דרוויש (מפרסית: درویش), הוא מושג המתייחס לאיש דתמוסלמי, לעיתים קרובות סופי, החי חיי התמסרות לדת ולהגות, לעיתים תוך כדי סגפנות, ודרווישים רבים חיים חיי עוני וקבצנות מבחירה[1]. עם זאת, יש בהם העוסקים במקצועות שונים, למשל הקאדיריתים במצרים עוסקים בדיג.
קיימות אגודות דרווישים רבות המייחסות את תאריך יסודן לראשיתו של האסלאם, ואת מייסדיהם למנהיגים מוסלמים היסטוריים כגון הח'ליפים הראשידוןאבו בכר ועלי בן אבי טאלב. חברי אגודות אלו חיים בדרך כלל בתנאי נזירות.
הריקוד המסתובב, המנהג הידוע של המסדר המוולוי (אנ') ("הדרווישים המחוללים") מטורקיה[2] הוא אחת הדרכים לתרגל זיכר, שהוא תרגול נפשי סופי. מטרתו היא לחוש התרוממות רוח וחיבור עם התווחיד (אנ') (כיום טקס זה מבוצע בעיקר כמקור משיכה לתיירים[דרוש מקור]).
ישנן כתות דרווישים הפוצעות עצמן בסכינים, ברזל מלובן או על ידי בליעת גחלים לוהטות, כדי ליצור, לפי אמונתן, קשר עם האלוהות[דרוש מקור]. כתות שוליות פחות קוראות בקוראן, מכות בתופים או רוקדות במרץ יחדיו למטרות דומות.
