המונסון של אמריקה הצפונית

גשם מונסון קיצי מעל מזרח ניו מקסיקו

המוֹנסוּן של אמריקה הצפונית (באנגלית: North American monsoon), הקרוי גם המונסון הדרום-מערבי (Southwest monsoon) או מונסון אריזונה (Arizona monsoon),^[1] הוא דפוס של התגברות משמעותית בסופות רעמים וגשמים על פני שטחים נרחבים של דרום-מערב ארצות הברית וצפון-מערב מקסיקו, המתרחשים בדרך כלל בין יולי לאמצע ספטמבר. במהלך המונסון, מתחוללות סופות רעמים הנוצרות עקב החום בשעות היום וההולכות ונבנות בשעות אחר הצהריים המאוחרות. סערות אלה מתפוגגות בדרך כלל עד מאוחר בלילה, והיום למחרת מתחיל במזג אוויר בהיר וחוזר חלילה מדי יום. בדרך כלל המונסון מאבד את האנרגיה שלו עד אמצע ספטמבר, כאשר מזג האוויר באזור שב להיות יבש וקריר יותר. מבחינה גאוגרפית, מרוכז אזור המונסון הגשום באמריקה הצפונית מעל סיירה מדרה אוקסידנטל במדינות המקסיקניות של סינלואה, דורנגו, סונורה וצ'יוואווה.^[2]

גורמים והשפעות

דפוס מזג האוויר של המונסון של אמריקה הצפונית

וידאו בן 3 שניות של ברק במהלך מונסון, הפארק הלאומי קניונלנדס

המונסון של אמריקה הצפונית חלש יותר ומתמשך פחות מהמונסון של דרום אסיה, בעיקר משום שרמת מקסיקו אינה גבוהה או גדולה כמו רמת טיבט באסיה. עם זאת, המונסון באמריקה הצפונית חולק את רוב המאפיינים הבסיסיים של עמיתו ההודי. שינויים בדפוסי הרוח בקיץ מתרחשים כאשר מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית מתחממים תחת קרינת השמש האינטנסיבית. כאשר זה קורה, כיוון הזרימה מתהפך. הרוחות השוררות מתחילות לנשוב מאזורי האוקיינוס הלחים לתוך שטחי היבשה הצחיחים.

המונסון של אמריקה הצפונית קשור לשטח של לחץ גבוה, אשר נקרא הרכס הסובטרופי הנע צפונה במהלך חודשי הקיץ ושקע תרמי (אפיק לחץ נמוך המתפתח מהתחממות אינטנסיבית של פני השטח) מעל רמת מקסיקו והמדבר בדרום-מערב ארצות הברית.^[3] המונסון מתחיל בשלהי מאי עד תחילת יוני בדרום מקסיקו ומתפשט במהירות לאורך המדרונות המערביים של הסיירה מדרה אוקסידנטל, ומגיע לאריזונה וניו מקסיקו בתחילת יולי. המונסון מתפשט לדרום-מערב ארצות הברית, ומגיע לשיאו באמצע חודש יולי, כאשר אזור של לחץ גבוה, הנקרא מונסון או רכס סובטרופי, מתפתח באטמוספירה העליונה מעל אזור ארבע הפינות, ויוצר זרימת רוח ממזרח או מדרום-מזרח.

פעימות של אוויר לח בגובה נמוך מגיעות בעיקר ממפרץ קליפורניה ומזרח האוקיינוס השקט. מפרץ קליפורניה, גוף צר של מים מוקף בהרים, חשוב במיוחד כמקור להסעת אוויר לח בגובה נמוך לתוך אריזונה וסונורה. אוויר לח מגיע לאזור גם בגובה, בעיקר ממפרץ מקסיקו, בעזרת רוחות מזרחיות. אידוי המים מהצמחים עשוי להוסיף לחות לאוויר לאחר שהיערות של סיירה מדרה אוקסידנטל מוריקים מגשמי המונסון הראשוניים, והוא זורם לאחר מכן לתוך אריזונה. ולבסוף, אם המישורים הדרומיים של ארצות הברית היו גשומים וירוקים באופן יוצא דופן במהלך חודשי הקיץ הראשונים, גם אזור זה יכול לשמש כמקור ללחות.^[4]

כשכמות המשקעים היורדים מתגברת בתחילת הקיץ, יכולות להתרחש סופות רעמים, קצרות אך לעיתים קרובות מלוות בגשם זלעפות, במיוחד בשטחים ההרריים.^[5] פעילות זו מוגברת לעיתים במעבר של גלים טרופיים והלכידה של שרידי סופות טרופיות.^[6]

מונסונים ממלאים תפקיד חיוני בהתמודדות מול סכנת השרפות באמצעות הגשמים היורדים במקומות הגבוהים ואספקת מים לנחלים במדבר. גשם מונסון כבד יכול לגרום לגידול ניכר בצמחייה בחורף, ולהגדלת הסיכון לשריפות בקיץ. מחסור בגשמי מונסון עלול לעכב את זריעת הקיץ, לצמצם את עודף הצמחייה בחורף, אך גם לגרום להחמרה בבצורת.

שיטפונות בזק הם סכנה חמורה במהלך המונסון. נחלי אכזב יבשים עלולים להפוך בבת אחת לנהרות סוערים, גם כאשר אין סופות גלויות לעין, שכן סערה יכולה לגרום למבול עשרות קילומטרים משם. משום כך יש להימנע מלהקים מחנה בערוצי נחלי האכזב במהלך המונסון. פגיעות ברקים גם הן סכנה משמעותית. מסוכן להיתפס בשטח פתוח כאשר סופות אלה מתרחשות לפתע. במגרשי גולף רבים באריזונה יש מערכות אזהרה מפני סופות רעמים.

דפוסי הגשמים

סופת רעמים מבודדת מתגלגלת דרך עמק ואה ואה ביוטה. סוג זה של דפוס מונסוני נפוץ מאוד בשלהי הקיץ בדרום-מערב ארצות הברית

הגשמים במהלך המונסון אינם רציפים. הופעתם משתנה במידה ניכרת, כתלות במגוון של גורמים. בדרך כלל יש תקופות נפרדות של פרצים של גשם כבד במהלך המונסון, ותקופות של הפסקה עם מעט או ללא גשם. עם זאת, משקעים מהמונסון מהווים חלק ניכר מהמשקעים השנתיים בצפון-מערב מקסיקו ובדרום-מערב ארצות הברית. רוב האזורים האלה מקבלים יותר ממחצית המשקעים השנתיים שלהם מהמונסון.^[4]

הדפוס המחזורי של המונסון של אמריקה הצפונית מתפתח בדרך כלל בסוף מאי או בתחילת יוני מעל דרום-מערב מקסיקו. מאמצע הקיץ ועד סופו מתגברות סופות הרעמים מעל אזור הליבה של דרום-מערב ארצות הברית וצפון-מערב מקסיקו, כולל מדינות ארצות הברית אריזונה, ניו מקסיקו וטקסס ומדינות מקסיקו סונורה, צ'יוואווה, סינלואה ודורנגו. המונסון מגיע בדרך כלל מאמצע עד סוף יוני למערב מקסיקו, ובתחילת יולי לדרום-מערב ארצות הברית. כאשר המונסון הוא במלוא עוצמתו, משמשים רכסי ההרים, כולל סיירה מדרה אוקסידנטל ושולי מגיון מוקד להתפתחות היומית של סופות רעמים, משום כך רוב גשמי המונסון יורדים בשטחים ההרריים. לדוגמה, כמות גשמי המונסון בסיירה מדרה אוקסידנטל נעה בדרך כלל בין 250 מילימטרים ל-380 מילימטרים. מכיוון שדרום-מערב ארצות הברית נמצא בשוליים הצפוניים של המונסון, יורדים בו פחות משקעים והם נוטים להיות פחות סדירים.

האזורים ממערב לאזור הליבה של המונסון, בקליפורניה ובבאחה קליפורניה, מקבלים בדרך כלל רק מעט גשמים מקומיים הקשורים למונסון. באזורים אלה, חום השמש העז אינו חזק מספיק כדי להתגבר על טמפרטורת המים הקרה של האוקיינוס השקט המשתרע לאורך החוף המערבי של אמריקה הצפונית. הרוחות אכן פונות לעבר היבשה באזורים אלה, אבל האוויר הלח והקר דווקא מייצב את האטמוספירה.^[4] המונסון מגיע בדרך כלל מערבה עד רכסי פנינסולר (Peninsular Ranges) ורכסי טרנסוורס (Transverse Ranges) של דרום קליפורניה, אבל רק לעיתים רחוקות הוא מגיע לרצועת החוף. כפי שמוצג בתמונת הפנורמה להלן, חומת סופות רעמים הנמצאת מהלך של חצי שעה נסיעה, הוא מראה נפוץ מהחופים שטופי השמש במהלך המונסון.

סופות רעמים מונסוניות כפי שנצפות מאל קחון בקליפורניה

רכס מונסון זה חזק כמעט כמו זה שמתפתח על פני אסיה במהלך הקיץ. עם זאת, מכיוון שזרימת האוויר הלח בגובה נמוך אינה יציבה כמו במונסון ההודי, יש לדפוס משטר הרוחות בגובה רב ולהפרעות סביב הרכס השפעה קריטית על התפתחות סופות הרעמים בכל יום נתון. עוצמתו המדויקת ומיקומו של הרכס הסובטרופי קובעים אף הם עד כמה צפונה יוכלו הרוחות המזרחיות הטרופיות הנושבות בגובה להגיע. אם הרכס קרוב מדי לאזור מסוים, האוויר השוקע במרכזו מדכא סופות רעמים ויכול לגרום להפסקה משמעותית במונסון. אם הרכס רחוק מדי או חלש מדי, הרוחות המזרחיות סביב הרכס אינן מסוגלות להזרים אוויר טרופי לח לתוך ההרים של מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית. עם זאת, אם הרכס נוצר בכמה מיקומים מרכזיים, יכולות להתפתח סופות רעמים נרחבות שעלולות להיות חמורות.^[4]

במהלך המחזורים לאחר אל ניניו, מתרחשת בדרך כלל מערכת דומה על פני אזור ארבע הפינות או סיירה מדרה אוריינטל (במהלך עונת האביב) שבה המונסון של אמריקה הצפונית יכול להתפשט מזרחה לתוך מדינת טקסס, לואיזיאנה, אלבמה, מיסיסיפי, והפנהנדל של פלורידה. אירוע אל ניניו בשנים 2014–2016 החריף את מזג האוויר דמוי מונסון באזורים הללו לאורך מפרץ מקסיקו (כאשר זרם הסילון הקוטבי יוצר בדרך כלל מחסום המכונה מחסום אומגה בשל צורתו - מערכת לחץ נמוך בגובה רב השוכנת כ-2,000 קילומטרים צפונית למפרץ מקסיקו, למשל מעל הימות הגדולות או במזרח קנדה, יכולה לייצר דפוס דמוי מונסון שבו אוויר לח ממפרץ מקסיקו יכול לייצר ממטרים שמקורם בבריזה מהים). במהלך שנת 2014, ירידה בזרם הסילון הקוטבי המטירה גשמים על דרום-מרכז ודרום-מזרח ארצות הברית, שם כמה אזורים לא הגיעו לטמפרטורה הקיצית הרגילה בת ה-38 מעלות צלזיוס. העיר יוסטון נפגעה בצורה הקשה ביותר במהלך עונת האביב 2015 ו-2016 כשהתרחשו שיטפונות בעיר ובסביבתה ביום הזיכרון (2015) וביום טקסס/יום הזיכרון (2016), משום שלחץ האוויר הנמוך שנע מהאוקיינוס השקט נשאר תקוע מעל אזור ארבע הפינות. בשנים אלו הפכו האזור המטרופוליטני של יוסטון ואזור לואיזיאנה להיות המקבילה של חצי הכדור המערבי לקולקטה או בנגלדש במהלך המונסון של דרום אסיה. זה נכון גם לגבי השיטפונות בלואיזיאנה ב-2016.

השתנות

בשונה מאזור האוקיינוס השקט של ארצות הברית והחוף המערבי של באחה קליפורניה, המשקעים במונסון של אמריקה הצפונית אינם קשורים לציקלונים בקנה מידה נרחב של קווי הרוחב הבינוניים, אלא לסופות רעמים שיש להם מאפייני תפוצה שונים מאוד בזמן ובמרחב. הקושי בהבנת השונות של פעילות ההסעה בקיץ בדרום-מערב ארצות הברית ובצפון-מערב מקסיקו נובע מפעילויות הגומלין המורכבות בין מאפייני זרימת האטמוספירה הן בקנה מידה סינופטי (בין 100 ל-1,000 קילומטרים במרחב, ובין יום אחד לשבוע אחד בזמן) והן בקנה מידה בינוני (mesoscale, בין כמה קילומטרים עד 100 קילומטרים במרחב, ובין כמה שעות עד יום בזמן) והטופוגרפיה המגוונת מאוד. התנועות האטמוספיריות בקנה המידה הגדול יכולות לשלוט על התפלגות אדי המים והיציבות הכללית או חוסר היציבות (כלומר, הנטייה ליצור סופות) באטמוספירה. עם זאת, ההשפעות הטופוגרפיות המקומיות הן קריטיות לתפוצה הגאוגרפית ואפילו למשך הזמן של פעילות ההסעה.^[2]

לקריאה נוספת

• George Ohring, Climate Change in North America, Springer Science & Business Media, 2014, ISBN 9783319037684
• Charles Jones, Leila Maria Véspoli de Carvalho, The Monsoons and Climate Change: Observations and Modeling, Springer, 2015, ISBN 9783319216508
• Chih-Pei Chang, The Global Monsoon System: Research and Forecast, World Scientific, 2011, ISBN 9789814343404

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המונסון של אמריקה הצפונית בוויקישיתוף

• המונסון של אמריקה הצפונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• The North American Monsoon - National Weather Service forecast office
• JEFF HAWKS, The North American Monsoon - Weather prediction
• Evolution of the North American Monsoon - Desert Research Institute
• Ben Cook & Richard Seager, The Future of the North American Monsoon - Lamont-Doherty Earth Observatory of Columbia University

הערות שוליים

1. Adams, David; Comrie, Andrew (1997). "The North American Monsoon". American Meteorological Society. pp. 2197–2213. Bibcode:1997BAMS...78.2197A. doi:10.1175/1520-0477(1997)078<2197:TNAM>2.0.CO;2.
2. Review of Variability in the North American Monsoon
3. "The Monsoon". National Weather Service Forecast Office Flagstaff, Arizona.
4. North American Monsoon National Weather Service
5. Junker, Norman W. "Maddox Type IV Event".
6. "Reports to the Nation: The North American Monsoon" (PDF). Climate Prediction Center.