ואדי ניסנאס (בערבית: وادي النسناس) היא שכונה בעיר התחתית של חיפה, שנמצאת בין שדרות הציונות במערב, רחוב שבתאי לוי בדרום, רחוב הנביאים במזרח ורחוב אלנבי בצפון. מספר תושביה כ-8,000 נפשות רובם ערבים נוצרים. בשכונה ובסמוך אליה נמצאות כנסיות.
היסטוריה
משמעות השם "ניסנאס" (نسناس) היא נמייה בערבית. השכונה, שהוקמה במהלך המאה ה-19 כשכונת פועלים פשוטה, הייתה שכונה ערבית קודם למלחמת העצמאות, ושמרה במידה רבה על זהותה זו, ועל הארכיטקטורה הים-תיכונית שאפיינה אותה לפני המלחמה.
בשנות המנדט הבריטי התגוררו ערביי חיפה בעיר העתיקה, ובשכונות ואדי ניסנאס, ואדי סאליב וחליסה. ואדי ניסנאס הפכה בתקופה זו לרובע עירוני משגשג. ב-22 באפריל1948 כבשו כוחות "ההגנה" את חיפה הערבית. רוב תושביה הערבים של העיר עזבו אותה, אך כ-3,500 ערבים נותרו בעיר ורוכזו בוואדי ניסנאס ובוואדי סאליב[1]. בניגוד לשכונות כחליסה וואדי סאליב, שעברו תמורות בעקבות העליות שלאחר קום המדינה, שמרה ואדי ניסנאס במידה רבה על מאפיינים רבים של זהותה כשכונה ערבית גם לאחר קום המדינה. עד 1948 היו רוב תושבי השכונה ערבים נוצרים, אך במהלך השנים ועם חילופי האוכלוסייה הפכו המוסלמים לרוב.
מאז שנת 1993 מתקיים בוואדי פסטיבל "החג של החגים" בחודש דצמבר, הסמוך לחג המולד הנוצרי ולחג החנוכה היהודי. הפסטיבל הוא ביטוי לרב-תרבותיות המאפיינת את השכונה ולשאיפה לדו-קיום. במהלך הפסטיבל הותווה בסימטאות השכונה "מסלול האמנות", ובו ציינו אמנים מיצירותיהם. חלק מהיצירות נותרות בין הבתים באורח קבע כל השנה, והעניקו לשכונה מקצת מאופייה הייחודי. עם שינוי הניהול בין גורמים בעיריית חיפה הופסק המנהג.
השכונה תוארה ביצירותיהם של הסופרים אמיל חביבי וסמי מיכאל. חביבי גדל בשכונה, וכתב עבור היומון "אל-איתיחאד" בתקופה שבה מערכת היומון הייתה ממוקמת בשכונה. יצירותיו הביוגרפיות כ"אח'טיה" מתארות את הווי הוואדי. סמי מיכאל מיקם בשכונה את עלילת ספרו "חצוצרה בואדי" (1987), שבה תיאר סיפור של אהבה בין ערביה ישראלית ליהודי, עולה חדש מרוסיה, על רקע הווי השכונה. המשורר חסן אל בוחיירי נולד וגדל בשכונה לפני מלחמת העצמאות.