנשק והתחמושת. התכנסות הכורים נאסרה. השקט הושב על כנו, אך העימות נמשך גם אחרי תום תקופת כהונתו של גלאסקוק כמושל.
בנאום שנשאה בקפיטול מדינת וירג'יניה המערבית באוגוסט אותה שנה, גינתה מנהיגת העובדים מרי האריס ג'ונס את גלאסקוק על המשך נוכחותם של המשמרות החמושים במכרות. "אני אומרת שאם המושל לא יגרום להם ללכת, אנחנו נעשה זאת", היא הכריזה. "פנינו לראש הרשות המבצעת, ביקשנו ממנו, והוא לא היה יכול לעשות דבר". יום לפני העצרת עזב גלאסקוק את צ'ארלסטון. ג'ונס גינתה אותו וכינתה אותו "פחדן מזוהם".
באמצע אוקטובר שכחו המהומות. גלאסקוק הסיר את המשטר הצבאי. אנשי המיליציה נסוגו. בחודש שלאחר מכן התחדשו מעשי האלימות, וגלאסקוק הטיל בפעם השנייה משטר צבאי. בינואר 1913 נסוגה המיליציה שוב, ובפברואר, לקראת תום כהונתו, הכריז גלאסקוק על משטר צבאי בפעם השלישית, והכוחות מיהרו שוב לאזור השביתה. יורשו בתפקיד, הנרי הטפילד, הכתיב את תנאי השלום, ואילץ את שני הצדדים לקבל אותם. בכך תמה השביתה.
כליאתם של אזרחים, כולל ג'ונס, על ידי בתי המשפט שנוהלו במסגרת המשטר הצבאי, הייתה הצעד השנוי ביותר במחלוקת בתקופת ממשלו של גלאסקוק. בית המשפט לעתירות של המדינה אישר את צעדיו, אך התובע הכללי של המדינה, האוורד ב. לי, תיאר מאוחר יותר את המצב כ"אונס החוקה".
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל, עסק גלאסקוק בעריכת דין במורגנטאון, ולקח חלק מצומצם בחיים הציבוריים. לדברי ידידיו, בריאותו לא השתקמה באופן מלא מהשפעות כהונתו כמושל.
ויליאם גלאסקוק נפטר בביתו שבמורגנטאון ב-12 באפריל 1925. הוא נטמן בבית הקברות אוק גרוב שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1700
- Gary Jackson Tucker, Governor William E. Glasscock and Progressive Politics in West Virginia, West Virginia University Press, 2008.
קישורים חיצוניים
