יצירת כרונולוגיה מצרית אמינה היא משימה הכרוכה בקשיים. בעוד רוב מכריע של האגיפטולוגים מסכימים על פרטים רבים ועל קווי המתאר הכלליים של הכרונולוגיה, קיימת חוסר הסכמה בין יחידים או קבוצות בתיארוך של אירועים או מלכים מסוימים. חוסר ההסכמה נע בין מחלוקות סביב שנים בודדות בתקופה המאוחרת, עולה לעשרות שנים בתחילת תקופת הממלכה החדשה, ולבסוף ליותר ממאה בתחילת תקופת הממלכה הקדומה.
ה"כרונולוגיה המצרית הקונבנציונלית" היא בקונצנזוס בקרב החוקרים. היא ממקמת את תחילת תקופת הממלכה התיכונה במאה העשרים ואחת לפני הספירה. במהלך המאה העשרים לספירה, הדעה המקובלת בקרב החוקרים לתחילתה של הממלכה הקדומה אוחרה לעומת מה שהיה מקובל בעבר, וכעת ממקמים אותה במאה העשרים ושבע לפנה"ס.
מניית שנות המלוכה
לאחר פענוח אבן רוזטה על ידי החוקר הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון, הצטבר חומר רב מתולדותיה של מצרים העתיקה, כולל תיאורים ועדויות אודות הפרעונים שמלכו במצרים. סידור העדויות הללו לשושלות מלכים מוקדמות ומאוחרות נעשה בעזרת ידיעות שנשאבו מכתבי מנתון, והובאו בספריהם של יוסף בן מתתיהו, סקסטוס יוליוס אפריקנוסואוסביוס מקיסריה, ובעזרת רשימות חלקיות וקטועות שהתגלו על פפירוסים וקירות מקדשים עתיקים.
הבעיה העיקרית בחקר הכרונולוגיה המצרית היא שהמצרים העתיקים לא השתמשו במערכת תיארוך רציפה אחידה. תחת זאת, השנים נספרו על פי שנות שלטונו של המלך שמלך בכל תקופה. כתוצאה מכך, על החוקר לאסוף את רשימת הפרעונים, לקבוע את אורך הזמן שמלכו, ולערוך התאמה תוך התחשבות בתקופת החפיפה עם יורשי העצר. משיטה זו נובעות הבעיות הבאות:
כל הרשימות של מלכי מצרים, סובלות לפחות מאחת הבעיות הבאות: או שהן מפורטות אבל יש קטעי טקסט שחסרים. או שהטקסט שלם אבל רשימת המלכים שבו אינה מושלמת אפילו לתקופה קצרה של היסטוריה מצרית.
ישנה אינפורמציה סותרת לגבי אותה תקופת מלוכה בין גרסאות שונות של אותו טקסט; ההיסטוריה שנכתבה על ידי ההיסטוריון המצרי מנתון ידועה רק באמצעות כותבים מאוחרים שציטטו מדבריו, כגון סקסטוס יוליוס אפריקנוס ואוסביוס. אולם פעמים רבות יש חילוקי דעות משמעותיים בנוגע לפרעונים מסוימים בין הכותבים המאוחרים כתוצאה מגרסאות שונות של הטקסט שהיו לפניהם.
אין מספר מדויק של שנות השלטון כמעט לגבי כל מלכי מצרים.
ייתכן שמלכים מצריים שונים שלטו בו זמנית. חוסר ידע אם תקופת המלוכה של מלכים מסוימים הייתה בו זמנית או עוקבת, יכול להביא לשינויים גדולים בפרשנות הכרונולוגית.
סינכרוניזציה
אבן פלרמו, שבר אסטלה הכוללת רשימות מלכים מהשושלת הראשונה ועד החמישית
דרך שימושית להתגבר על החסרים בידע שהוזכרו היא למצוא סינכרון כרונולוגי. במהלך העשורים האחרונים נמצאו כמה כאלו ברמות שונות של שימושיות ואמינות.
סינכרון עם כרונולוגיות אחרות. החשובים שבהם הם סנכרון עם הכרונולוגיות האשורית או הבבלית. למרות שגם סנכרון עם החיתים, כנען, ישראל ובסוף התקופה גם סנכרון עם יוון העתיקה מגיע לידי שימוש. התקופה המוקדמת ביותר בה נעשה שימוש בסינכרון הוא במאה החמש עשרה לפני הספירה. אז מצויה בידינו כמות גדולה של התכתבות דיפלומטית בין מלכי מצריים אמנחותפ השלישי ואחנתון לבין מספר ממלכות במזרח הקרוב. (ראו "כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק").
סינכרוניזציה עם מאורעות אסטרונומים: הידועה ביותר מבין אלו היא הראיה מהמחזור הסותי. בעזרת צו מלכותי מימיו של תלמי השלישי, המורה להוסיף יום בכל שנה רביעית, הסיקו החוקרים שעד זמנו היו השנים המצריות כולן בנות 365 ימים, ללא עיבור שנים וללא כל התאמה אסטרונומית אחרת. מכיוון שאורך השנה האמיתית הוא כשש שעות יותר מ-365 יום, חל פיגור מתמיד בין מועדי החגים המצריים לבין מערכת הכוכבים השמיימית, עוד התגלה כי המצרים הקדמונים נהגו לחגוג את מועד זריחתו השנתית של הכוכב סיריוס, בדיקה אסטרונומית פשוטה מראה, כי רק אחת ל-1460 שנה, נפגש יום זריחת סיריוס עם זמן מסוים ביממה מסוימת. מחזור זה מכונה המחזור הסותי. המצרים נהגו לציין את נקודת המפגש של סיריוס עם ראש השנה המצרית, מפגש שהתרחש מדי 1460 שנה. לא ידוע מתי חל ראש השנה הזה, אך המלומד הרומאי קנסורינוס, בן המאה השלישית, מציין כי המפגש האחרון שלפני תקופתו חל בשנת 140 לספירה. בהסתמך על כך ובעזרת מערכת הנחות מורכבת ומסועפת, טענו חוקרים שהצליחו למקם שלשה פרעונים קדומים באופן מוחלט. מחקרים מאוחרים יותר שחקו את הביטחון הזה, כאשר הטילו בספק רבות מהנחות היסוד שנעשה בהן שימוש במחקר המחזור הסותי[1]. כתוצאה מכך מומחים הפסיקו להסתמך על מחזור זה. בתור דוגמה, דונלד ב. רדפורד, בניסיון לתארך את השושלת ה-18, התעלם כמעט לחלוטין מהראיות מהמחזור הסותי, ונשען על סינכרוניזציה בין מצריים לאשור עם סיוע מתצפיות אסטרונומיות אחרות[2].
תיארוך רדיומטרי באמצעות פחמן 14: בחפירות ארכאולוגיות, שרידים אורגניים מכילים כמות הולכת ויורדת של פחמן 14, בהתאם לזמן שעבר מאז שמתו בעלי החיים או הצמחים שמהם נלקח החומר. כאשר בעלי חיים מתים הם מפסיקים לצרוך פחמן 14 חדש ומתקיימת דעיכה אטומית באטומי הפחמן 14 שקיימים בהם והם נהפכים לחנקן 14. לכן ככל שיש פחות פחמן 14 בממצא כך הוא יותר עתיק. ניתן לתארך ממצאים באמצעות שיטה זו ברמה גבוהה של דיוק. מחקרים שנערכו בשיטה זו, בהם מחקר מקיף ביותר שפורסם בשנת 2010, אימתו את הכרונולוגיה הקונבנציונלית ועזרו להכריע במחלוקות מקומיות[3].
הכרונולוגיה הקונבנציונלית
למרות כמות מסוימת של ניחושים ואי דיוקים בפרטי הכרונולוגיה הקונבנציונלית, קוויה הכלליים החל מתקופת הממלכה התיכונה לא השתנו באופן משמעותי במהלך מאה השנים של מחקר במהלך המאה ה-20. ניתן לראות זאת על ידי השוואה של 30 שושלות מצריות שנערכו על ידי שני אגיפטולוגים, הרשימה הראשונה נכתבה בשנת 1906 והשנייה בשנת 2000 (כל התאריכים הם לפני הספירה)[4].
ההבדלים נובעים מהצטברות נוספת של ידע והבנה מדויקת יותר של הממצאים. למשל ברסטד הוסיף מלך לשושלת ה־20 שמחקר מאוחר יותר גילה שלא היה קיים. ברסטד גם האמין שכל השושלות היו עוקבות זו לזו, בזמן שכעת אנו יודעים שכמה מהן התקיימו באותו הזמן. מתוך כל התיקונים הללו השינוי הגדול ביותר הוא שהממלכה הקדומה מתוארכת כיום לכשלוש מאות שנה מאוחר יותר מבעבר. החל מתחילת הממלכה התיכונה, בשנת 2100 לפני הספירה, הפער בין הערכות החוקרים מצטמצם לטווח של 20-50 שנה.
שימוש בכרונולוגיה המצרית לתיארוך בארצות אחרות
ויליאם פלינדרס פטרי היה הראשון שהחל לתארך ממצאים ארכאולוגיים חוץ־מצריים באמצעות הכרונולוגיה המצרית, ובעקבותיו צעדו ארכאולוגים רבים נוספים. השיטה לפיה נקבעו כרונולוגיות של עמים אחרים בעזרת הכרונולוגיה המצרית, מתבססת על העובדה שחפצים, חרפושיות ופסלונים מצריים רבים היו נפוצים על פני כל ארצות המזרח התיכון, יוון וארצות נוספות בצפון אפריקה. מכיוון שהכרונולוגיה המצרית כבר נקבעה, כאשר התגלו בחפירות ארכאולוגיות ממצאים מצריים שונים, הם תרמו לקביעת זמנה ההיסטורי של השכבה בה התגלו. באופן זה לימדו הממצאים המצריים גם על גילם ותקופתם של כלי חרס בעלי אפיונים ייחודיים, דוגמה לכלים כאלה הם כלי אבידוס המתארכים את השכבה בה נמצאו לתקופת הברונזה הקדומה ב וג'. כאשר התגלו כלי החרס הללו בשכבות מסוימות, קבעו החוקרים את גיל השכבה ולמדו על אירועי התקופה בעזרת הממצאים האחרים שנתגלו באותה שכבה סטרטיגרפית. באופן זה הניחו פטרי וויליאם פוקסוול אולברייט, מראשוני הארכאולוגים שחפרו בארץ ישראל, את יסודות התיארוך הארכאולוגי־היסטורי בארץ ישראל.
רשימה חלקית של רשימות פרעונים קדמוניות
מקורות בהם משתמשים כדי לבנות את רשימת הפרעונים כוללות:
אבן פלרמו – שבר אסטלה הכוללת רשימות מלכים מהשושלת הראשונה ועד החמישית.
אבן דרום סקרה – על מכסה הסרקופג של המלכה אנח'סנפפי הראשונה הכוללת רשימת מלכים מהשושלת השישית
לוח סקארה – רשימה הכוללת מלכים ל מלאה מהשושלת הראשונה ועד ה־19.
הכומר ארכיבד סייס השווה בין הרשימות השונות בספרו The Ancient Empires of the East מ־1984 בנוסף לרשימות שנמצאו אצל הרודוטוס, דיודורוס סיקולוס, ארטוסתנס, ואפילו רשימה מוזרה המשויכת ל"סופרים ערביים".
^דוגמה אחת לכך: Patrick O'Mara, "Censorinus, the Sothic Cycle, and calendar year one in ancient Egypt: the Epistological problem", Journal of Near Eastern studies, 62 (2003), pp. 17-26.
^Redford, "The Dates of the End of the 18th Dynasty", History and Chronology of the Eighteenth dynasty of Egypt: Seven studies (Toronto: University Press, 1967), pp. 183-215.
^Christopher Bronk Ramsey, Michael W. Dee, Joanne M. Rowland, Thomas F. G. Higham, Stephen A. Harris, Fiona Brock, Anita Quiles, Eva M. Wild, Ezra S. Marcus, and Andrew J. Shortland, "Radiocarbon-Based Chronology for Dynastic Egypt", Science 18 June 2010: 1554-1557.
^התיארוכים של ברסטד נלקחו מתוך "Ancient Records" (פורסם לראשונה ב-1906), volume 1, sections 58–75; התיארוכים של שו לקוחים מתוך ספרו "Oxford History of Ancient Egypt" (יצא לאור ב-2000), עמודים 479–483.
_1.jpg)
