בדרך כלל נהוג להדפיס על-גבי נייר, אולם יש ובאמנות העכשווית מדפיסים על חומרים שונים, כגון פלסטיק, קירות מבנים ועוד. ייחודו של ההדפס, לעומת ציור או רישום, הוא באפשרות לשכפל את יצירת האמנות במאות עותקים ובאיכות אמנותית זהה, ובכך לאפשר את הפצתה במחיר נמוך יחסית לזה של יצירה כמו ציור שמן, הנוצר כעותק יחיד.
הדפס מיוצר בדרך כלל במהדורה מוגבלת. נהוג למספר את ההדפסים במספר סידורי המכיל את מספר העותקים הכולל ואת מספרו של ההדפס מתוך כל העותקים. סימון "20/100", לדוגמה, פירושו שהדפס זה הוא העותק ה-20 מתוך 100 עותקים שנוצרו. האמן חותם על כל אחד מהעותקים של ההדפס, כהוכחה למקוריותו, אולם לעיתים נוצר ההדפס לאחר מותו של האמן, ללא חתימתו האישית.
בישראל פועלות מספר סדנאות הדפס, המארחות אמנים ישראלים ומחו"ל. שתי סדנאות ההדפס המרכזיות והמשוכללות ביותר נמצאות בירושלים ובקיבוץ כברי.
לקריאה נוספת
גדעון עפרת (עורך), 100 שנות אמנות הדפס בישראל, הוצאת סדנת ההדפס בירושלים, 2015[1]
