השבתה היא הפסקה מתוכננת של העבודה, בצורה מלאה או חלקית, שנעשית על ידי המעביד תוך שלילת משכורת מהעובדים, כדי להגשים מטרות בתחום יחסי העבודה.
בדין הישראלי מותרת למעביד רק השבתת מגן, כלומר השבתה שבאה כמענה לשיבוש העבודה על ידי העובדים, ונועדה להתגונן מפני נזקי השביתה. במדינות אחרות מותרת גם השבתת התקף, שבאה ביוזמת המעביד, כדרך ללחוץ על העובדים.
השבתה בדין הישראלי
הגנת המעביד בעת השבתה
ערך מורחב – הפרת חוזה נישואין והפרת חוזה עקב שביתה והשבתה כחריג לגרם הפרת חוזה
בעת השבתה עלול המעביד לגרום נזק לעובדיו, בכך שהוא מונע מהם לקיים את התחייבויותיהם כלפי צד שלישי, כגון מי שהעובד התחייב לשלם לו סכום כסף ונאלץ להפר את התחייבותו בשל אי תשלום משכורתו. הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בישראל בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שניזוק מסוג זה רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת בעת שביתה והשבתה, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".
המשמעות המעשית של החריג:
- מעביד או ארגון מעבידים שגרם להשבתה לא ייחשב כגורם הפרת חוזי העבודה האישיים בין העובד למעביד.
- מעבידים שגרמו בדרך השבתה להפרת חוזה עם צד שלישי לא ייחשבו כגורמי הפרת חוזה.
בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה[1] מוגדרת השבתה בלתי מוגנת, שהיא השבתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי בו הם מתחייבים שלא לשבות בתמורה לתנאים שהם מקבלים מהמעסיק, או שההשבתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסדות המוסמכים לכך או שלא נמסרה עליהן הודעה מראש. על השבתה כזו לא חל החריג האמור בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, כלומר צד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בגינה.
תזכיר חוק דיני ממונות בא לאחד את החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שעתידה להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. גם כאן ניתנת הגנה בעת השבתה - בסעיף 377 לתזכיר החוק נקבע כי "אדם לא ישא באחריות נזיקית בשל מעשה שעשה במסגרת שביתה או השבתה כדין, ובלבד שהמעשה נעשה במהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה. הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מעשה שגרם נזק לגוף."
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
