אוכלוסיית יוון מונה נכון לסוף 2017 כ-10.74 מיליון תושבים[1]. עד לשנים האחרונות עלתה אוכלוסיית יוון בעקביות למרות ילודה נמוכה, בשל כניסה למדינה של עשרות אלפי מהגרים מדי שנה. החל מהעשור השני של המאה ה-21, ועל רקע המשבר הכלכלי המתמשך ביוון, צניחה בילודה, ומעבר להגירה שלילית מסתמנת מגמה של ירידה באוכלוסייה. (למעט עלייה במספרם של פליטים הרואים ביוון תחנת מעבר לאירופה).
אוכלוסיית יוון
ביוון המודרנית נערכו מפקדים החל מהמאה ה-19, אך הם לא כללו את כל שטח יוון של ימינו. עד 1832 הייתה יוון חלק מהאימפריה העות'מאנית ובאותה שנה קיבלה עצמאות. בהדרגה התווספו אליה שטחים נוספים. ב-1828, טרם קבלת העצמאות, נערך מפקד לא רשמי, ונפקדו בו 753,400 נפש. ב-1889 נערך מפקד שכלל שטחים גדולים יותר ובו נפקדו 2.187 מיליון.
בתחילת המאה העשרים עברה יוון תמורות רבות. ב-1913 נמנו במפקד רשמי 4.735 מיליוני בני אדם, לאחר קבלתם של שטחים נוספים. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1923) הגיעו לשטחה המוני פליטים יווניים במסגרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה. כמיליון וחצי פליטים יווניים עזבו את מקומות מגוריהם לחופי אסיה הקטנה והגיעו לשטח יוון. במקביל עזבו כחצי מיליון טורקים את יוון לטורקיה. ב-1928 מנתה אוכלוסיית המדינה 6.2 מיליון.
לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר התייצבות גבולות המדינה החלה יוון בעריכת מפקדים מדי 10 שנים. ב-1951 מנתה יוון 7.63 מיליונים, ב-1961 8.39, ב-1971 8.77 מיליון
וב-2011 נמנו 10.82 מיליוני תושבים.[2]
ב-1931 נרשמו ביוון כמעט 200 אלף לידות, וכ-114,000 מקרי מוות, כך שהריבוי הטבעי היה כ-85,000 נפש. ב-1950 ירד מספר הלידות לכ-151,000, אך התמותה צנחה, על רקע צניחת התמותה בעולם כולו, לכ-54,000, מה שהוביל לגידול בריבוי הטבעי ל-97,000 נפש. ב-1970 נרשם עדיין ריבוי טבעי גבוה יחסית, של כ-71,000, וב-1980 כ-61,000.
לאורך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20 נע שיעור הפריון של אוכלוסיית יוון בערכים שבין 2.2 ל-2.5, שיעור נמוך ביחס לעולם אך עדיין מעל שיעור התחלופה, שאפשר צמיחה איטית אך יציבה של האוכלוסייה. משנות השמונים חלה ירידה חדה בשיעור הפריון של נשות יוון. ב-1990 הוא ירד לפחות מ-1.4, והוסיף לרדת בשנות ה-90. ב-1990 נרשמו ביוון כ-102,000 לידות, לעומת כ-94,000 מקרי מוות, והריבוי הטבעי באותה שנה ירד ל-8,077 נפש בלבד. אוכלוסיית יוון הוסיפה לגדול, בעיקר בשל הגירה חיובית מסיבית לתוך המדינה.
ב-1996 השתווה לראשונה מספר הלידות והמיתות, ושיעור הריבוי הטבעי ירד לאפס.
ב-2000 ירד שיעור הפריון ל-1.26. מספר הלידות באותה שנה היה 103,274, והתמותה 105,270.
למרות הריבוי הטבעי השלילי, אוכלוסיית יוון גדלה מדי שנה בשל הגירה חיובית של עשרות אלפי מהגרים שהחלה עוד בשנות התשעים לאחר קריסת ברית המועצות. תרמה לכך האווירה הכלכלית החיובית ששררה לאחר כניסת יוון לגוש האירו ב-2001.
בשנים 2004–2009 חל שיפור מסוים גם בילודה. שיעור הפריון ב-2008–2009 הגיע ל-1.55, ומספר הלידות עלה לרמה של 118,000. בשנים האלו נרשם שוב ריבוי טבעי חיובי קטן.
החל מ-2010 חל מפנה. על רקע המשבר הכלכלי החמור, שנגרם בשל חובות כבדים של יוון, נרשמה ירידה בשיעור הפריון (2021: 1.38) שהביאה לצניחה במספר הלידות ל-86,390 (2021), בעוד שבתמותה נרשמת עלייה עקבית. ב-2021 נרשם צמצום טבעי של האוכלוסייה בגודל של 58,975 והמגמה נמשכת. ב-2011, לראשונה מאז 2002, ירדה אוכלוסיית יוון אל פחות מ-11 מיליון בני אדם. המשבר הכלכלי המתמשך (26.6 אחוזי אבטלה בתחילת 2015) ממשיך להעיק גם על רמת הילודה, הנמוכה ממילא.
יוון הייתה בעשורים האחרונים אבן שואבת למאות אלפי מהגרים.
בסוף 2009, מתוך אוכלוסייה של כ-11.3 מיליון, כ-950,000 היו תושבים ללא אזרחות יוונית, מרביתם אינם אזרחי האיחוד האירופי[7].
ביוון מאות אלפי מהגרים מאלבניה, והם מהווים יותר מ-50% ממספר חסרי האזרחות היוונית[8].
משנות התשעים, המהגרים היו החלק המכריע ולעיתים הבלבדי בגידול האוכלוסייה. המהגרים מהווים חלק משמעותי מכוח העבודה של יוון.
בשנת 2010 עוד היגרו לתוך יוון 79,554[9],
מתוכם 42.2 אחוזים היו בעלי אזרחות יוונית. מתוך הנותרים, חסרי האזרחות, כשליש היו בגילאי 20–29. 40 אחוז דיווחו כי באו ליוון למטרת חיפוש עבודה.
החל מהעשור השני של המאה ה-21 מסתמנת הגירה שלילית של עשרות אלפי תושבים, מרביתם ככל הנראה צעירים ומיומנים. במקביל, הפכה יוון לתחנת המעבר העיקרית של פליטים לתוך אירופה, בעיקר פליטים סורים המגיעים מחופי טורקיה אל האיים הסמוכים[10][11]. מספרם של הפליטים שהגיעו במחצית הראשונה של 2015 הוערך בכ-70,000.