היפומאניה היא מצב נפשי המתבטא בתסמינים מתונים של מאניה, ללא מרכיב פסיכוטי. התופעה תוארה לראשונה ב-1878 על ידי ג'ולס פלרט, וב-1881 טבע עמנואל מנדל את המונח "היפומאניה". עם זאת, תיאור מדויק יותר ומחקר מקיף על ההפרעה החלו רק כמאה שנים מאוחר יותר.[1] הקריטריונים לאבחנת התופעה מופיעים ב-ICD 10 וב-DSM 5.
אבחנה
לפי ספר האבחנות של האיגוד האמריקני לפסיכיאטריה, היפומאניה היא מאפיין של הפרעה דו-קוטבית. להלן הקריטריונים לאבחנה של היפומאניה כפי שהם מופיעים ב-DSM 5:
- מצב רוח מרומם או נרגן לצד התנהגויות משימתיות ומוגברות, הנמשכות לאורך ארבעה ימים לפחות, ללא הפסקה.
- במהלך תקופה זו, לפחות שלושה מהסימפטומים הבאים (או ארבעה אם קיימת רק נרגנות) נוכחים בעוצמה רבה, השונה מאוד מהתנהגותו הרגילה של האדם:
- הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית;
- צורך מופחת בשינה (פחות משלוש שעות);
- דברנות יתר - דברנות מתוך דחף לדבר;
- מחשבות מהירות - מעוף מחשבות או מרוץ מחשבות;
- הסטת הקשב בקלות לנושאים לא חשובים ולא רלוונטיים;
- הגברת פעילות לקראת מטרה, פעילות תכליתית המלווה בעוררות גבוהה;
- מעורבות נמרצת (ולעיתים חסרת רסן) בפעילויות בעלות פוטנציאל לנזק - בולמוס קניות, פעילות מינית ממושכת, קבלה נמהרת של החלטות הרות גורל.
- האפיזודה מלווה בשינוי ברור בתפקוד, שאינו טיפוסי לאדם בשעה שהוא ללא תסמינים.
- ההפרעה במצב הרוח והשינוי בתפקוד נצפים על ידי אחרים.
- האפיזודה אינה חמורה מספיק כדי לגרום לנכות, לפגיעה תעסוקתית/חברתית ניכרת או לחייב אשפוז (אם יש ביטויים פסיכוטיים - הרי שזו מאניה ולא היפומאניה).
- האפיזודה אינה תוצאה של התערבות קלינית, כנטילת סמים, תרופות, קבלת טיפול רפואי וכדומה (אבחנה של אפיזודה היפומאנית מלאה אפשרית במהלך טיפול נוגד דיכאון, בתרופות או נזעי חשמל, אם התסמינים נמשכים מעבר לטווח ההשפעה הצפוי של הטיפול).
ICD 10
לפי ספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי, אפיזודה היפומאנית בודדת היא הפרעה בפני עצמה. אפיזודה חוזרת, לעומת זאת, היא חלק מהפרעה דו־קוטבית.[3]
התמונה הקלינית
אנשים במצב של היפומאניה יתארו הרגשה טובה וחיונית. הצורך בקשרים חברתיים מתחזק לרוב במצב זה ויש נטייה לדברנות יתר, לידידותיות ולהסתפקות בשעות שינה מועטות מהרגיל. לעיתים גדלה האנרגיה המינית.
היפומאניה פוגמת לעיתים ביכולות הריכוז והקשב ועשויה להראות דומה מעט להפרעת קשב וריכוז. היכולת לעבוד אינה נפגעת בדרך כלל, ויחסי האנוש מאופיינים בחביבות ובהתרוממות רוח, אם כי לעיתים גם ברגזנות ובעצבנות. במהלך היפומאניה עשויים להתגלות תחומי עניין חדשים ונטייה לבזבוז כספים חסר אחריות. האינטנסיביות ומרוץ המחשבות עלולים להקשות על מנוחה ועל ניצול הפנאי.
ההפרעה עשויה לחלוף מעצמה או בסיוע טיפול תרופתי, או לבוא כשלב מקדים למאניה בהפרעה דו-קוטבית. ההפרעה יכולה גם להוות תסמין בהפרעות אחרות, כגון ציקלותימיה, והפרעה סכיזואפקטיבית[3].
אבחנה מבדלת
אבחנה מבדלת של היפומאניה תיקח בחשבון כל הסבר חלופי העלול ליצור תסמינים קליניים דומים:
טיפול
הטיפול בהיפומאניה הוא טיפול תרופתי באמצעות מייצבי מצב רוח כגון ליתיום או אחר[4], וכן טיפול פסיכודינמי, DBT, טיפול בין אישי, טיפול במקצבים וטיפולים פסיכולוגים נוספים. בחלק מהמקרים יינתן טיפול מניעתי כדי למנוע מהמצב ההיפומאני להתפתח לאפיזודה מאנית מלאה.[3]
הערות שוליים
- ^ Jules Angst, Alex Gamma, Franco Benazzi, Vladeta Ajdacic, Dominique Eich, Wulf Rossler, Toward a re-definition of subthreshold bipolarity: epidemiology and proposed criteria for bipolar-Il, minor bipolar disorders and hypomania, Journal of Affective Disorders 73 (2003) 133-14
- ^ American Psychiatric Association., Bipolar Related disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), American Psychiatric Association., 2013, עמ' 124-125
- ^ 1 2 3 חנן מוניץ (עורך), 10 הפרעות מצב רוח, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 275-276
- ^ Andrew A. Nierenberg, Edward S. Friedman, Charles L. Bowden, Louisa G. Sylvia, Lithium Treatment Moderate-Dose Use Study (LiTMUS) for Bipolar Disorder: A Randomized Comparative Effectiveness Trial of Optimized Personalized Treatment With and Without Lithium, FOCUS 13, 2015-01-01, עמ' 94–101 doi: 10.1176/appi.focus.130116
