הלכות קצובות הוא חיבור הלכתי מתקופת הגאונים. כבר בסוף תקופת הגאונים הוא יוחס לרב יהודאי גאון, ראש ישיבת סורא (757-761), אך מרדכי מרגליות קבע כי הוא נתחבר באיטליה בסביבות שנת 850.
יש שסברו כי הספר מבוסס על ספר הלכות פסוקות וגם על ספר הלכות גדולות, אך מרגליות מראה כי רוב הספר הוא יצירה חדשה, והלכות בודדות הועתקו מהספר הלכות פסוקות.
כמעט בכל המקומות החיבור מיוחס לרב יהודאי גאון, אם כי ישנם כתבי יד המיחסים את החיבור לרב נטרונאי גאון. כבר ברשימה שנכתבה בימי רבי שלמה בן יהודה גאון, בט"ו באלול ד'תת"ו, מיוחסים לרב יהודאי שלושת החיבורים: הלכות גדולות, הלכות קטועות והלכות קצובות.[1] אך מרגליות הראה את ההשפעה הארצישראלית על החיבור, ולפי ראיות שונות הוא משער כי החיבור נכתב באיטליה במחצית הראשונה של המאה התשיעית, ואם כן הרי זה הספר היהודי הראשון שנתחבר על אדמת אירופה.
לדברי מרגליות, הספר התפשט בעיקר באיטליה, צרפת וצפון אפריקה, אך בבבל הספר לא נפוץ, והשימוש בו בבבל מועט מאוד.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
