הליגה זכתה בתמיכתו של האפיפיוראלכסנדר השלישי, שביקש אף הוא להשיג שליטה למדינת האפיפיור בצפון איטליה. בקרב ליינו (Legnano; 29 במאי1176) הנחיל צבא הליגה הפסד לצבא הקיסר, צעד שהוביל ל"שלום ונציה", חוזה שביתת נשק לשש שנים (1178–1183), הסכם שהורחב מאוחר יותר. במסגרת זו הסכימו הערים להיות תחת שלטון רשמי של הקיסרות, תוך שהן שומרות על אוטונומיה.
תומכי הליגה באיטליה התרכזו במפלגת ה"גואלפים" בעוד מתנגדיהם התרכזו במפלגת ה"גיבלינים".
הליגה, כברית הגנה אנטי-קיסרית הנתמכת על ידי האפיפיור, המשיכה להתקיים גם לאחר המאה ה-12. החל מ-1226 נלחמה נגד חילותיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. במסגרת מרד הלומברדים נפלו הערים ויצ'נצה (1226) וברשה (1238) לידי כוחות הקיסרות אולם במהלך המצור על פארמה (1249) הובסו לבסוף כוחות הקיסרות המותשים ממרידות הערים הצפון איטלקיות הבלתי פוסקות. לאחר מותו של פרידריך השני ב-1250 לא פעלו עוד כוחות הליגה במסגרת משותפת.
כיום מתקיימת בצפון איטליה תנועה פוליטית בשם "הליגה הצפונית" הקוראת לעצמאות הצפון ("פדניה" בטרמינולוגיה של התנועה) מאיטליה. המודל לדוגמה של תנועה זו היא הליגה הלומברדית.
לקריאה נוספת
Giabluca Raccagni, The Lombard League (1164-1225), Oxford University Press, ISBN 9780197264713
