פסלו של דניאל או'קונל ברחוב או'קונל בדבלין. או'קונל נחשב לאחד המדינאים המשפיעים ביותר על אירלנד המודרנית. בירכתי התמונה ניתן להבחין בחוד של דבלין, העומד במקום בו עמד עמוד נלסון, שפוצץ על ידי אנשי המחתרת האיריתפסלו של דניאל או'קונל, מבט מקרוב
דניאל או'קונל (באנגלית: Daniel O'Connell; 6 באוגוסט1775 – 15 במאי1847) היה מדינאיאירי. מכונה על ידי בני עמו "המשחרר". היה דמות המפתח בפוליטיקה האירית במחצית הראשונה של המאה ה-19. או'קונל התנגד למרידה מזוינת באירלנד, והוא אף התבטא כי חירותה של אירלנד אינה ראויה שתישפך עבורה ולו אף טיפת דם אחת. או'קונל התרכז בשיטות פרלמנטריות ובפניה אל העם על מנת להביא לשינוי.
ביוגרפיה
או'קונל נולד למשפחה קתולית אמידה במחוז קרי, למד בבתי ספר קתולים בצרפת והתקבל ללשכת עורכי הדין בלונדון ולאחר מכן בדבלין. בשנותיו המוקדמות התוודע לרדיקלים האירים אשר תמכו בדמוקרטיה, והחליט להקדיש את חייו להבאת סובלנות דתית ושוויון זכויות לארצו. הוא הצטרף לתנועה הרדיקלית "האירים המאוחדים", אשר הוקמה על ידי וולף טון והטיפה לדמוקרטיה, שוויון זכויות לקתולים, רפובליקה, ומאבק אלים בנוסח המהפכה הצרפתית, והייתה מקור השראה לאירים רבים באותו זמן.
ב-1798מרדו "האירים המאוחדים" כנגד השלטון האנגלי. המרידה דוכאה ביד רמה, ורבים נהרגו, ביניהם המנהיגים אדוארד פיצג'רלד ווולף טון. או'קונל לא תמך במרד. הוא האמין כי האירים צריכים להתבסס מבחינה פוליטית, אך לא בכוח הזרוע. כך, למשך העשור הבא, התמקד או'קונל בפרקטיקה פרטית כעורך דין בדרומה של אירלנד. אירוע משמעותי בחייו בתקופה זו הוא הריגתו של ג'ון ד'אסטר בדו-קרב בשנת 1815. הוא סירב לשלם אגרת מעבר כאשר חצה גשר שהיה בבעלות ד'אסטר, וד'אסטר הזמין אותו לדו-קרב. לאחר שהרג את ד'אסטר, נשבע או'קונל כי לעולם לא ישתתף בדו-קרב.
בעשור השני של המאה התשע עשרה שב או'קונל לפוליטיקה, וקידם את רעיון האמנציפציה הקתולית. הקתולים באירלנד היו מוגבלים במיני מגבלות חוקיות אשר הפכו את חייהם ואת הפולחן של דתם לקשים מאוד. נאסר על הקתולים לשמש במשרה רשמית כלשהי, והם נדרשו לשלם מעשר לכנסייה של אירלנד, היא הכנסייה הפרוטסטנטית השלטת.
לאחר מאבק פוליטי ארוך מחוץ למסגרת פרלמנטרית החליט או'קונל להיבחר לבית הנבחרים.[דרושה הבהרה] בתקופה זו, לאחר "חוק האיחוד" מ-1800, שלחה אירלנד מאה נציגים לבית הנבחרים האנגלי בווסטמינסטר, ועל פי החוק היה על נציגים אלה להיות פרוטסטנטים. בשנת 1828 הצליח או'קונל להיבחר, על אף שהיה קתולי, אך נמנע ממנו לשמש בתפקידו שכן לא יכל להישבע אמונים למלכה ויקטוריה, ראש הכנסייה האנגליקנית. בחירתו, ובחירתו מחדש בשנת 1829 אילצו את הממשלה הבריטית (בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון) לבטל את ההגבלות המוטלות על הקתולים בחוקי המדינה. ביטולן של ההגבלות חל לא רק על קתולים, אלא גם על כל הדתות שאינן מאוגדות במסגרת "הכנסייה של אירלנד".
עתה הייתה מטרתו של או'קונל ביטול (Repeal) האיחוד בין אנגליה ואירלנד, אשר מוזגו למדינה אחת על פי חוק משנת 1801. הוא טען לטובת הקמתה מחדש של ממלכה עצמאית באירלנד, שמלכתה תהיה ויקטוריה. על מנת לקדם זאת ערך סידרה של עצרות המונים לאורכה של אירלנד.[דרוש מקור] מאבק זה לא הוכתר בהצלחה.[דרושה הבהרה]
אנקדוטה היסטורית ידועה שנקשרה בשמו של או'קונל היא כי בעת דיון בפרלמנט תקף את בנג'מין דיזראלי על היותו יהודי. בתגובה ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה".[1]
בקריקטורה זאת משנת 1830 שנעשתה בתגובה להצעה כושלת לאמניצפציה של היהודים נראה דניאל או'קונל מאיץ ביהודי שעומד בפתח הדלת לפרלמנט. "תאתגר את המערכת, חברי משה, תאתגר! כך אני נכנסתי"
